פרויקט מיוחד: 61 סיבות לגאווה

בתוך הכיבוש ואין ספור הפרות זכויות אדם, ראוי להזכיר שיכול היה להיות אפילו יותר גרוע. ישראל הוקמה בחופזה תוך כדי מלחמה, והורכבה מאוכלוסיית מהגרים חלשה ברובה. בקלות אפשר היה לייסד כאן מדינה טוטליטרית שתלך לבחירות "עם תום מצב החירום". ובכל זאת, היישוב הכין תשתית שלטונית, הקים פרלמנט, מערכת משפט מסודרת, צבא אחד ובחר באוריינטציה המערבית (במקום ליישר קו עם סטאלין). בשם הדמוקרטיה ידעה גם האופוזיציה להתאפק ולא להשיב אש מאלטלנה. תירוץ (קטן) לניקוי המצפון על רקע מלחמת האזרחים שמתחוללת מעבר לגדר.

מאייכמן ועד מורניה, מאיראן ועד וינה, אנשי הדממה של המוסד מסתובבים ברחבי הגלובוס ומתמחים בהפרדת ראשו של הערבי מגופו, כפי שאמר פעם בהערכה (ובאכזריות צינית) אריאל שרון על ראש הארגון הנוכחי, מאיר דגן. השב"כ, במקביל, מנהל מרדפים בלתי פוסקים אחרי המחבל הבא, מפעיל רשת ענפה של משת"פים ולפעמים אפילו יורד קצת לחייהם של השמאלנים המניאקים האלה (כמו שצריך! ). כשאנשי השב"כ מגיעים לפוליטיקה, ומתגלים כטיפוסים בינוניים כמו גדעון עזרא ואבי דיכטר, הפליאה מהצלחתם של שירותי הביטחון גדלה אף יותר.

אם אתם שלושת השמאלנים שנשארו עימנו (המשטרה עוד לא נקשה על דלתכם? אל דאגה, הם פשוט עסוקים עכשיו בארגוני סרבנים), המתינו רגע בטרם אתם מתקוממים. כן, אנחנו מודעים להשלכות ההיסטוריות הקשות. כן, ברור שמדובר בחבית חומר נפץ שעלולה להצית את המזרח התיכון. אלא שגם אם מתנגדים לרעיון ההתנחלויות, אי אפשר שלא להודות כי המפעל עצמו מרשים. בתוך 40 שנה השתלטה ישראל על חבל ארץ, יישבה שם כ-250 אלף איש, בנתה יישובים לתפארת וסיפקה לאזרחיה איכות חיים, לפחות בין בקבוק תבערה לפיגוע התאבדות. מעל הכל, במדינת הביורוקרטיה והסחבת, הוכיחה ישראל כי כשרוצים גם יכולים, כשהפנתה תקציבי עתק לסלילת כבישים ולהשקעה בתשתיות. כיבוש? למה לקלקל לנו את יום העצמאות.

הזקנה עדיין במסדרון, אבל בהשוואה לזוועות במדינות אחרות בעולם המערבי, לרפואה הציבורית בישראל יש במה להתגאות. אחיות מסורות, רופאים מצוינים וצוות פרא-רפואי מחויב ומיומן הופכים את מערכת הבריאות בישראל לנקודת אור. אם רק יקפידו כמה רופאים להישאר עד סוף הניתוח בחדר ולהימנע מסחר בביציות יחזור גם השם הטוב.

הנשים החרדיות והערביות ירימו גבה לא מטופחת ולשלי יחימוביץ' ישתחרר התלתל, אבל עבור הישראליות לא נותרו כמעט תקרות זכוכית לנפץ, אחרי גולדה במשרד רה"מ, דורית על כס נשיאות העליון, שרי, עופרה וגליה בעסקים. נשאר רק לייחל לרמטכ"ל בחצאית ואז נוכל, עם כל הכבוד לראשוניות, לבקש גם מעט איכות.

הקהילה הגאה בישראל יכולה להיות גאה. ישראל מתהדרת בחקיקה מתקדמת להגנת הקהילה הגאה וזכויותיה, והיא מהמדינות היחידות שעיגנו בחוק איסור על אפליה על רקע נטייה מינית. כמו מדינות המערב היא מאפשרת קיום תרבות הומוסקסואלית ומצעדי גאווה, והיתה מהראשונות ששילבה הומואים ולסביות בצה"ל. עם זאת, ישראלים גאים אינם יכולים להינשא, והליכי אימוץ עבורם כמעט בלתי אפשריים. בנוסף, קיים מרחק ניכר בין החוק היבש למציאות: הומואים עדיין סובלים מדחייה חברתית, מגובה בפעילות הומופובית של חוגים דתיים ושמרניים המבקשים להחזיר אותנו עשרות שנים אחורה - בחזרה לארון.

אנחנו מצלמים אותם בלי הכרה ומפיצים את התמונות לכל עבר. אנחנו מתעסקים בענייניהם בצורה אובססיבית, משלב החיסונים לטיפת חלב ועד שלב תוספת הזמן לבגרות בגלל אבחון הפרעת קשב. אנחנו רוקחים סביבם דילים משפחתיים לחברת הסלולרי, לחברת הנדל"ן ולטורקיה. אבל ההוכחה הכי חד משמעית היא זאת: מספר הילדים שנולדים בישראל גבוה ב-75% מהממוצע של 42 המדינות המתפתחות.

