פעם היו כאן מנהיגים - פרויקט מיוחד

פרשת שליט, מלחמת לבנון השנייה, עסקאות השבויים ופרשות השחיתות הציתו מחדש את הדיון על אבדן הדרך והעדר מנהיגות. בעידן פוליטי ציני ותקשורתי צף געגוע למנהיגים שהובילו בעבר את ישראל, על אף הטעויות הקשות שביצעו והמחיר המר ששילמנו כולנו. הנטייה הישראלית לנוסטלגיה ידועה ומוכרת אך נדמה שהפעם הגעגוע לעבר מוצדק לגמרי. ספרו לנו לאיזה מנהיג אתם מתגעגעים, ומי הייתם שמחים שיחזור לעמדות פיקוד והכרעה. הבמה שלכם

ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון. נחשב בעיני רבים לאיש שהקים הלכה למעשה את מדינת ישראל. הכריז ב-14 למאי 1948 על הקמת המדינה והוביל את הממשלה בכל האתגרים בשנים הראשונות של המדינה. לא היסס לפעול בנחרצות נגד מתנגדיו ומי שחשב כי מסכנים את המדינה. הורה על הפגזת אלטלנה ופירק את הפלמ"ח. חתם עם גרמניה על הסכם השילומים (פיצויים לניצולי שואה), פחות מעשור אחרי סיום מלחמת העולם השניה למרות ביקורת חריפה ביותר. דחף את מבצעי העלייה האדירים שהכפילו את אוכלוסיית ישראל. בזירה הפוליטית התנהל בכוחנות וקבע את מדיניות "בלי חירות ומק"י"

המנהיג המיתולוגי של הימין. הוביל את האצ"ל ממחתרת קטנה ונרדפת בזמן המנדט למפלגה לגיטימית לאחר קום המדינה ועד כיבוש השלטון במהפך ההיסטורי של 77'. נואם בחסד שהרטיט לבבות וכבש קהלים אדירים. פיקד על פירוק האצ"ל אחרי הירי על אלטלנה ומנע עימות אלים מול צה"ל. זכה ללגיטימציה ראשונה בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, בה התמנה לשר בלי תיק בממשלת אשכול, עשור מאוחר יותר הנהיג את הליכוד אל השלטון לאחר שלושה עשורים של שלטון מפא"י. זכה בפרס נובל לשלום על הסכם השלום עם מצרים, הורה על תקיפת הכור בעירק ופרש בעקבות כשלי מלחמת לבנון

הרמטכ"ל הרביעי, חבר כנסת ושר ביטחון. מפקד נועז בפלמ"ח ובצה"ל שסימל בעיני רבים את דמות הצבר הלוחם. מונה לשר הביטחון ערב מלחמת ששת הימים וזכה לתהילת עולם בניצחון על מדינות ערב. מקובעי המדיניות הצבאית והמדינית היהירה של ישראל במשך שנים ארוכות, ואחראי לסיסמא "טוב שארם בלי שלום משלום בלי שארם". נתפס כאחראי המרכזי, יחד עם גולדה מאיר, לכישלון הקשה של מלחמת יום הכיפורים ולמחיר הנורא ששילמה ישראל. חזר לממשלה בתפקיד שר החוץ לבקשתו של בגין והיה מאדריכלי הסכם השלום עם מצרים

ראש הממשלה השביעי. דרך ארוכה עשה שמיר מפיקוד על מחתרת הלח"י ועד שירש את בגין בתפקיד ראש הממשלה ויו"ר הליכוד. אחרי קום המדינה, הצטרף למוסד בו שירת למעלה מעשור. נכנס לפוליטיקה בסוף שנות השישים ומיד אחרי עלית הימין לשלטון נבחר לתפקיד יו"ר הכנסת ומאוחר יותר התמנה לתפקיד שר החוץ . היה ונותר איש ארץ ישראל השלמה ונמנע בהצבעה ההיסטורית על הסכם קמפ דיוויד. בכהונתו הראשונה כראש ממשלה התמודד עם משבר כלכלי קשה, מחתרת יהודית ופרשת קו 300. בכהונתו השניה פרצה האינתיפאדה, נורו טילים מעירק והתקיימה ועידת מדריד

הרמטכ"ל ה-11, חבר כנסת ושר. אחד המפקדים הערכיים והקשוחים של צה"ל. התפרסם בניהול החזית הצפונית במלחמת יום כיפור והתמנה לרמטכ"ל בשנת 78'. עם המינוי, פתח בשורת צעדים להחזרת המשמעת לצבא, בין היתר ביטל את הלהקות הצבאיות ופעל לגיוס צעירים מקבוצות שוליים (נערי רפול). בתקופתו כרמטכ"ל הופצץ הכור בעירק, צה"ל הסתבך בלבנון ורפול סיים את הקריירה בצה"ל עם פרסום מסקנות ועדת החקירה לבדיקת הטבח בסברה ושתילה. לאחר שחרורו הצטרף לתנועת התחייה ולאחר מכן הקים את 'צומת', שייצגה עמדות ימניות ביטחוניות והתנגדות עיקשת לכפייה דתית

