ב-2009 יגיע סוף העולם

בואו נהיה ריאליים: 2009 תהיה חרא של שנה. כל הסימנים מראים זאת. אפילו אדם אופטימי כמו ברק אובמה מצהיר שיהיה רע לפני שיהיה טוב, ומקפיד שלא להתחייב לתאריך שבו אותו "טוב" מובטח יגיע; נראה שבארצות הברית יחזרו בקרוב למרכבות ואופניים עקב משבר ענק בתעשיית הרכב; הבסיס הפיננסי של העולם, וול סטריט, מתגלה כבועה של רמאים סדרתיים וכולם, מהודו ועד דטרויט, בדיכאון קליני עקב המיתון.

כאן בישראל המצב קשה עוד יותר: הממשלה הבאה צפויה להיות קיצונית, שלום לא יהיה כאן בקרוב, בעזה מסתיימת הרגיעה, גדעון רייכר יציק לנו בקרוב מעל במת הכנסת והאירנים מפתחים פצצה שאולי תנחת לנו על הראש. אם ננסה לעצור אותם, ארמגדון יהיה פיקניק בהשוואה למה שיתרחש באזור בשנים הקרובות.

אם היינו אנשים רציניים, יכולנו להציע שלל רעיונות ליציאה מהמשבר. אלא שבינינו, גם למומחים הגדולים אין מושג מה לעשות, ואנחנו כאן באינטרנט בכלל חבורת שרלטנים חסרי מושג ששמה קץ לעיתונות כפי שאנחנו מכירים אותה (כך לפחות מספרים בכל כנסי התקשורת). אה, כן: נראה שגם המקצוע שלנו עומד להיכחד, מה שרק מגדיל את תחושת ההיסטריה, או האופוריה, שבה אנחנו שרויים בעת הזו.

למה אופוריה? כי אחרי שעברנו את שלב הדכדוך, הבנו שאפשר גם למצוא יתרונות בשהיה על פי תהום. בואו נצא מנקודת הנחה שניפול לתוכו. עכשיו אפשר להיפטר מהמחסומים ולעשות את מה שתמיד חלמנו, בלי לדפוק חשבון לאף אחד. הגיע הזמן להיפרד מהכלא המכונה "אופי" ולומר שלום ולא להתראות לעכבות ולציוויים המוסריים המעיקים. אומרים שכך מתנהגים חלק מהחולים במחלה סופנית (זה יתרון נוסף לסוף העולם שיבוא – הוא יחסוך לנו את הייסורים הצפויים מהמגפה המתפשטת).

אז במקום פתרונות למצב העולמי, אנחנו מנסים לפתור את המצב האנושי. הגיע הזמן שתפסיקו להיות כבדים ותתחילו להנות מהזמן המועט שנותר לכם. בימים הקרובים, במקום סיכומי שנה מיותרים (הנה הסיכום שלנו בשבע מילים: 2008 היתה שנה איומה. עוד נתגעגע אליה), אנחנו מציעים לכם שלל דרכים להעביר בנעימים את 2009, לפני שהכל יגמר: להתפרע, לפרוק כל עול, להעלות את האנרכיה לשלטון. אחרי הכל, תראו לאיזה מצב מסריח הביאה אותנו הדמוקרטיה.