יזדעזעו מרעיון הטרנספר אך ייספרו בגאווה על מעשיהם בלוד בימי תש"ח.
יזדעזעו מהרצח בבר נוער, אך יציינו בדאגה שלבנם בן ה-22 עדיין לא הייתה חברה קבועה.
לא יתנו טרמפ למתנחל, אולם יריעו להפצצות צה"ל על ריכוזי אוכלוסין בעזה.
יחושו אי נוחות אל מול המתרחש במחסומים, אולם יספרו בגאווה שבנם התנדב לחטיבת כפיר.
ילגלגו על הפרענקים במרכז הליכוד, אך ישקלו להצביע מח"ל, עם ניצחון עמיר פרץ בפריימריז.
יתמכו בגירוש עובדים זרים, אך יתרגשו עד דמעת מחילוץ ילדים בהאיטי.
לא יפספסו את טקס הדלקת המשואות אלא אם כן ישהו בביקור השנתי אצל בנם המתגורר בטורונטו.
יתפארו בשמן הזית שרכשו מישובים בגליל, ויצהירו ש"עם כזה אוכל נהדר אין סיכוי שלא יהיה כאן שלום".
יכנו את חוגגי המימונה בגן סאקר "אינדיאנים", אך יספרו שהאוכל האהוב עליהם הוא חומוס ושיפודים.
יקפידו להגיש שתייה לגנן העירוני, אולם ישתמשו תמיד בכוס חד פעמית.
יכריזו עם כניסה לבית עסק בקול גדול: "בעל הבית!".
יתלוננו בשיחת סלון של יום שישי על הקולניות הבלתי נסבלת של ישראלים, תוך כדי הפרעה למנוחת כל השכנים בבניין.
ידאגו לתקן: "הוא אינו מרוקאי, הוא ס"ט".
יסלדו מעינת שרוף וידברו בגעגוע על שרה'לה שרון.
ידווחו כי חשו ש"סיפור על אהבה וחושך" נכתב על חייהם, אף שנתקעו בעמוד 50.
ישלפו בכל הזדמנות את טיעון "ניצולי השואה", אך יעמדו בתור הארוך לדרכון פולני.
ידברו בגעגוע על ההסתדרות, תוך כדי העסקת עובדת זרה
בניקיון הבית.
יגידו שאין דבר כזה תרבות מזרחית אך יכתבו שירים לשושנה דמארי.
ובכלל, תמיד יעדיפו תימנים על סתם פרענקים.
יקפידו להעסיק רק את האינסטלטור האשכנזי הזקן שהכירו עוד בשנות החמישים.
יגדירו עצמם "אוהדי הפועל", אך יתרגשו עד דמעות כשמכבי מניפה את גביע אירופה.
יורידו רינגטון של קובי אפללו ויהיו משוכנעים שמדובר במוזיקה מזרחית.
יאמינו כי פעלו באופן אישי להכרת "הצד השני", ויכללו במאמציהם רכישת פיתה דרוזית עם לבנה בגני יהושע.
יאמרו "יש לנו המון חברים ערבים", ויתכוונו למלצר מאבו-יוסף.