האישה שאיתו: סיפור חייה של סוניה פרס

סוניה פרס היא ללא ספק אשת ראש הממשלה המסוגרת והמרוחקת ביותר שהיתה למדינת ישראל עד כה. שתיקתה המתמשכת ושמירתה הקיצונית על פרטיותה נהפכו לאגדה בפוליטיקה הישראלית. אף על פי כן, "אין איש מטיל ספק בתפקיד המכריע שמילאה בחייו של בעלה."

סוניה גלמן נולדה באוקראינה בשנת 1924 ועלתה לארץ בגיל שלוש. היא גדלה בכפר הנוער בן שמן, שם עבדו הוריה –אביה כמורה לנגרות ואמה כאם הבית של כפר הנוער.

את שמעון פרס (אז פרסקי) הכירה כאשר היה תלמיד בבית הספר החקלאי בכפר מגוריה. "כבר הושבעתי להגנה," סיפר שמעון פרס לימים, "ויצאתי לעמדת שמירה. עמדת השמירה שלי היתה מול הבית של סוניה. ראיתי אותה יוצאת בבוקר מביתה, יחפה, עם צמה מתנפנפת ברוח. התאהבתי בה ממבט ראשון. וכך מתאר את ההיכרות בין השניים מיכאל בר?זהר, הביוגרף של שמעון פרס: "סוניה גלמן שבתה את ליבו גם ביופייה, אך גם בפשטות, בחום וביושר שקרנו ממנה.

במאמץ רב התגבר על ביישנותו וקשר איתה שיחה. היא באה לבקר אותו בעמדה בה שמר בלילות, והוא ניסה להרשים אותה בכך שקרא באוזניה קטעים ספרותיים לאור הירח. במהרה התהדק ביניהם הקשר והפך לאהבה עמוקה, יחידה במינה, שהכל עקבו אחריה, מי בקנאה ומי בהשתאות."

עם סיום לימודיו בבן שמן עזב שמעון פרס את הכפר ויצא עם קבוצת חברים להקים קיבוץ חדש על שפת הכנרת, ואילו סוניה נותרה בכפר מגוריה להשלים את לימודיה התיכוניים. בשלב זה נותרו השניים חברים, וממקום מושבו החדש, תחילה בקבוצת גבע ואחר כך בקיבוץ אלומות שעל שפת הכנרת, היה שמעון פרס שולח לחברתו "מכתבי אהבה סוערים, בהם שילב קטעים מיומן הווידויים שניהל ומשירים שכתב על אהובתו."

בלבו קיווה שמעון פרס כי עם סיום לימודיה תצטרף אליו חברתו לחייו החדשים בקיבוץ, אך לסוניה גלמן היו שאיפות אחרות. סוניה האידיאליסטית, כותב בר?זהר, "ראתה חשיבות רבה בשירות בצבא בימי המלחמה, וחלמה להיות אחות במדי הצבא הבריטי." וכך, לאחר שני ניסיונות שלא צלחו להתקבל לבית ספר לאחיות, התגייסה סוניה גלמן לצבא הבריטי ושירתה שם כאחות מעשית. עם התגייסותה לצבא נפרדה גם משמעון פרס "מתוך ידיעה שלכל אחד יהיו חיים משלו."

במהלך שירותה בצבא הבריטי הוצבה סוניה גלמן במדבר הערבי, שם הסתבכה ב"אירוע דרמטי" בלשונו של בר?זהר: "לאחר אחד הקרבות האכזריים הובאו מאות פצועים לבית החולים בו שירתה סוניה. האחיות המוסמכות לא יכלו להתמודד עם הנחשול שהציף את בית החולים, וביקשו מהאחיות המעשיות לסייע בידן ולבצע טיפולים שלא הוכשרו אליהם. סוניה טיפלה באחד החולים, כשלפתע הופיעה האחות הראשית. האנגליה ראתה את סוניה ליד מיטת הפצוע וחמתה בערה בה. 'מה את עושה, ילידה מחורבנת ?[bloody native]' שאגה האחות. למשמע המילים 'ילידה מחורבנת' נסערה סוניה, סבה אל האחות והדביקה לה סטירה מצלצלת, שהעיפה אותה אל הקיר הסמוך."

בעקבות האירוע התפטרה סוניה מתפקידה, עברה קורס נהיגה בכלי רכב כבדים, ובשארית ימי המלחמה נהגה במשאיות בקו מצרים-לבנון. בתקופה זו, אף שלא היו חברים באופן רשמי, המשיכו סוניה גלמן ושמעון פרס לשמור על קשר מכתבים, והוא עדכן אותה תדיר על המתרחש בקיבוץ החדש שהקימו הוא וחבריו. אין זה מפתיע אפוא שעם שחרורה מהצבא הבריטי, באביב,1945 הצטרפה סוניה לקיבוץ אלומות, והקשר בינה לבין שמעון התחדש ביתר עוז.

"שובה של סוניה," כותב בר?זהר, "גרם לו אושר רב וכעבור חודשים אחדים, בל"ג בעומר תש"ה, 1 במאי 1945 נישאו השניים." את ירח הדבש בילה הזוג הצעיר בין עצי האקליפטוס ליד הירדן. "בבוקר היינו מתעוררים," סיפר לימים שמעון פרס, "רוחצים במימי הירדן ואחר כך נוסעים לטיול באזור, על האופנוע שהיה לי באותם ימים. ככה בילינו שבוע ימים."

באותה עת היה שמעון פרס פעיל מרכזי בתנועת הנוער העובד והלומד ובמפא"י, וה?רבה לשהות מחוץ לקיבוץ. ואולם בעת ששהה בקיבוץ נהג להצטרף לרעייתו בשמירת הלילה שלה בבתי הילדים, דבר ש"עורר קנאה והתפעלות בקרב נשות אלומות."

