פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החרמת משתמטים: חוק צודק או רדיפה מקרתיסטית?

      לפי הצעת חוק חדשה, תיאסר הזמנת הופעות של אמנים שלא שירתו בצה"ל. לדעת חנן יובל, זו הצעה מסוכנת. מנגד, פיני בדש חושב שזה צעד חיוני למאבק בהשתמטות. מה דעתכם? הצביעו והשפיעו

      חנן יובל יוצא להגנת האמנים

      אם אכן נכון הדבר ומישהו שיושב בכנסת - זה שמחפש שוב תשומת לב והכרה בקיומו - יצליח להעביר את החוק המחרים אמנים שלא שירתו בצבא, או אז אנחנו עוברים את כל הקווים האדומים המפרידים בין דמוקרטיה הרוצה לשמור על עצמה לבין פאשיזם נואל. הצעת חוק זו מצטרפת לסדרת הצעות חוק שנעשו בזמן האחרון, שכל אחת מהן מבישה מקודמתה, אבל כולן ביחד מציירת תמונה מבעיתה ועתיד מפחיד.

      שלא יהיה ספק: שירות בצה"ל הוא חובה. אשתי ושני ילדי שירתו בו ואנוכי, עם כל הצניעות, הוכרזתי כאמן המילואים המצטיין של חיל החינוך. זהו שירות שחשוב קודם כל למשרת, ומי שמוותר עליו - לא יודע מה הוא מפסיד. אולם בין זה ובין מה שעובר עלינו, ממש מוביל למקרתיזם טוטאלי.

      אני מציע לחברי הכנסת החרוצים להתחיל בבית: כל חבר כנסת שלא שירת בצה"ל (ואני בין משלמי שכרו), יודח לאלתר. אני יודע על כמה בכירים שכאלה. כמו כן תוקם, מטעם הגוף המחוקק שמאבד את מכובדתו מיום ליום, משטרה שעניינה יהיה בדיקת כל אדם ורקע שירותו הצבאי לפני שהיא שוכרת את שירותיו.

      לא רציתי להיגרר לטיעון הבא, אך אין לי בררה: מה עם כל עשרות אלפי המשתמטים בשם התורה ועוד מקבלים על כך שכר? ומה עם הרבנים המבקשים לשים עצמם מעל החוק באמירותיהם המתלהמות? האם יעזו חברי הכנסת החרוצים מחפשי הפופוליזם לגעת בנושאים כאלה?

      החוק הזה מצטרף, כאמור, לשורת חוקים שתביא את החברה שלנו לאחוז איש בגרונו של אחיו ודברים שמקורם הוא חינוך לקוי וזו דרך הטיפול בהם, יביאו, בטיפול הזה, למלחמת אחים. אני קורא ליושב ראש הכנסת, מר רובי ריבלין, איש נאור וחכם, לקרוא לסדר את האנשים האלה לפני שיהיה מאוחר. אם משעמם להם, יש מספיק שחיתות לעסוק בה, כל יום מקרה חדש. אפשר לתפוס כותרות גם על זה.

      הערה לסיום: השחרור משירות (אותו אני בהחלט לא אוהב) ניתן על ידי שלטונות צה"ל. אם יש בעיות בקריטריונים לשחרור, יבדוק צה"ל את עצמו. אם מישהו בורח ומשתמט, לצורך זה ישנה משטרה, צבאית ואזרחית.

      ח"כים לא יקרים: חפשו לכם עץ אחר להיתלות עליו. עזבו את האמנים. הם לפחות מוסיפים תוכן ותוחלת לחיינו כאן.

      חנן יובל הוא זמר, מלחין וסגן יו"ר אמ"י.

      פיני בדש מגן על כבוד הצבא

      בתור ראש מועצת עומר לא אפשרתי בעבר ולא אאפשר בעתיד שיופיע אמן אשר לא שירת בצה"ל. אני לא מוכן לתרום לכיסו הפרטי כסף לאחר שלא הסכים לתרום לי ולמדינה שלי. לא מכל אחד הייתי מצפה שיהיה לוחם בסיירת. כל שירות שהוא למדינה בסדר מבחינתי, כי הרי התרומה לקהילה וכתוצאה מכך למדינה היא מחויבת המציאות. אני לא מסוגל לסבול אמן שהשתחרר בגלל סעיף בריאותי מהשירות ואחר כך מקפץ לו מעל במות ישראל, כפי שאפילו חייל עם פרופיל 97 לא היה מסוגל לעשות.

      אנחנו כחברה, ולא כיוזמות יחידניות, מוכרחים להוקיע את האנשים הללו מאיתנו ולהבין שהם לא חלק מאיתנו, ואם אלה פני הדברים, אז הם גם לא יופיעו אצלנו. פעם השתמטות הייתה דבר שאמן הצהיר עליו בגאווה והייתה שלובה ב-"אני מאמין" שהוא בחר להציג בגאווה אל מול הציבור. אחד ההישגים הגדולים ביותר שהמאבק בהשתמטות השיג הוא שהיום אמנים כאלה מחביאים את ההשתמטות מתחת לשולחן. יותר מכך: היום אמנים רבים מחליטים להתגייס רק בגלל הלחץ הציבורי וידיעת המחיר של אי שירות, לכן אני בטוח שאנחנו בעיצומה של התקדמות בנושא.

      אני בן חמישים ושמונה, ואת שנת 2010 סיימתי עם 40 ימי מילואים. אני וראשי רשויות נוספים ששירתנו את ארצנו בצבא לא יכולים להתעלם מהנתון בחייו של האמן המצביע על השתמטות שלו מחובתו. במועצה שלי, בעומר, אנחנו עומדים בתיכון המקיף שלנו על מאה אחוזי גיוס לצה"ל בשנה שעברה, וזה נתון שאני מאוד מתגאה בו. רוני דלומי, שהיא מעומר הרי, זוכת כוכב נולד שנמצאת גבוה במצעדי הפזמונים ומבחינה זו, הקריירה שלה במקום מצוין. שמעתי עליה מקצין חינוך ראשי שהיא חיילת למופת שעושה גם נקיונות ושמירות. הכי חשוב שהיא תורמת בדרכה שלה בלהקה צבאית.

      יש שיפור בנושא בשנים האחרונות, מכיוון שהנושא תופס הרבה כותרות - מה שמצביע על התעניינות הציבור בסוגייה. אני חושב שהרגע בו אני ואנשים אחרים הבנו שהגיעו מים עד נפש, ויש צורך להיכנס לתמונה הוא כשהשתמטות מהצבא הפכה למקור של גאווה ללא צל של בושה.

      לא אפשרתי לאביב גפן להופיע במועצה למרות קביעתו של בג"ץ בנושא, אבל הנקודה בה הבנתי שאני יוצא למאבק מאורגן בתופעה הייתה לאחר שג'קו אייזנברג, זוכה כוכב נולד, התבטא בצורה כל כך חריפה נגד השירות הצבאי ונגד המדינה. אם כולנו נסביר לנוער שלנו שנתינה היא קבלה גדולה ושנתינה לכלל צריכה להיות חלק שוטף מחיינו. אנחנו נהיה מדינה אחרת. כך, בפסיפס הכולל, הכל פה ייראה שונה.

      פיני בדש הוא ראש מועצת עומר.