ויקי קנפו עדיין מאמינה בכוחה של צעדה

"קשה למצוא מה להגיד למשפחה שכבר שנים נמצאת במצב כזה, של אי ודאות. אני רק יכולה להגיד להם שלא ישברו. הם צריכים לדעת שאף אחד לא יחליף אותם במאבקם ואני מקווה שכל העם איתם. הם צריכים להמשיך לנסות לשבור את הממסד, כדי שהממסד לא ישבור אותם. כל האמצעים כשרים במאבק הזה. עליהם לדרוש, לדרוש מהעם להיות איתם".

"הייתי אמורה לצעוד איתם מההתחלה ועד הסוף, יחד עם האלפים. אבל בצעדה שלי אני הייתי לבד. רק יואל מרשק ליוה אותי, והתנועה הקיבוצית דאגה לי למקומות לינה. הבנתי שהיא דואגת גם למשפחת שליט וזה מצוין, מאפשרת להם לאגור קצת כוח. אבל הכוח הדרוש הוא לא כוח פיזי. הכוח בא לבד כשיש כאב. כשכל כך כואב לך, אתה לא מרגיש שאין לך כוח. אתה פשוט קם ועושה".

"אני חיזקתי את עצמי. האמנתי שאני לא צועדת לחינם ושאני צודקת במאבק שלי. מדינה שלמה תמכה בי ועמדה מאחוריי. אמנם הייתי לבד ביומיים הראשונים, אבל אחר כך צעדו וישבו איתי אלפים. היה טירוף בארץ, כולם היו איתי. אני מאמינה שעם משפחת שליט יהיו יותר, אני רק מקווה לא להתבדות".

"אם לא תהיה תקשורת, המאבק של משפחת שליט יהיה לחינם. צריך לא להתמכר לזה, אבל לדעת להשתמש בה. אם כל יום המאבק לשחרור שליט יקבל במה ראויה, המסרים יועברו. לי זה עשה טוב ואצלי התקשורת שינתה את המצב לחלוטין".

"כמה נודניקים נדבקו אלי, אבל אצל משפחת שליט אני לא חושב שיהיו כאלה. מי יכול לתפוס טרמפ על המאבק שלהם? ממקום של אמא, אי אפשר לשפוט לא אותה, ולא אותם. המשפחה צריכה להמשיך ללכת ולא להסתכל מסביב. יש כאלה שמתנגדים לעיסקה והם גם יבואו להגיד להם את זה והם צריכים לפתח עור של פיל. זאת למרות שגם לפיל כואב. הם צריכים להקשיב לצד השני ולהמשיך הלאה, בכבוד".

"כשהם יגיעו לירושלים הם צריכים להישאר באוהלים ולא לוותר. לא להפסיק לצעוק, לא להישבר ולא להיכנע להבטחות סרק. הם תמיד צריכים לחשוב על עוד משהו, לא להישאר מקובעים. תמיד לחשוב על עוד "גימיקים", כי אף אחד לא מבטיח שצעדה או אוהל יעזרו. עד שהילד הזה ישתחרר, אסור לוותר ואף פעם לא מאוחר. שלא יחזרו הביתה, שלא ינוחו, שימשיכו בלי לעצור. כל דבר מזיז משהו".