בקיץ 1946 נולדה בתם הבכורה של בני הזוג פרס, צביה (ציקי), ושלוש שנים אחר כך, ביוני 1949, הצטרפו סוניה וצביה לאבי המשפחה, שיצא לארצות הברית לצורך לימודים.

שנתיים וחצי שהתה משפחת פרס בניו יורק, וגב' פרס, על פי עדויות חבריהם מאותה תקופה, אהבה מאוד את החיים שם. את דירתם בניו יורק חלקה משפחת פרס עם שליחים אחרים, רובם רווקים, שעבדו בעיר, וכן עם אורחים מזדמנים.

"בבקרי יום ראשון," כתב פרס בזיכרונותיו, "סוניה היתה מכינה לכולם ארוחת בוקר לפני צאתנו להופעה ב'רדיו סיטי' או בברודוויי." עם שובם לארץ, בינואר 1952, מונה שמעון פרס לסגן מנהל משרד הביטחון. בני הזוג פרס לא שבו להתגורר בקיבוץ אלומות, ובמקום זאת בחרו לגור בדירת חדר קטנה בשדרות עמנואל בתל אביב. על נטישת קיבוץ אלומות, טוענים רבים ממכריה, לא סלחה ולא תסלח סוניה פרס לבעלה עד יומה האחרון.

במקביל לעבודתו במשרד הביטחון חזר שמעון פרס גם לפעילותו הפוליטית, והחל עושה את דרכו הארוכה ללשכת ראש הממשלה. באותם ימים, מספר בר?זהר, סוניה" נלוותה אליו לכל מפגש ולכל אירוע, והקשר ביניהם הרשים את כל מכריהם." יתרה מזו, ביתם של בני הזוג פרס נעשה מוקד חברתי, וסוניה פרס, על פי עדות חבריהם מאותם ימים, "השתתפה בשיחות והביעה תמיד את דעתה ביושר, בתבונה וללא ערפול דיפלומטי."

לא בכדי מציין בר?זהר את מעורבותה של סוניה פרס בחייו של בעלה באותן שנים, שכן בשלב מאוחר יותר של הקריירה הפוליטית שלו היא פיתחה עוינות מוחלטת כלפי פעילותו הפוליטית של בעלה, ובהדרגה "נעלמה" לחלוטין מחייו הציבוריים והפוליטיים.

את הסיבות לעוינותה זו של גב' פרס, טוענים מכריה, יש לחפש בראש ובראשונה בעובדה שנאלצה לוותר על חיי הקיבוץ שאותם אהבה. עזיבת הקיבוץ, כותב בר?זהר, "היתה מכאיבה במיוחד בשבילה, והיא הודתה שגרמה לה לטראומה של ממש." במשך הזמן, כפי שנראה, יתווספו עוד סיבות להתרחקותה של סוניה פרס מחייו הציבוריים של בעלה. אלא שבשלב זה של חייהם המשותפים לא קיבל כאבה על עזיבת הקיבוץ ביטוי חיצוני. לדברי מכריה, באותה עת היא הבינה את חשיבות עבודתו הביטחונית של בעלה, ותמכה בו תמיכה מלאה. גם עבודתו לצ?דו של דוד בן גוריון היתה בעיניה כמעט מקודשת, ולכן תמכה בה בכל לב.

רק כאשר הלכה הפעילות הפוליטית ותפסה מקום מרכזי יותר ויותר בחייו, והיא נחשפה הן ל"לכלוך" שבחיים הפוליטיים והן לחשיפה התקשורתית הכרוכה בכך, גברה אצלה העוינות כלפי המערכת הפוליטית בכלל וכלפי הקריירה הפוליטית של בעלה בפרט.

חשוב בנקודה זו להדגיש כי בניגוד למקרים ידועים אחרים, גישתה העוינת של סוניה פרס לפעילותו הפוליטית של בעלה לא היתה תולדה של הוויתורים המקצועיים שנאלצה לעשות – לגב' פרס, על פי עדותה, לא היו מעולם חלומות מקצועיים, למעט החלום להיות אחות שנגדע הרבה לפני כן – אלא שילוב של הכאב הכרוך בוויתור על חיי הקיבוץ, התיעוב שחשה כלפי ה"לכלוך" שבחיים הפוליטיים ואי?רצונה לוותר על פרטיותה.

כאמור, מדובר בתהליך הדרגתי. כך, לדוגמה, אחת התקופות הפעילות ביותר של סוניה פרס בחייו הפוליטיים של בעלה היתה במערכת הבחירות לכנסת השישית (1965), שבמסגרתה הוא היה פעיל מרכזי במפלגה החדשה שהקים דוד בן גוריון, רפ"י. בהתייחסה למערכת בחירות זו כותבת העיתונאית אורלי אזולאי?כץ: "סוניה נהגה להסיע את שמעון לחוגי בית בכל רחבי הארץ במכוניתה הקטנה, פיאט 600 ישנה. לעיתים הייתה יושבת במכונית שעות, מחכה ששמעון ירד. לעיתים נדירות שוכנעה לעלות עם בעלה, אך אז הייתה מצטנפת בפינה, מקשיבה, לא משתתפת בשיחות."

גם בר?זהר מציין כי בתקופה זו "סוניה היתה לצידו בכל אשר הלך. היא אף תפרה את הווילונות עבור מרכז רפ"י שהתמקם ברחוב הירקון בתל אביב." אלא שאז נערכה מסיבת בר המצווה של יוני, בנם של בני הזוג פרס, באוגוסט 1965, והוסיפה נדבך חשוב להתרחקותה של סוניה פרס מהחיים הפוליטיים של בעלה.

כמקובל בעולם הפוליטי, הוזמנו לאירוע כל בכירי המערכת הפוליטית. במהלך המסיבה ניגשה חברת הכנסת ממפא"י דבורה נצר לסוניה פרס ושאלה אותה, בחוסר טאקט בולט, מהיכן היה לה כסף לחגיגת בר מצווה כל כך מפוארת. "מזנו?ת," השיבה סוניה פרס במילה אחת והותירה את חברת הכנסת נצר פעורת פה.

