הצצה אל חדרי המלחמה של הרשויות בדרום

ראשי המטה האזרחי של מבצע שמירת העורף במלחמה, מקפידים על שקט סביב שולחן העץ הרחב וליד עמדות המחשבים המרצדות של חדרי המצב ברשויות המקומיות והאזרחיות. חדרים אלו הם מרכזי השליטה של רשויות אלו בזמן המלחמה.

"יציאה לכיוון נתיבות! יציאה לכיוון נתיבות!", נשמע לפתע קול נשי בחדר המצב של המועצה האזורית אשכול, והוא ממשיך:"'שתי רקטות לכיוון נתיבות, הופעלה התראה". מערכת ההתראה לאורך הגבול זיהתה יציאה, איתרה את הכיוון הכללי שלה וצפירה הופעלה באזור אליו שוגרו הרקטות. העינים בחדר המלחמה במועצה האזורית אשכו', תלויות בניקי לוי, סייר השדות, המכיר את כל החברים העוסקים בתחום זה לאורך הגבול. לוי מצמיד לראשו שפופרת של מכשיר טלפון נייד: "שטח פתוח, ליד נתיבות, לא קרה כלום, מתחזל"שים".

לוי ודומיו ברחבי אזור עוטף עזה, הם דמויות מבוקשות מאוד בימים האלה בחדרי המלחמה. הם אלו שיוצאים לשטח אחרי כל התפוצצות של רקטה או פצצת מרגמה והם מכירים את המציאות שמאחורי החדשות, מכירים את כל האנשים שנפגעים מהרקטות.
בשדרות למשל, זהו יהודה בן ממן, קצין הביטחון של העירייה, שפניו מוכרות לכל ילד בעיר וקולו מזוהה באזניו של כל כתב הפועל במערב הנגב: "נפל בבית, נפל בבית בנתן אלבז, אל תקרא לי עכשיו, אנחנו מטפלים שם, אנחנו מטפלים שם" הוא אומר.

"אם מישהו באחד המקומות חש פתאום חרדה גדולה נוכח המצב, צריך לשלוח מיד מישהו לטפל בו, כי השפעה של מצב כזה, עלולה להיות הרסנית ומתפשטת", סיפרה עובדת סוציאלית בחדר מצב במועצה האזורית שער הנגב, "קשה לצפות את המהירות שבה קולטים אנשים שכנים את מצבו של אותו אדם ואם הוא בעל תפקיד בכיר או דמות מנהיגה בעלת השפעה על אוכלוסיה רחבה, הדבר עלול בהחלט להפוך למשבר רחב הרבה יותר. לכן חשובה המהירות של הדיווח על כך והטיפול באותו אדם".

חדרי המלחמה נראים דומים. הם נמצאים בדרך כלל במקלט או במבנה מבוצר היטב. מכילים שולחן גדול שסביבו ניתן לקיים ישיבות צוות בתכיפות שנראית לראשי המטה או ראש הרשות לו הם כפופים ועמדות מחשב שונות לראשי צוותים ועוזריהם. הקירות עמוסים במפות ותצלומי אוויר של הישובים השונים ושל כל שטח שיפוט הרשות וטבלאות סיוע רבות, כמו מספרי התושבים בכל ישוב, מספרי טלפונים חשובים של בעלי תפקידים – קציני צה"ל ומשטרה ומשרדי ממשלה, רשימות גורמי סיוע ברשויות סמוכות ואפילו דף עם רשימה של צרכים מהצרכניה: 'קפה שחור, וופלים, גבינה 9%, שקיות אשפה".

חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, בחר להתחיל את השבוע שלו, חצי יממה אחרי תחילת הפעולה הקרקעית, בסיור עם ניקי לוי. רכב הסיור מכיל ציוד שניתן למצוא כמעט אצל כל סייר כזה, שנקרא לעיתים תכופות לסיוע בכל מיני צרכים: גרירת רכבים שנתקעו בבוץ, טיפול באירועי פגיעת רקטות, מניעת כניסה של אנשים לאזור מסויים או אפשרות להקלע לאזור ירי. גם ציוד לקפה יש ברכב כזה.

התחנה הראשונה: שדה תפוחי אדמה בניר עוז: "תראה" מצביע אורי דן, רכז הביטחון המקומי, על רכבו של רכז ההשקיה, "מיגון לתפארת. אנחנו מקווים שזה מה שישמור עליו".

צה"ל מאפשר לחקלאים לבצע עבודות שונות במרחב המאויים, בליווי צמוד של יחידות אבטחה קטנות, אך יעילות ומהירות תגובה. האזור הזה, הוא ספק מזון ראשי לישראל ושיתוק העבודה בו, תשפיע ישירות על מחיריהם של תפוחי האדמה בארץ. למשל, בתוך פחות מ-12 שעות. אדי טרגרמן, מפעיל קבוצת עובדים קטנה בהוצאה של תפוחי אדמה במרחק של פחות מקילומטר מהגבול: "הכל בסדר?" שואל אותו לוי וטרגרמן עונה: "קצת מסוכן, אבל מסתדרים".

מגדל עגבניות במושב יתד עצר את רכב הביטחון בשער הישוב, לפני החזרה למועצה: "יש לי כמה פועלים שמתים מפחד" הוא סיפר ללוי ולילין, "יש מה לעשות?". ילין לא מהסס בתשובתו: "אנחנו לא יכולים לוותר על שום עבודה חקלאית" הסביר, "אנשים צריכים להבין את זה: אם אנחנו לא נדאג לחקלאים, המלחמה תגיע ישירות לרחובות הערים בכל הארץ, בדמות של עליית מחירי ירקות, מוצרי חלב וכדומה. עד התלם האחרון, עד העגבניה האחרונה, הכל צריך להיאסף".