פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יחפי כל העולם הערבי התאחדו

      אזרחי עירק יכולים להרים את הראש. נעליו של מונתט'ר א-זיידי אמנם החטיאו את בוש, אך בהחלט פגעו בול במטרה. כוכב נולד

      בצדו השמאלי של העיתון "אל-ווטן" הסורי, ממש בסמוך ללוגו העיתון ומעל הכותרת הראשית, מופיעה מסגרת גדולה שבה נספרים הימים עד לתום כהונתו של ג'ורג' בוש בבית הלבן. לצד תמונה לא מחמיאה של בוש מופיעה מדי יום כותרת זהה עם מספר משתנה: "האנושות על סף שחר חדש - 33 ימים עד ליציאת בוש מהבית הלבן".

      האיבה העזה בעולם הערבי כלפי ג'ורג' בוש הגיעה השבוע לשיא שלא נרשם כמותו בכל שמונה שנות כהונתו של הנשיא האמריקאי. באמצע מסיבת עיתונאים בבגדד, השליך בזעם העיתונאי העירקי מונתט'ר א-זיידי את נעליו על בוש ועורר תוך שניות בעולם הערבי סערה שלא זכורה זה זמן רב. "שעון החול" המופיע מדי יום בעיתון הסורי וסופר את הימים להסתלקותו של בוש מהבית הלבן, הוצג, אגב, עוד לפני התקרית בבגדד. ללמדנו שהשנאה לבוש תמיד היתה שם, רק שהפעם היא קיבלה מימד סמלי.

      "נעליו של מונתט'ר א-זיידי הפכו סמל לעמידה מול העושק, השרירות והעריצות שבה התנהג ג'ורג' בוש בארץ הפרת והחידקל ובארצות ערביות אחרות", כתב השבוע הפובליציסט הלבנוני עיסאם נעמאן, בעיתון 'אל-קודס אל-ערבי' היוצא לאור בלונדון. "14 בדצמבר צריך להיות מוגדר כיום הנעליים הערבי ואף יותר מכך - יום ההקרבה הערבית אל מול העושק והכיבוש (...). במו ידיו גאל א-זיידי את כבודה של אומה פגועה ושל עם מושפל".

      כל עיתון ערבי סיקר השבוע בהרחבה את תקרית השלכת הנעליים: צילומי התקרית הוצגו בראווה בעמודים הראשיים, עורכי העיתונים כתבו מאמרים נוקבים בנושא, כתבי החדשות סיקרו כל היבט אפשרי בפרשה, ועשרות קריקטוריסטים ציירו הרבה נעליים והרבה נשיא אמריקאי מתכופף. תמונתו של מונתט'ר א-זיידי הופיעה בכל העיתונים כגיבור הערבי החדש שהציל את כבודה של האומה הערבית והזכיר לה על מה היא נאבקת ובמי.

      שירי הלל והפגנות

      התעוררות ערבית ספונטנית כזו לא נרשמה מזה זמן רב, אולי מאז ההפגנות על רקע הקריקטורה שצוירה בעיתון בדנמרק ולעגה לנביא מוחמד. אלא שהפעם הכבוד לא נרמס, אלא הושב. הפעם הערבי לא הושפל, אלא השפיל. מי שרצה לחוש השבוע את אותה גאווה ערבית, היה צריך לפתוח את ערוצי הטלוויזיה הערבים ולראות את הניצוץ בעיני המרואיינים שדיברו בלהט על א-זיידי. עשרות אלפי מפגינים שיצאו לרחובות - מבגדד ועד לעזה - לא הצליחו להסתיר את החיוך הגאה מעל פניהם. בשנייה אחת הצליח הגיבור הערבי החדש להשפיל עד עפר את מושא שנאתם - ג'ורג' בוש.

      פרשת הנעליים התפשטה בן רגע על פני זירות רבות, ביניהן המשפטית והאינטרנטית. למחרת התקרית הכריזו 200 עורכי דין כי הם מוכנים להגן על א-זיידי במשפטו בעירק; מאות ארגונים פנו לשחרר אותו ממעצר בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה; ובעל הון סעודי אף הציע לרכוש את הנעליים בעשרה מיליון דולר. אפילו הרשת החברתית "פייסבוק" השתתפה בחגיגה, כאשר בן רגע הוקמו עשרות קבוצות תמיכה בא-זיידי, שאליהן הצטרפו עשרות אלפי בני אדם. לכך אפשר להוסיף גם את שירי ההלל שנכתבו לכבוד א-זיידי ופורסמו בגאווה בעיתונים הערבים.

      הנעל, פריט לבוש משני, שהשלכתה מהווה אקט של בוז בתרבות הערבית, הפכה בן רגע לסמל. "אלו העוקבים אחר פרשת הנעליים מתחלקים לשלושה", כתב בבדיחות הדעת אחד מהפובליציסטים בעיתון הערבי החשוב 'אל-חיאת', במאמר שכותרתו 'יום הנעליים העולמי', ופירט: "אלו המגנים על העיתונאי העירקי, אלו המגנים על בוש, ואלו המגנים על הנעליים. יחפי העולם התאחדו! עמדו על זכותכם לרכוש נעליים כאמצעי להביע את עמדתכם!". אולי המרוויחים הגדולים מכל הפרשה יהיו מוכרי הנעליים הערבים, שסופקים ודאי את ידיהם בהנאה.