בשנים הבאות, ובעיקר לאחר שבעלה התמנה לשר (1969), הורידה גב' פרס באופן בולט את מינון מעורבותה בחיים הפוליטיים של בעלה, אך עדיין נהגה כמתחייב מהתקנון הלא פורמלי של נשות נבחרים פוליטיים: היא התלוותה אליו לאירועים ממלכתיים ולנסיעותיו לחוץ לארץ, אירחה מסיבות קוקטייל וארוחות חגיגיות שארגנו המשרדים השונים שבראשם עמד בעלה, ובאוגוסט 1973, בהיותה אשת שר התחבורה, אף ניאותה להצטרף למסורת ארוכה של "נשים של" והשיקה את ספינת הטילים החדשה של חיל הים אח"י קשת.

באותן שנים, ובעיקר לאחר שילדיה בגרו מעט, החלה סוניה פרס למלא את זמנה הפנוי בפעילות התנדבותית, ובעיקר עזרה לילדים, לעולים חדשים ולמשפחות מעוטות יכולת. משמו?נה בעלה בשנת 1974 לשר הביטחון, נהגה להצטרף מדי פעם בפעם למתנדבות הוועד למען החייל בארגון משלוח חבילות לחיילים, וכן נרתמה לעזרה לאלמנות צה"ל, שעם חלקן שמרה על קשר שנים רבות אחר כך. לימים אחת האלמנות שעמה קיימה גב' פרס קשר קרוב חלתה בסרטן ונפטרה, גב' פרס אימצה את שני ילדיה, והם אף עברו להתגורר לתקופה מסוימת בבית משפחת פרס.

נאמנה לשמירה על פרטיותה הקפידה סוניה פרס כל השנים לעשות את פעילותה ההתנדבותית כמעט בחשאי, וסירבה בעקשנות להתראיין לגביה באמצעי התקשורת. "על פעילותה ההתנדבותית של סוניה," כותב בר?זהר, "היה פרוש מסך של חשאיות, והכל ידעו שפרסום הדברים יביא לכעסה של סוניה ולהפסקת עבודתה."

באמצע שנות השבעים החל מאבקו המתוקשר של שמעון פרס עם יצחק רבין על הנהגת מפלגת העבודה. לטענת מקורבים, אין ספק שפרס שיתף את רעייתו במחשבותיו על המאבק, ואף סביר להניח שהיא הביעה את דעתה בנושא, אך שלא כבמקרה של לאה רבין, איש לא חשב שגב' פרס היתה הגורם להלהטת היצרים במאבק הזה. אם בכלל, טוענים מכריה, סוניה פרס היתה דווקא גורם ממתן במאבק, לפחות כלפי חוץ. עם זאת, טוענים אותם מכרים, סוניה פרס תיעבה באותן שנים את יצחק רבין ונטרה לו טינה על יחסו לבעלה, לא פחות משתיעבה לאה רבין את שמעון פרס.

לדעת רבים, המאבק עם יצחק רבין, ובעיקר הדימוי שנוצר לבעלה בתקשורת בעקבות אותו מאבק (”חתרן בלתי נלאה"), הוא שתרם תרומה ניכרת לתיעוב שחשה סוניה פרס כלפי החיים הפוליטיים בכלל, ולהיעלמותה ההדרגתית מחייו הפוליטיים של בעלה בפרט.

ב-8 באוגוסט 1979 הוקראו במהדורת החדשות של הטלוויזיה הישראלית קטעים מספרו האוטוביוגרפי של יצחק רבין, פנקס שירות, ובו קטעים מאוד לא מחמיאים על שמעון פרס. וכך מתארת את האירוע העיתונאית אורלי אזולאי?כץ: "פרס ישב על הכורסא, ופניו החווירו. סוניה ישבה על הספה הסמוכה והביטה כאילו באדישות במתרחש.בסוף השידור ביקש מסוניה שלא תעביר לו טלפונים מהעיתונאים."

לקראת בחירות 1981 התמודדו – שוב – שמעון פרס ויצחק רבין על תפקיד יושב ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה. לאחר ניצחונו של פרס במרכז המפלגה, באו חברים אחדים לחגוג עמו בביתו. כאשר הגיע השר גד יעקבי, הוא ניגש אל פרס כשחיוך שפוך על פניו: "לא אותך באתי לברך, אלא את סוניה. ראיתי בכניסה לבניין מודעה שסוניה נבחרה היום לוועד הבית."

מיותר לציין כי בהתמודדותו של בעלה מול יצחק רבין במרכז המפלגה וכן בבחירות הכלליות שהתקיימו חודשים אחדים אחר כך, לא לקחה סוניה פרס חלק, וזאת על אף ניסיונות שכנוע ולחצים מצד יועציו של בעלה. באחד הערבים במהלך מערכת הבחירות, מספרת העיתונאית שרית לוי?ישי, בא לביתה של גב' פרס דן שילון, מי ששימש באותה עת המפיק הראשי של שידורי התעמולה של מפלגת העבודה, וניסה לשכנעה להשתתף בתשדירי הבחירות של המפלגה. אך היא עמדה בסירובה.

בהקשר זה חשוב לציין כי לאורך כל השנים היו אלה דווקא מכריו ויועציו של שמעון פרס שניסו לשכנע את רעייתו לקחת חלק בפעילותו הפוליטית בכלל ובמערכות הבחירות בפרט, אך לא שמעון פרס עצמו.