מתעקשים להחזיר אותו ויהי מה. 3,720,000 אזכורים בגוגל יש לגלעד שליט. לשם השוואה לאריק שרון יש 670,000, לנינט - 1,390,000. ביו טיוב יש 309 קטעים שקשורים לגלעד שליט ושוב, לשם פרופורציה, לבר רפאלי יש 121. ישראלים הם משפחה אחת גדולה והם לא ישנים טוב בלילה כשהבן שלהם מתגייס לקרבי. אם הוא לא חוזר, הם יעשו הכל – ממתבקש עד הזוי – כדי להביא אותו הביתה. רק המשוכה הקטנה הזאת - פוליטיקאים, שלהם ושלנו - מונעת את שובו הביתה.

הסתובבתם פעם בתל אביב, ביום חול, בצהריים? ראיתם את כל האנשים האלה, שורצים בבתי קפה ובמסעדות, חסרי דאגות? מעבר לתהייה המתבקשת – ממה לעזאזל הם חיים – עולה השאלה אם כל השאננים האלה זוכרים איפה הם חיים. האם זכור להם שרק לפני שלוש-ארבע שנים כל יציאה לבית קפה או עלייה על אוטובוס היתה הימור על החיים? האם כבר התאוששו מהמלחמה בלבנון ומזו בעזה? האם לא שמעו על האיום האירני? וכמעט בטוח שאדם קרוב להם נהרג באיזו מלחמה – איך הם ממשיכים לחיות עם הצער הנורא? התשובה פשוטה: הם ישראלים, ולכן הם מתמחים בהדחקה. אין מדינה שמצטיינת במעבר כל כך מהיר בין כאוטיות לבין נורמליות. כנראה שאין דרך אחרת לשרוד כאן.

מדינה קטנה. לחה וחמה. במזרח התיכון המרוחק והנחשל. די הרבה שחיתות שלטונית. תחושה מתמדת של התנהלות קלוקלת. תסכול. רוגז. למרות כל זאת, הישראלים הם עם שחצן ומתנשא. מקורותיה של גישה זאת הם ככל הנראה בתפישת האור לגויים והמוח היהודי המפורסם, ותרגומה לימינו היא פרשני ספורט שמפטרים מאמנים בליגת האלופות ובמונדיאל, על אף שהליגה והנבחרת המקומית נמנות על התחתית העולמית. אנחנו גם משיאים עצות לנשיאי ארצות הברית, מלגלגים על סלבס זרים ושוחטים במאי קולנוע עטורי פרסים. אנחנו יודעים הכל, גם אם היכולת ליישם זאת בחלקת האלוהים הקטנה שלנו מעט מוגבלת. אבל יש לשחצנות הזאת גם יתרון גדול: אף שאנחנו נמצאים עמוק באדמה, הראש והלב שלנו מרחפים גבוה בשמיים.

כשדובי מורן המציא את הדיסק און קי, חשבו שהוא מטורף. עכשיו קשה לחשוב איך חיינו בלי אמצעי קל ונוח להעביר מידע ממחשב למחשב. זוכרים את הדיסקטים? הדיסק און קי חיסל אותם. והוא עובד על חיסול הדיסקים וה-DVD. ואם נוסיף את העובדה שמורן מכר את החברה תמורת 2 מיליארד דולר, הרי יש סיבה לשילוב של גאווה וקנאה.

גם אם אתם משתמשים במסנג'ר, אתם חייבים תודה לחמשת הישראלים שהמציאו את ICQ. התוכנה, שהושקה ב-1996, הפכה את הצ'יטוט האינטרנטי לתופעה עולמית, והמציאה דרך חדשה לתקשר עם אנשים בזמן אמת. כיום היא מאפשרת גם שליחת SMS, העברת קבצים ועוד ונמצאת בשימוש אצל מיליונים ברחבי העולם.

הפיתוח של עוזי גל שימש נאמנה את צה"ל במלחמות ישראל הראשונות, פינה את מקומו לכלים מאסיביים יותר ומאז שירת נאמנה מאבטחים וגנגסטרים בכל העולם, שמצאו בו מכשיר קטלני, אמין וכמעט נטול מעצורים. מעל הכל, אקי אבני ואלי דנקר יצטרכו לגלם מחבלים עוד מאות פעמים כדי להתחרות במספר ההופעות הקולנועיות של תת המקלע הקומפקטי.

בפרפראזה על תחום התמחותה, טבע היא שם גנרי למה שכל עסק בישראל שואף אליו וכל מנהל רוצה להיות. "המניה של המדינה" היא הרבה יותר מעוד חברה מצליחה שמניבה רווחים יפים למשקיעים. טבע (ובראשה אלי הורוביץ) הפכה למודל ניהולי עבור המשק הישראלי כולו. אי של יציבות והגיון עסקי בתוך בליל של בלופים לרגע ותעשיות שמייצרות בעיקר אוויר. טבע אינה מתביישת להתבסס על ערכים עסקיים של פעם, שואפת לרכוש אחרים ולא חושבת כל הזמן כיצד לדפוק EXIT מדהים ולברוח לערסל בתאילנד.

כתבו: אבי משולם, אודי הירש, רועי כ"ץ, ניב הדס, דנה דרבינסקי, דוד רוזנטל, דידי חנוך, יעל שפריר