מבגין עד אובמה: הדרך הארוכה לשלום

פרס נובל לשלום בו זכה הבוקר (שישי) נשיא ארצות הברית ברק אובמה, מוענק מדי שנה לאנשים ומנהיגים שפעלו למען השלום ושהחליפו את דרך המלחמה במשא ומתן, כדי להגיע לשלום. הנשיא האמריקאי האחרון שזכה בפרס בזמן כהונתו היה וודרו וילסון. בשנת 1919 הוחלט להעניק לו את הפרס על פועלו למען הקמת חבר הלאומים. את הפרס החלו להעניק באוסלו כבר בשנת 1901. ראשוני הזוכים בפרס היו מייסד הצלב האדום ז'אן אנרי דינן ומייסד החברה הצרפתית לשלום פרדריק פאסי. הנשיא האמריקאי הראשון שהפך לחתן פרס נובל לשלום היה תיאודור רוזוולט. הוא קיבל את הפרס בשנת 1906 על פועלו לטובת ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה-יפן.

בהמשך הוענק הפרס הנכסף גם לארגונים בינלאומיים. בשנת 1910 זכתה בפרס לשכת השלום הבינלאומית של שוויץ, ואילו בשנת 1917 הוענק הפרס לארגון הצלב האדום הבינלאומי שיושב בשוויץ. ארגון בינלאומי נוסף של שוויץ שזכה בפרס היה המשרד הבינלאומי של ננסן לפליטים. ארגון זה קיבל את הפרס בשנת 1938. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה ארצות הברית ל"מעצמה" בכל הקשור לזכייה בפרס. בשנת 1945 קיבל את הפרס מזכיר המדינה קורדל הול ושנה לאחר מכן זכו בפרס אמילי באלץ', נשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום ולחופש וכן ג'ון מוט, ששימש כנשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של הצעירים.

בשנת 1950 זכה בפרס אמריקאי נוסף. היה זה ראלף באנץ', פרופ' באוניברסיטת הארוורד. שנה לאחר מכן קיבל את הפרס נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי לאון ג'והא ואחריו קיבל את הפרס אלברט שוויצר הגרמני, על פועלו למען ייסוד בית חולים בגבון. גם בשנת 1953 נרשם פרק נוסף של זכיית מזכיר מדינה אמריקאי. הפעם היה זה ג'ורג' מרשל ששימש גם כנשיא הצלב האדום האמריקאי. פוליטיקאי שלא זכה לראות את הפרס שבו זכה היה דאג המרשלד, המזכיר הכללי של האו"ם. ההודעה על זכייתו התקבלה לאחר מותו. הצלב האדום זכה שוב בפרס בשנת 1963.

שינוי דרמתי בתפיסתו של הפרס הנורבגי אירע בשנת 1964, כשהוועדה לבחירת הפרס בחרה במנהיג השחורים ד"ר מרטין לותר קינג כזוכה הגדול. הפרס לקינג הוענק על מאבקו למען זכויות האזרח. ארבע שנים לאחר מכן נרצח לותר קינג בירייה. רוצחו היה ג'יימס ארל, שהורשע במעשה, אך לאחר מכן חזר בו מהודאתו. בזכות פועלו של לותר קינג נחקר בשנת 1964 בארצות הברית חוק זכויות האזרח. החוק אסר על כל קיום של אפליה במקומות ציבוריים, מתקנים ציבוריים ובתי ספר ציבוריים.

המנהיג הישראלי הראשון שנבחר לחתן הפרס, היה ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שבשנת 1978 זכה בנובל יחד עם נשיא מצרים לשעבר אנואר סאדאת. השניים זכו בפרס על פועלם למען הסכם השלום בין ישראל למצרים. מי שלא קיבל את הפרס באותה שנה היה השושבין, נשיא ארצות הברית דאז ג'ימי קרטר. אולם קרטר זכה בסופו של דבר בפרס בשנת 2002 על מאמציו למצוא פתרונות של שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם וכן על קידום התפתחות כלכלית וסוציאלית.

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו זכו בפרס נובל לשלום ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, נשיא המדינה שמעון פרס ויו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר יאסר ערפאת. השלושה קיבלו את הפרס על מאמצי ישראל והרשות ליצור שלום במזרח התיכון. מנהיגים נוספים בולטים שזכו בפרס היו נשיא דרום אפריקה לשעבר נלסון מנדלה, סגן נשיא ארצות הברית אל גור וראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל בראדעי.