בהכירו היטב את עמדתה, נמנע שמעון פרס כל השנים מלנסות לדבר על לבה של רעייתו, אם כי מעולם לא התנגד לניסיונות שיזמו אחרים. באחת ההזדמנויות אף צוטט כאומר: "סוניה היא האדם היחיד בעולם שעליו אני יכול לסמוך לחלוטין. אם אנסה לכפות עליה לעשות דברים המנוגדים לאופייה, היא עשויה להסכים למעני, אך היא לא תהיה עוד עצמה, ואני אאבד את הידיד הקרוב לי ביותר."

לכאורה, כותבת אזולאי?כץ על עמדתו זו של שמעון פרס, זהו מצב אידיאלי, "אבל יש כאלה שמפקפקים בכך. 'יש משהו מוזר בזוגיות הזאת. זה הכל פסאדה,' טוען אדם שבמשך כמה שנים עבד בקרבתו של פרס." ואכן, רבים ממקורביו של שמעון פרס טענו, בעיקר בשלב מאוחר יותר של הקריירה הפוליטית שלו, כי היעדרותה של רעייתו מחייו הפריעה לו מאוד, גם אם סירב להודות בכך.

לאחר הפסדה של מפלגת העבודה בבחירות 1981 הועלו במערכת הפוליטית בפעם הראשונה "האשמות" - ששבו והועלו גם במערכות הבחירות הבאות - שלפיהן להיעדרה של סוניה פרס מחייו הפוליטיים של בעלה היה חלק לא מבוטל בהפסד. אין ספק, כותב בר?זהר, "שהיעדרה של סוניה לצידו של שמעון פגע בו קשה מבחינה פוליטית. אישיותה המקסימה היתה ללא ספק מוסיפה לדימוי של בעלה מימד נוסף – ובמקום האיש הבודד, העצוב קמעה, היו רבים רואים בני זוג הקשורים ביחסי אהבה והבנה חמים. פוליטיקאים מנוסים משוכנעים שלו היתה סוניה ניצבת לצד שמעון – היתה נוכחותה מביאה לו קולות רבים, והוא היה מצליח למחוק חלק מכשלונותיו בקלפי שנמדדו תמיד באלפי קולות בודדים."

באורח פרדוקסלי משהו, טענו רבים כי דווקא ההפסד בבחירות אלה הוא שהרחיק עוד יותר את סוניה פרס מחייו הפוליטיים של בעלה, מאחר שהתקשתה להתמודד עם תדמית ה"לוזר" שהחלה לדבוק בו.

את מינויו ליושב ראש מפלגת העבודה ולמועמדה לתפקיד ראש הממשלה לקראת בחירות 1984 קיבל שמעון פרס "על מגש של כסף". מסיבות פנים?מפלגתיות לא התמודד מולו איש, והוא הוביל את מפלגת העבודה לניצחון דחוק בבחירות לכנסת האחת עשרה.

כמו בשתי מערכות הבחירות הקודמות, לא לקחה רעייתו כל חלק במערכה, והיעדרה בלט בייחוד בטקס פתיחת המכביה ה-12, שהתקיים כשבועיים לפני הבחירות, שעה שמר פרס מצא את עצמו על בימת הכבוד "לכוד" בין שולמית שמיר, מי שהיתה באותה עת אשת ראש הממשלה, לאורה הרצוג, אשת נשיא המדינה. אך משנבחר בעלה לראשות הממשלה, חרגה סוניה פרס ממנהגה ובאה לבניין הכנסת לטקס השבעתו לראש הממשלה השמיני של מדינת ישראל.

כניסתו של בעלה לתפקיד הרם של ראש ממשלת ישראל בספטמבר 1984, לאחר שנים רבות של ניסיונות כושלים לזכות בתפקיד, ריככה מעט ככל הנראה את עוינותה של סוניה פרס לפעילותו הציבורית והפוליטית. אמנם בשנתיים שבהן כיהנה כאשת ראש הממשלה היא המשיכה להיות "סרבנית ראיונות" סדרתית, וככל הידוע אף נמנעה מכל מעורבות בסוגיות המדיניות או הפוליטיות שבעלה עסק בהן במסגרת תפקידו, אך באופן מפתיע מעט ניאותה למלא חלק מהתפקידים ה"תקנוניים" של אשת ראש ממשלה, בעיקר אירוח מנהיגים ונשות מנהיגים מחוץ לארץ. כך, לדוגמה, היא השתתפה בקבלת הפנים הרשמית בנמל התעופה בן גוריון לראש ממשלת דנמרק

בספטמבר 1985, נלוותה לסיורם של סגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש ורעייתו בישראל ביולי 1986 והשתתפה בקבלת הפנים הממלכתית שערך בעלה לראש ממשלת בליז ולרעייתו בגן הוורדים בירושלים ביולי 1986. כמו כן הסכימה ללוות את רעייתו של נשיא זאיר, מובוטו ססה סקו, בביקורה בארץ במאי 1985. לעומת זאת בלטה גב' פרס באותן שנים בהיעדרה מנסיעותיו הרשמיות של בעלה לחוץ לארץ, ונמנעה כמעט לחלוטין מהשתתפות באירועים חברתיים פנים?ישראליים, ובעיקר כאלה שהיא אינה "מחויבת" להשתתף בהם על פי הפרוטוקול, כגון מתן חסות לאירועים שונים או מילוי תפקידי כבוד בארגונים למיניהם.

על אחת הסיבות להיעדרה של גב' פרס מכל אותם נסיעות ואירועים סיפרה צביה (ציקי) ולדן, בתם של בני הזוג פרס: "פעם עוד היתה מתלווה אליו לנסיעות ארוכות. מצאתי מכתבים שלה חצי מכתב היא מתלוננת על השמירה שמכבידה, על כך שאי אפשר ללכת ברחוב. היא בנויה לדבר בגובה העיניים, על לתת ועל ספונטניות. היא לא סובלת שנכנס עוד מימד שאין עליו שליטה."

