הסטיות הקולינריות בתולדות הציונות

עדר המטיילים למזרח בשנות השמונים הביא איתו בחזרה את טרנד האוכל האסייתי. בצדק התאהבו הישראלים בנודלס עם ירקות שהוקפצו בווק לוהט יחד עם רצועות עוף או בשר. אמנם לא ברור מי היה הגאון שחשב לדחוס את כל הבלילה הזו לתוך באגט, אבל ותיקי ראשון לציון טוענים לבעלות על היוזמה החתרנית. כך או כך, תוך זמן קצר התמלאה הארץ בדוכני מוקפץ בבאגט ובבאר שבע הגדיל מישהו לעשות וגם נהג למרוח עמבה בכל מנה שהגיש

פסטה היא ארוחת צהרים משביעה ונפוצה, אבל רשת בתי קפה נודעת החליטה לאחרונה לקחת את הלחם האיטלקי הזה ולדחוס אותו בתוך, נכון... כיכר לחם. אולי זה הומאז' פחמימתי גרוע למנה הכפרית הקלאסית של מרק בתוך כיכר לחם, או סתם גחמה של טבח מתוסכל שרצה לראות אם מישהו ישים לב, בכל מקרה זה הוצע למכירה

מדובר בחילול הקודש, לא פחות. יחד עם העוזי, כובע הטמבל והגירוד באוזן עם מפתח של המכונית, הבמבה היא סמל של הישראליות. אבל באסם החליטו למתוח את המותג ולמלא את חטיפי הבוטנים בנוגט וחלבה כדי להפוך את הדביקות בחך לעיסה שרק איזמל חד יסיר. ותיקי ממפיס זוכרים את אלביס נוגס בסנדוויץ' חמאת בוטנים מטוגן עם עיסת בננות, וזו ככל הנראה הגרסה הישראלית.

הלאפה היא מאבני היסוד של האוכל המהיר בישראל. אבל לאפה עשויה מלווח היא כבר ליגה שונה לגמרי. ברחבי הארץ מסתובבים אנשים נורמטיביים למראה, שנהנים לאכול מלווח מגולגל ובתוכו חומוס, טחינה, סלט ירקות ולעיתים גם צ'יפס. הרול השמנוני מסוגל להפיל גם מקצוענים של ממש בלעיסה. זאת למרות שאנחנו מכירים אישית מישהי שמורידה כזה בארוחת צהרים וטוענת בתוקף שיש לה מקום עוד למשהו קטן

ישראלים אוהבים קוטג', זאת עובדה. חברות ישראליות עושות את הקוטג' הטעים בעולם, זו דעה. אבל מה לכל הרוחות חשבו בתנובה כשהחליטו לקחת את המוצר שמזכיר לכולם בית ולדחוף לתוכו גרעיני תירס מתקתקים? חזיר בבית כנסת ביום כיפור נראה טבעי יותר. כצפוי, לא לקח זמן רב עד שהמוצר המופלא נעלם מהמדפים אבל המקום בהיכל הבושה של המזון הישראלי יישאר לנצח