הנשיא השביעי, מפקד חיל האוויר, חבר כנסת ושר. היה ממניחי היסודות לחיל האוויר, שהפך לזרוע האווירית החזקה והמאיימת במזרח התיכון. סיים קורס טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי ולאחר קום המדינה שירת בכל תפקידי המפתח בחיל, עד שקיבל את הפיקוד עליו ב-1956. נחשב למי שהפך את הטייס הישראלי לנערץ בכל העולם תחת הסיסמא "הטובים לטיס". אחרי שפרש מצה"ל, פנה לעסקים אך במהרה הצטרף לפעילות ציבורית בליכוד, ולאחר המהפך התמנה לשר הביטחון. ב-93' התמנה לאזרח מספר אחת וזכור כנשיא ססגוני בעל לשון חדה

אבי הכלכלה הישראלית ואחד האנשים המרכזיים מאחורי פרויקטים ענקיים כמו עיירות הפיתוח והמוביל הארצי. ספיר החל את פעילותו הציבורית במועצת הפועלים של כפר סבא (שם חי עד מותו), משנת 37' ולמשך 13 שנים שימש כמזכיר "מקורות ", עם קום המדינה היה מנכ"ל משרד הביטחון ולאחר מכן מנכ"ל משרד האוצר. מ-1955 ולמשך כמעט 20 שנה שימש כשר התעשייה והמסחר ושר האוצר. נחשב לבולדוזר הממשלתי הראשון ולאיש שניהל את המדינה מפנקסו השחור אותו נשא באופן קבע. היה לאיש המקשר בין תנועות הפועלים לבעלי ההון.

רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים והאיש עליו הטילה ועדת אגרנט את האחריות למחדל. נולד בסרייבו ב-1925 ועלה ארצה בגיל 15. בשנת 46' התגייס לפלמ"ח ומשם המשיך לתפקידי פיקוד בצה"ל. בשנת 64' התמנה לאלוף פיקוד צפון, במסגרת תפקידו פיקד על כיבוש הגולן במהלך מלחמת ששת הימים. ב-72' קיבל לידיו את צה"ל בתקופת האופוריה של אחרי המלחמה. לאחר החלטת ועדת אגרנט להפסיק את כהונתו כרמטכ"ל, נתפס דדו בציבוריות הישראלית כקורבן הממסד. רבים מדגישים דווקא את קור רוחו במהלך המלחמה. מותו מהתקף לב בגיל 51, העצים את התחושה כי לדדו נגרם עוול

ראש הממשלה החמישי, רמטכ"ל, שר וחבר כנסת. החל את הקריירה הצבאית בפלמ"ח ולאחר שפיקד על חטיבת הראל במלחמת השחרור התקדם בסולם הדרגות עד שקיבל לידיו את הפיקוד על צה"ל, אותו הוביל בניצחון הענק במלחמת ששת הימים. לאחר שחרורו, מונה לשגריר ישראל בארה"ב ובעקבות נפילת ממשלת גולדה התמנה לראש ממשלה. חשבון הדולרים של לאה רבין הביאה להקדמת הבחירות בהן הפסידה לראשונה מפלגת העבודה לליכוד. ב-92' הוביל את העבודה חזרה לשלטון. חתם על הסכמי אוסלו, זכה בפרס נובל לשלום ונרצח ב-1995

ראש הממשלה האחד עשר, איש צבא, שר וחבר כנסת. היה אלוף פיקוד דרום ובמלחמת יום הכיפורים הוביל את צליחת התעלה. הקים את תנועת הליכוד ואיחד את מחנה הימין סביב בגין. בממשלת בגין השניה התמנה לשר ביטחון, פינה את סיני והיה אדריכל מלחמת לבנון. בעקבות טבח סברה ושתילה הודח, אך נשאר בתפקידי שר בעשור הבא. ניצח את ברק בבחירות 2001 וזכה בניצחון מוחץ נוסף גם בבחירות לאחר מכן. בכהונתו התמודדה ישראל עם מתקפת טרור חסרת תקדים ומשבר כלכלי. במהלך כהונתו השניה החליט לסגת מרצועת עזה, צעד שהביא להקמת "קדימה" ולשינוי המפה הפוליטית בישראל