בעקבות כל אלה נותרה סוניה פרס אלמונית כמעט לחלוטין מבחינת הציבור הישראלי במהלך כל שנות כהונתה כאשת ראש ממשלה. בספרה עולמם הקטן של גדולי עולם מספרת חברתה הקרובה של סוניה פרס, העיתונאית מירה אברך, על טיול שטיילה עם גב' פרס באותה תקופה למרכז ירושלים כדי לאכול פלאפל. "אף לא אחד מבין מאות העוברים והשבים," כותבת אברך, "זיהה את האישה שאכלה פלאפל כרעייתו של ראש הממשלה."

אפילו את פעילותה ההתנדבותית, שאותה החלה כזכור לפני כניסתה לתפקיד אשת ראש הממשלה, סירבה סוניה פרס למנף באמצעות מעמדה, כפי שעשו רבות מקודמותיה בתפקיד. כשפנה אליה ארגון מסוים הפעיל למען ילדים נכים – תחום שהיה קרוב מאוד ללבה – בבקשה לשמש יושבת ראש כבוד של הארגון, סירבה לעשות זאת, אך התנדבה לעבוד באותו ארגון פעמיים בשבוע בהגשת אוכל לילדים הנכים ברחיצתם ואף בניקוי הרצפות במוסד.

לטענתו של העיתונאי רמי טל, שדיווח על כך לקוראי ידיעות אחרונות, "איש מן העובדים בארגון לא ידע כי המתנדבת האלמונית היא רעייתו של שמעון פרס." גם העובדים בלשכת ראש הממשלה באותן שנים כמעט שלא זכו לראות את פניה של רעיית ראש הממשלה. גב' פרס כמעט שלא הסתובבה בלשכה, לא התקשרה, לא פנתה למשרד בבקשה כלשהי ואף סירבה בעקשנות לקבל שירותים כלשהם מהמשרד, לרבות כאלה שהגיעו לה על פי חוק (מזכירה ונהג).

לחברתה הקרובה, העיתונאית מירה אברך, שלחצה עליה לזנוח את מכוניתה הישנה, "טרנטה" שהיתה לה עוד מימי רפ"י, ולהשתמש במכונית הממשלתית שהועמדה לרשותה, אמרה: "זה לא נחוץ. הרי בסך הכל אני זקוקה לארבעה גלגלים שיביאו אותי לכל מקום שאליו אני רוצה לנסוע."

לקראת סוף כהונתו של בעלה כראש ממשלה רבו החריקות בממשלתו, בעיקר על רקע חילוקי דעות מדיניים עם עמיתו לממשלת האחדות, יצחק שמיר. על רקע זה חרגה סוניה פרס ממנהגה, לראשונה זה שנים רבות, והתערבה בסוגיה פוליטית בוערת שעלתה על שולחנו של בעלה.

על הפרק עמדה באותם ימים הרוטציה, אותו הסכם שבמסגרתו היה אמור בעלה, אחרי שנתיים בתפקיד, להעביר את ראשות הממשלה למנהיג הליכוד יצחק שמיר. יועציו הקרובים של שמעון פרס לחצו עליו שלא לקיים את ההסכם, ולפרק את ממשלת האחדות הלאומית, אך גב' פרס התנגדה לכך בכל תוקף, ובפגישה שקיים פרס עם יועציו בביתו בינואר 1986 חרגה ממנהגה, השתתפה בפגישה והביעה עמדה נחרצת נגד פירוק הממשלה.

לטענתו של בר?זהר, "הנימוק העיקרי שלה היה נושא האמינות של שמעון. 'כמה אפשר לקרוא לך לא אמין?' שאלה. לדעת רבים, מסכם בר?זהר את הנקודה, "היתה לסוניה פרס השפעה מכרעת על החלטתו שלא לפרק את ממשלת האחדות." ואילו במקום אחר מציין בר?זהר כי "רבים ממי שהיו נוכחים בהתייעצויות בבית פרס ושמעו את דבריה של סוניה, טענו שלו שמעון היה נוהג על פי עצותיה, היה מגיע הרבה יותר רחוק."

בהקשר זה מצטט בר?זהר גם את חמי, בנם של בני הזוג פרס, שאמר: "היא מבינה באנשים והיתה מעירה לו על אופיים של אנשים
שהיו קרובים אליו. [אבל] הוא לא הקשיב לה. האינטואיציה שלה היתה הרבה יותר חזקה משלו."

במקביל דחתה סוניה פרס בעקשנות כל בקשה לראיינה באמצעי התקשורת. "מה כבר יש לי להגיד?" נהגה לומר. אלא שהתקשורת הישראלית לא ויתרה, ולאורך כל תקופת כהונתה כאשת ראש ממשלה התפרסמו עליה כתבות פרופיל רבות יחסית, שרובן, באופן לא מפתיע, עסקו בסיבות להיעדרה מחייו הפוליטיים של בעלה ובהתרחקותה מהתקשורת. אגב, לדברי בני משפחתה, רבים מהפרטים שפורסמו באותן כתבות היו חסרי שחר. המקרה היחיד שבו חרגה גב' פרס ממדיניות "סרבנות הראיונות" שלה היה כאשר הסכימה להתראיין לעיתון בית הספר שבו למדה נכדתה, ובמסגרתו שיתפה את הקוראים במתכון שלה לקוסקוס.

על רקע סרבנותה זו בלטו בשבועות אחרונים לכהונתה כאשת ראש ממשלה התצלומים ממטבחה בבית ראש הממשלה, שעה שבני הזוג פרס אירחו לארוחת צהריים את בני הזוג שמיר, שעמדו להחליפם בבית ראש הממשלה.

