10 דברים שישראל חייבת לגנוב מארה"ב

כשישראלי מתחיל לעבוד בג'וב אפור, שדורש הרבה זיעה, אחרי חודשיים שלושה כבר מדגדגות לו הידיים והעיניים פוזלות בקנאה לכסא המנכ"ל. בארצות הברית, לעומת זאת, אתה יכול להיות מנקה בריכות, אינסטלטור או ראש תאגיד, אבל בכל מקרה תהיה גאה במקצוע שלך ותבצע אותו ברצינות תהומית. אין שום סיבה לגחך על המקצוענות האמריקאית, על קוד הלבוש, על הנהלים הקפדניים ועל מוסר העבודה חסר הפשרות. צריך רק לקנא וללמוד.

שמרנים ככל שיהיו, דווקא האמריקנים הקימו את תעשיית הפורנוגרפיה הגדולה והמשגשגת בעולם. אחרי הכל, איזה קפיטליסט חרמן יכול לעמוד בפיתוי של יותר ממיליארד דולר בשנה? מימי הצללויד אל קלטות הוידאו והיום באינטרנט, הפורנו הזדקר תמיד בחזית הטכנולוגיה. בארה"ב הבינו היטב שאם יש ביקוש, תמיד עדיף להיות זה שמוכר והצליחו לשלב בין אוונגליזם קיצוני למין בוטה (לפעמים, אפילו באותה מיטה).

האמריקאים סוגדים אמנם לעבודה קשה, אבל מקדשים את החופש, הנופש וכל מה שמסביב. אין משבר צבאי או בטחוני שיצליח למנוע מהנשיא האמריקני לצאת בקיץ לדוג או לשחק גולף במשך שבועות ארוכים, ומה שטוב למפקד העליון כוחו יפה גם לנתינים, שלא מפסיקים לחשוב לאן נוסעים בסוף השבוע ומציפים, ורודי עור ועם קוקטייל ביד, את אתרי הנופש בפלורידה, מקסיקו ובקריביים.

בתמונה: המשפחה הנשיאותית בחופשה בהוואי

כריכי בשר ענקיים, בייגלס עם סלמון, חמוצים תוצרת בית, קרעפלאך מעוררי השראה ועוגת גבינה שיכולה להרוג סוס - זהו עמוד השדרה של כל מעדנייה ראויה בארה"ב. האוכל אירופי, שחלקו הגיע היישר מהמטבח היהודי, הופך כל בוקר חורפי לחגיגה של טעם טוב, כולסטרול ושמחת חיים. המקומות צפופים, המחירים לא זולים, אבל למה לכל הרוחות מרק העוף הטוב בעולם מוגש במנהטן ולא בתל אביב?

לכאורה החלק בבית בו מחנים את האוטו ותולים כלי עבודה, אבל הגראז' הוא חלק בלתי נפרד מאיכות החיים. זהו המקום בו אפשר להקים חברה קטנה (תשאלו את סטיב ג'ובס), להקה עם כמה חברים מחוצ'קנים (ג'יימס הטפילד ישמח לחלוק זיכרונות) או סתם לאחסן את כל מה שאין לו מקום בבית והוא גדול מדי או מסריח מדי מכדי לשים במרתף (ע"ע)

בסרטי אימה הוא ישמש כאתר קטל מועדף, בסדרות טלוויזיה זה המקום לשיחות אחד על אחד צפופות במיוחד (טוני סופרנו וסילביו דנטה). אבל עבור האמריקני הממוצע המרתף הוא המקום למכונת הכביסה והמייבש, לחפצים שאף אחד לא רוצה לזרוק ואפילו לחדר אורחים במקרה חירום. בבתים מדוגמים יותר כבר אפשר למצוא מתחת לבית שולחן ביליארד מהודר, ברז בירה וג'וקבוקס, אבל זה כבר יותר קשור למשבר גיל החמישים של בעלי הבית.

הכיתות גדולות, הדלתות שקופות ויש מעט תלמידים בכיתה, זו הנוסחה שהופכת את בית הספר בארה"ב למקום שנעים יותר ללמוד בו. מורים טובים יש בכל מדינה, אבל הדוד סם משקיע הרבה מאוד כסף בתשתית הפיזית של מוסדות החינוך. מגרשי ספורט מעולים, מערך הסעות יעיל ואיך אפשר לשכוח את הקפיטריה שמגישה בשנים האחרונות אוכל מעט שמן פחות ובריא יותר (תודה לשחר צמרת).

קוק בצהריים, אלכוהול בבוקר, מין עם פרוצות, בגידות, מעשים מגונים בשירותים של נמלי תעופה וכמובן כל קבלת שוחד או טובת הנאה שתדמיינו. הפוליטיקאים האמריקנים מייצרים שערוריות בקצב רצחני ומעניקים לבוחר המשועמם גם בידור טוב. הגיע הזמן שגם בישראל יתחילו שרים וחברי כנסת לבגוד, לבכות, לבקש סליחה, לעשות קאמבק ולכתוב ביוגרפיה מרגשת. רק דמיינו כמה שרים בביריות ורודות ומין אוראלי בחדרי הוועדות וכבר תחזירו מעט עניין לכנסת ישראל.

כל העולם מלגלג על הישבנים הגדולים של האמריקאים, על הכרס המשתפלת ועל הג'אנק פוד הקטלני. הכל נכון, אבל למגפת ההשמנה יש גם תוצר לוואי מבורך: מבחר חסר תקדים של בגדים במידות גדולות. בעוד רשתות האופנה הישראליות והאירופאיות רואות בעיני רוחן נשים דקיקות וגברים חטובים, בארצות הברית XXX הוא לא רק סמל של אתרי פורנו. זו גם הסיבה שגברים ישראלים שגבוהים מ-1.90 או שוקלים יותר ממאה קילו נוסעים ליבשת החדשה עם מזוודות ריקות, וחוזרים עמוסים בכל טוב.

למרות ליגה אוניברסיטאית קיקיונית שמתפקדת כאן בשנים האחרונות, זה לא מדגדג את המערכת ששווה מיליארדים בארצות הברית. בליגות המקצועניות תמצאו אולי רמה גבוהה יותר, אבל ההתלכדות של הסטודנטים, העיר והקהילה סביב ספורט הקולג'ים הופכת אותו לחוויה מרגשת פי כמה. אולי כיוון שבגיל של הקולג' מבלה הצעיר הישראלי בכלל בצה"ל, כדאי שננסה לחקות אותם במשחק הכי לוהט בפוטבול המכללות: הצבא נגד הצי. צ'ייני כבר ידאג למעודדות.