סלימאן ישמור על הסכם השלום עם ישראל

התואר הרשמי של עומאר סולימאן הוא השר לענייני מודיעין, אבל לפני זה הוא ראש המודיעין הכללי של מצרים. לכאורה מדובר בתפקיד מקביל ל-CIA או למוסד הישראלי. הגוף הזה בניגוד לאחרים שעובדים רק מחוץ למדינה, מופקד בראש ובראשונה על ההגנה מפני ארגונים לאומניים. בעברו הרחוק סלימאן היה קצין בצבא המצרי בתחום היבשה והוא נמצא הרבה מאוד שנים במערכת המודיעין ומשמש כראש המועצה לביטחון לאומי.

סלימאן נחשב ליד ימינו של נשיא מצרים מזה שנים רבות בכל מה שקשור ליחסי החוץ של מצרים, בעיקר בתחומים הרגישים יותר ולא רק מול ישראל - גם מול ארצות הברית, אירופה ושאר מדינות ערב. בעוד ששרי חוץ התחלפו, הוא לא התחלף ואפשר לומר שהוא איש סודו של הנשיא ושליחו למשימות מיוחדות, עם הרבה ניסיון וקבלות בלחימה בארגוני טרור במצרים.

היו כאלה שחשבו וניתחו שגמאל מובארק הולך להיות היורש. על פניו, אני מתקשה להאמין בכך מכיוון שמי שמכיר את המסורת במצרים, בשונה מירדן, סוריה ומרוקו, יודע כי אין שם תקדים שבן משפחה יורש את הנשיא. קשה לי להאמין שהעם המצרי יקבל מינוי של הבן כהנחתה בניגוד למה שהיה מוכר להם במצרים עד היום. נוכח האירועים, לנשיא מצרים לא היתה ברירה אלא למנות לו סגן, דבר שלא אירע מאז היה מובארק עצמו סגנו של סאדאת.

היה ברור שמובארק ימנה את אחד מהשניים: סלימאן או את שר ההגנה מוחמד חוסיין טנטאווי, כשברור שהבן גמאל כבר לא יהיה יורש ושהעם המצרי בנוי רק לדמות שתגיע מהתחום הביטחוני. שניהם ראו עצמם מועמדים כבר שנים לירוש את מובארק ולזכותם ייאמר שכל אחד מהם הצליח לשמור על איפוק נדרש כדי לא "להישרף" מוקדם יותר. נוכח האירועים היה צריך לבחור בין האחריות על הצבא ובין האחראי על המודיעין הכללי. מועמד שראה את עצמו כראוי לרשת את מובארק לפני ההפיכה הוא אל-עדלי, האחראי על המשטרה ומנגנון בטחון המדינה שהיו צריכים להשתלט על המהומות. הם לא סיפקו את הסחורה וגם הצבא לא סיפק את הסחורה ולכן נשאר סלימאן המועמד הראוי היחידי.

לעומר סלימאן יש את היכולות והכישורים ולכן הוא היה המועמד המועדף. העם המצרי מכיר את סלימאן כבר הרבה מאוד שנים. גם בזמן פעולות הטרור של הארגונים הקיצוניים - סדרה של קבוצות שיזמו פעולות לאורך הנילוס וייבשו את מצרים מבחינת התיירות, מי שהיה אחראי שהתיירות חזרה ושהטרור קיבל מכה אנושה הוא סלימאן וכך אף אחד לא מתווכח על היכולות שלו.

הכרתי אותו עוד לפני שהייתי ראש שב"כ. כשהייתי סגן ראש השב"כ פגשתי בו במפגשים אזוריים עם המצרים, הירדנים והאמריקאים. לאחר מכן בביקורים שלי שם ושלו כאן הידקנו מאוד את הקשר. אמנם תחומו לא משיק לתחומי אך בגלל המעורבות העמוקה שלו ובגלל תהליך השלום שהיה מעורב בו וגם בגלל מעורבותו באינתיפאדה, היו לנו הרבה מפגשים בתיווך ישיר שלו. הרגיעה היתה חשובה לו מאוד.

סלימאן מכיר היטב את כל הדמויות פה וגם בעזה. הוא איש מאוד רציני ואני מאוד מעריך אותו. הוא חרוץ וסמכותי, בקרב מנגנוני הביטחון במצרים הוא מאוד דומיננטי. בד בבד הוא גם איש משפחה ואיש לבבי. הוא כבר לא צעיר, אך הוא שומר על בריאות טובה. נשיא מצרים הסתכל קדימה ושאל עצמו מי המרגיע הלאומי האולטימטיבי ולא במקרה הוא בחר בסלימאן. הוא הוזעק לדגל כסגן נשיא אך למעשה הוא נתן לו את התפקיד תוך שכל אחד מבין שאם סלימאן יצליח להשקיט את המהומות, הסיכויים שלו לירוש את מובארק הם גבוהים ואולי אפילו בטוחים.

לנו בישראל המינוי שלו טוב מאוד. אנחנו מקבלים אדם שמכיר טוב את הזירה. לא כל דבריו היו לרוחנו, הוא פרטנר מאוד קשוח אבל הוא מאוד ענייני. הוא פטריוט מצרי מהמעלה הראשונה, כשהוא מדבר על מצרים, על צבא מצרים, רואים את הברק בעיניים שלו. הוא פרגמטי, מבין היטב מה זאת מדינת ישראל, מה יכולותיה והוא יהיה המשך מצוין למדיניות של מצרים מאז 82. ההסכם לא נפגם כבר 30 שנים והוא בהחלט ישמור עליו.

* ח"כ אבי דיכטר שימש כשר לביטחון הפנים וראש השב"כ.