ואכן, באוקטובר 1986, כפי שקבע הסכם הרוטציה, עזבה משפחת פרס את בית ראש הממשלה, ולנעליה של סוניה פרס בתפקיד אשת ראש הממשלה נכנסה שולמית שמיר. מי שהצטערו במיוחד על סיום כהונתה של גב' פרס היו השוטרים ואנשי האבטחה שעבדו באותה עת בבית ראש הממשלה, ואשר קשרו עמה קשרים קרובים במיוחד. על פי דיווחי העיתונות באותם ימים, התקשו רבים מהם לכבוש את רגשותיהם ביום שהיא עזבה את בית ראש הממשלה.

בשנים שלאחר סיום כהונתה כאשת ראש הממשלה היתה סוניה פרס אשת שר החוץ (1988-1986, 1995-1992) ואשת שר האוצר (1992-1988).

בתקופה זו היא המשיכה להפגין אותו ריחוק יחסי כלפי המערכת הפוליטית, אך אירועים אחדים שהתרחשו בשנים אלה גרמו לה להיעלם סופית מחייו הציבוריים של בעלה ומעין התקשורת.

על אחד האירועים הללו מספרת בספרה העיתונאית אורלי אזולאי?כץ, מפיו של אלחנן ישי, חברם הקרוב של בני הזוג פרס. "יום אחד," מספר ישי, "שמעון צלצל אלי, מבוהל כולו, ואמר לי: תעשה טובה, תראה מה קורה, סוניה אורזת. שמעון היה אז שר החוץ. סוניה נסעה בירושלים במכוניתה. כשעצרה ליד רמזור, סימן לה גבר שנהג במכונית לידה לפתוח את החלון. סוניה חשבה שהוא רצה לשאול משהו. היא פתחה את החלון, ואז האיש אמר לה: 'גברת פרס, למדינה צריך לתת, לא רק לקחת ממנה.' סוניה נפגעה עד עמקי נשמתה. היא פרצה בבכי, נסעה מיד הביתה, ארזה את המזוודה וחזרה לדירה בתל אביב. שמעון ביקש ממני שאלך לשכנע אותה להישאר. ניגשתי אליה עם אישתי, אבל כלום לא עזר. סוניה היתה פגועה מאד. היא לקחה את המזוודה, חזרה לדירה בתל אביב, ושמעון נשאר לבד בדירת השרד."

ואולם לשיאם הגיעו הדברים בחודשים מרס?אפריל 1990, במה שנודע לימים כ"תרגיל המסריח" של שמעון פרס. במרס 1990 הצליח שמעון פרס לגייס רוב בכנסת להפלת ממשלת שמיר, ובעקבות זאת הטיל עליו נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, להרכיב ממשלה חדשה. משחשב שמעון פרס שהצליח להרכיב ממשלה, זומנה ב-11 באפריל 1990 ישיבה מיוחדת של הכנסת כדי להצביע אמון בממשלה החדשה.

"באופן נדיר," כותבת אזולאי?כץ, "הסכימה סוניה, אשתו, להתלוות אליו לכנסת, כדי להיות נוכחת במעמד השבעתו." ואכן, בר?זהר מדווח כי "חברי הכנסת שישבו באולם הביטו אל היציע שם ישבה סוניה פרס, שבאה עם חברתה מירה אברך, להיות נוכחת בהשבעת בעלה כראש ממשלה."

אלא שברגע האחרון התברר שמר פרס לא הצליח להשיג רוב שיתמוך בממשלתו החדשה, וישיבת הכנסת פוזרה מבלי שהממשלה החדשה הוצגה. לדעת "פרסולוגים" מובהקים, פרשה מביכה זו היתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת יחסה של סוניה פרס לפעילותו הפוליטית של בעלה, וגרמה לה להחליט סופית שלא תיקח עוד חלק בחייו הציבוריים.

השנים הבאות היו מהמסעירות בחייו הציבוריים של שמעון פרס – הסכמי אוסלו, הסכם השלום עם ירדן, טקסים חגיגיים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון – ובכל אלה בלטה בהיעדרה רעייתו.

בספרה מתארת אורלי אזולאי?כץ את טקס החתימה על "הצהרת וושינגטון" על מדשאת הבית הלבן ביולי 1994: "אחת התמונות החזקות ביותר שתפסו מצלמות הטלוויזיה על מדשאת הבית הלבן, כאשר ישראל חתמה על הסכם שלום עם ירדן, היה מבטו העגום של שמעון פרס. תוגת העולם כולו ניבטה מעיניו. לידו עמד המלך חוסיין עם המלכה נור וילדיהם, מצידו השני עמד יצחק רבין עם רעייתו לאה, ילדיהם ונכדיהם. כולם בבגדי חג קורנים מאושר. רק פרס עמד לבדו."

על רקע זה בלטה החלטתה של סוניה פרס דווקא להתלוות לבעלה בדצמבר 1994 לטקס קבלת פרס נובל לשלום (שאותו חלק עם יצחק רבין ויאסר ערפאת).

לטענתה של אזולאי?כץ, "כשפורסם רשמית, כי פרס הוא בין חתני הפרס, הוא שיגר שליחים שידברו עם סוניה, כדי שהפעם תבוא איתו." אלא שלטענתה של בתם של בני הזוג, הפעם לא היה צורך לשכנעה. "כשעלה נושא פרס נובל, התעורר ויכוח, האם אמא תבוא או לא. אמרתי – אין בכלל טעם לשאול אותה או לשלוח שליחים. היא בטוח תבוא. אנחנו אפילו לא שכנענו אותה. מהרגע הראשון היא אמרה שהיא תבוא, כי היא הרגישה שזה באמת משהו חריג, מפעל חיים."

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. שעות אחדות לאחר שנודע דבר מותו של רבין, בחרה הממשלה פה אחד בשמעון פרס לראש הממשלה בפועל. עם כניסתו בשנית ללשכת ראש הממשלה, הסירה רעייתו את הסגר התקשורתי שהטילה כל השנים על משפחתה. "כאשר ההמונים היו הלומי עצב וביקשו לגונן על פרס," כותבת אזולאי?כץ, "הסכימה סוניה שציקי [בתה] תופיע במשדר טלוויזיה. 'זה כבר מוגזם, כמה שהוא לבד,' אמרה סוניה לבתה ועודדה אותה להופיע." אלא שהיא עצמה המשיכה במדיניות ההסתגרות שלה, וכמו בתקופת כהונתה הראשונה

כאשת ראש הממשלה, נמנעה מלקחת חלק בכל פעילות אופיינית לאשת ראש ממשלה. כשנשאל בעלה, ימים אחדים לאחר בחירתו, כיצד תסתגל רעייתו לתפקיד החדש, השיב שמעון פרס: "סוניה אף פעם לא מסתגלת לתפקיד, התפקיד מסתגל אל סוניה." ואכן, גם הפעם נמנעה גב' פרס מלהיראות בלשכת ראש הממשלה, ורוב עובדי הלשכה באותה תקופה אפילו לא הכירו את פניה. גם הפעם סירבה לקבל שירותי מזכירות או נהג ממשרד ראש הממשלה, לא התלוותה לבעלה בנסיעותיו לחוץ לארץ, גם לא לביקור ההיסטורי שקיים אצל מלכת אנגליה, וכמובן לא לקחה על עצמה כל תפקיד רשמי בארגונים חברתיים וסירבה לתת את שמה או את חסותה לאירועים שונים בבית ראש הממשלה או מחוצה לו.

מיותר לציין שגם לתקשורת סירבה להיחשף בתקופת כהונתה השנייה כאשת ראש הממשלה, מה שגרם ליועציו של בעלה להדליף לתקשורת, בצורה מתוחכמת למדי, את סיפור התקרבותה לדת בשנים האחרונות. וכך, ב?1 במרס 1996, ימים ספורים לאחר שהוכרז על הקדמת הבחירות לכנסת הבאה, הופיעה בעמוד השער של מוסף "סופשבוע" של העיתון מעריב תמונתה של סוניה פרס ותחתיה הכותרת "סוניה פרס מתקרבת לדת".

"מגעיו של ראש הממשלה עם המפלגות החרדיות," נכתב בכתבה, "היו מן הסתם קלים יותר, אילו סיפרה סוניה פרס בפומבי על השינוי שחל בה בשנים האחרונות. היא מקפידה על מטבח כשר למהדרין, היא מדליקה נרות שבת, היא עומדת בקשר קבוע עם שני מקובלים נודעים ותורמת כספים לישיבותיהם, היא מאזינה לקלטות של רבנים יחד עם עוזרת הבית שלה. אבל סוניה פרס ממשיכה להתרחק מהחשיפה כמו מאש, ומסרבת בעקשנות לשבור את שתיקתה התקשורתית.

הימים ימי בחירות, אבל כאמור, הסיכוי שסוניה פרס תוותר על זכות השתיקה הוא אפסי. למרות שהפרטים המתפרסמים כאן יכולים להועיל לבעלה היא עשתה כל מאמץ למנוע את שיתוף הפעולה של מקורביה." חשוב לציין כי מידת מהימנותו של סיפור התקרבותה של גב' פרס לדת אינה ברורה כלל ועיקר, אך בעצם פרסומו השיגו יועציו של שמעון פרס את שתי המטרות ששמו לעצמם: גם לחשוף בפני הציבור מידע שלדעתם עשוי לעזור לראש הממשלה מבחינה פוליטית, וגם להציג את גב' פרס כמי שלא שיתפה פעולה עם התקשורת בנושא זה, ובכך להגביר את אמינותו של הסיפור בעיני הציבור.

פחות משלושה חודשים לאחר פרסום הכתבה, ב-28 במאי 1996, התקיימו הבחירות לכנסת הארבע?עשרה, ואת מפלגת העבודה הוביל שוב שמעון פרס. היתה זו הפעם הראשונה שבישראל הונהגה בחירה ישירה לראשות הממשלה.

כמקובל במקומות אחרים בעולם שבהם מונהגת השיטה, היו שציפו כי גם בישראל ייקחו נשות המועמדים תפקיד מרכזי יותר במערכת הבחירות, ואכן כך נהג יריבו של שמעון פרס בבחירות אלה, בנימין נתניהו. ואולם מבחינתה של סוניה פרס, שינוי שיטת הבחירות היה חסר משמעות.

גם הפעם היא לא לקחה חלק במסע הבחירות של בעלה, למעט מקרה אחד שבו "גויסה" בלי הסכמתה, ושוב על רקע קרבתה של גב' פרס לדת. בספרם ההתאבדות שסקר את מערכת הבחירות של 1996, מביאים העיתונאים בן כספית, חנן קריסטל ואילן כפיר את הסיפור במלואו: במסגרת סיורי הבחירות שלו, הגיע שמעון פרס לביקור אצל הרב חיים פינטו באשדוד. בפגישה, כותבים כספית, קריסטל וכפיר, "שיבח הרב פינטו במילים חמות את סוניה, רעייתו של ראש הממשלה. 'אתה נשוי לצדיקה,' אמר לפרס."

בהמשך סיפר הרב פינטו לנוכחים כי גב' פרס התקשרה אליו יום קודם והתנצלה על כך שאינה יכולה לבוא לביקור עם בעלה, שכן היא מחויבת לטיפול באישה זקנה וערירית. כשניסה פינטו לברר מי מקרובות משפחתה זקוקה לטיפול, אמרה לו שמדובר באישה זרה שהיא מאמצת. "צדיקה," מלמל המקובל, ופרס הנהן בראשו. אחר כך הוסיף פינטו עוד סיפור בשבחה של אשת ראש הממשלה. לדבריו, "ביקשו ממנו גורמים ממלכתיים לנסות לשכנע את סוניה שתסכים לעבור לבית ראש הממשלה בירושלים. 'היא לא הסכימה,' סיפר, 'אמרה שמפאת כבודו של המת ומפאת כבוד האלמנה אין היא רוצה להכנס לבית בשלב זה. היא מעדיפה להשאר בבית שר החוץ."

מעבר לכך לא היתה סוניה פרס מעורבת כלל במערכת הבחירות, ואפילו לעימות הטלוויזיוני מול בנימין נתניהו, שהיווה את שיאה של מערכת הבחירות, לא הצטרפה, ואת מקומה בסיוע ובעידוד תפסה בתה, ציקי ולדן. ביום הבחירות עצמו היתה גב' פרס עם בני משפחתה, הרחק מן ההמון הפוליטי הסוער. לקראת השעה תשע בערב החלו להתאסף בביתו של ראש הממשלה בתל אביב בני משפחה וחברים קרובים. סוניה פרס, כותבים כספית, קריסטל וכפיר, "עברה בין האורחים, הגישה פירות, עוגיות מאפה ידיה, שתייה קרה. הפצירה במאבטחים לאכול, להתכבד, להרגיש בבית.

כשהכריז חיים יבין על 'תיקו עם יתרון לפרס', לא זע שריר בפניו של ראש הממשלה. במטה העבודה בסינרמה פרצו הפעילים בשירה ובריקודים, ונופפו דגלי כחול?לבן. 'מה הם רוקדים כבר?' קוננה סוניה." למחרת בבוקר התברר כי בבחירות ניצח דווקא מועמד הליכוד, בנימין נתניהו.

לאחר סיום כהונתו השנייה כראש ממשלה, הודיע שמעון פרס גם על פרישתו מתפקיד יושב ראש מפלגת העבודה. בימים הבאים הוא נפגש עם מחליפו בתפקיד, אהוד ברק, כדי לדון באפשרות מינויו לנשיא המפלגה. אחת הפגישות התקיימה בביתו של שמעון פרס, ובאופן מפתיע משהו השתתפה בה גם סוניה פרס. משהביע אהוד ברק התנגדות למינוי של פרס לנשיא המפלגה, התפרצה לעברו גב' פרס: "איך אתה מעז? אתה לא מתבייש?"

לטענתו של חבר הכנסת לשעבר ניסים זווילי, שהשתתף גם הוא באותה פגישה ואשר הכיר את גב' פרס היטב, הוא מעולם לא ראה אותה ככה, "עם הכעס הזה, העלבון בעיניים." לאחר זמן, כאשר הודלף הסיפור לעיתונות, היא היתה משוכנעת שאהוד ברק הוא שהדליף את הסיפור והודיעה כי לא תרצה לראותו עוד בביתם לעולם.

בשנים הבאות עלה שמה של גב' פרס לכותרות פעמיים, ובאופן לא מפתיע בשני המקרים מדובר היה בכותרות סביב היעדרותה מחייו הציבוריים של בעלה. האירוע הראשון היה חגיגת יום הולדתו השמונים של בעלה, שהתקיימה ברוב עם באוגוסט 2003. היתה זו הפקת פאר בהשתתפות נשיאים, ראשי מדינות ומנהיגים מרחבי העולם, אבל גם הפעם בחרה סוניה פרס שלא להופיע, והיעדרה עורר גל של תמיהות וביקורת.

האירוע השני, שהיעדרה בלט בו אפילו יותר, היה טקס השבעתו של בעלה לנשיא המדינה ביולי 2007. אמנם בשבועות שקדמו לבחירתו סבלה סוניה פרס מאי?ספיקת לב, ואף אושפזה בבית חולים ומצבה הוגדר קשה, אך לדעת רבים לא היה בכך כדי להסביר את היעדרה מן הטקס החשוב ביותר בחייו של בעלה. היה זה ללא ספק המשכו או, יותר נכון, שיאו של דפוס היעדרותה מחייו הציבוריים של בעלה כמעט מתחילת דרכו הפוליטית.

במשך הזמן הסתבר כי גב' פרס החליטה גם לוותר הלכה למעשה על תפקיד אשת הנשיא. היא לא הצטרפה לבעלה למגורים במשכן הנשיא בירושלים, ויתרה על הזכויות המופלגות ועל החובות הבלתי פורמליות המגולמות במעמד אשת הנשיא, נעדרה מכל הטקסים והאירועים הרשמיים, ובעצם בחרה להמשיך את חייה הקודמים ולהתגורר לבדה בדירת המשפחה בתל אביב.

בסקר שערכו מטעם חדשות ערוץ 2 באוגוסט 2008 נשאל מדגם מייצג של הציבור בישראל לדעתו על החלטתה של סוניה פרס שלא להצטרף לבעלה בבית הנשיא. 53% סברו שגב' פרס טעתה בהחלטתה ו-47% טענו כי הם מבינים אותה.

חודשים אחדים לאחר מכן דיווח העיתון מעריב על העמקת הקרע בין גב' פרס לבין בעלה, ועל כך שגב' פרס שינתה לאחרונה את שם משפחתה, והיא נקראת היום סוניה גל (ככל הנראה עברות של שם נעוריה גלמן).

כהוכחה אף פרסם העיתון תמונה של תיבת הדואר ושל מערכת האינטרקום בביתה של סוניה פרס, שעליהם מופיע שמה החדש בלבד." גם עמדת השמירה שהוצבה בחזית הבניין בצפון תל אביב נעלמה ממקומה בהוראתה של סוניה," דיווח העיתון. "עדנה" מסוג אחר היתה לגב' פרס (גל?) עם עלייתה לאוויר בתחילת שנת 2010 של עונה חדשה של תוכנית הבידור הטלוויזיונית הפופולרית "ארץ נהדרת", שם זכתה גב' פרס לדמות קבועה, גם אם גרוטסקית משהו – אגרסיבית, קשוחה, מעשנת סיגריות בשרשרת ומתבטאת בבוטות על אנשים ואירועים שונים.