כלכלת ישראל צמחה בשיעור של 40% בין השנים 1998 ל-2006, בעוד כלכלת העולם גדלה ב-72%. כך עולה מדו"ח מרכז "אדווה" למחקר חברתי-כלכלי, שבחן את המגמות החברתיות והכלכליות בישראל בעשור האחרון בהשוואה לשאר מדינות העולם.
לפי הדו"ח, הצמיחה העולמית בעשור זה הובלה על ידי סין (176%), הודו (112%), מדינות המפרץ, ובמידה קטנה יותר על ידי חלק מממדינות מזרח אירופה. עם זאת, גם הארצות המתועשות במערב צמחו יותר מישראל: מדינות האיחוד האירופי צמחו ב-63%, וארה"ב צמחה ב-60%.
מחברי הדו"ח מציינים אמנם, שבין 2004 ל-2006 צמחה כלכלת ישראל בשיעור גבוה באופן משמעותי מזה של מדינות המערב (כ-5% בשנה), אך לא היה בה כדי לאזן את את ההפסד שידעה ישראל בשנות האינתיפאדה, כשסבלה משנתיים (2001 ו-2002) של צמיחה שלילית ועוד שנה אחת (2003) של צמיחה בשיעור נמוך.
הדו"ח קובע, כי בין 1998 ל-2007 נפגעו השוויון והצדק החברתי בישראל. לטענת המחברים, הצמיחה לא היתה שוויונית, התמקדה באזור המרכז ובתחומי הפיננסים וההיי-טק. על פי הנתונים, הצמיחה שיפרה אמנם את ההכנסות של כל העשירונים, אך שלושת העשירונים העליונים נהנו ממנה יותר מהאחרים.
עוד טוענים מחברי הדו"ח, כי מעמד הביניים המשיך להצטמק בעשור האחרון, ובעשרים השנים האחרונות ירד חלקו באוכלוסייה מ-33% ל-27%. רבים ממשקי הבית שנגרעו ממעמד הביניים עברו למעמד הנמוך, ולראיה, שיעור הישראלים המשתכרים שכר מינימום או פחות גדל, בעשור האחרון, ב-22%: מ-28.8% מהשכירים בשנת 1998 ל-35.1% ב-2007.
ואילו בקצה השני של הסקלה, בקרב אלה שמשתכרים מעל לשכר הממוצע, השינוי הדרמטי ביותר היה בשכר המנהלים בחברות הבורסאיות: עלות שכר מנהל בכיר ב-25 החברות המובילות גדלה מ-4.5 מיליוני שקלים ל-8.43 מיליון. זאת בעוד אלה שמשתכרים מתחת לשכר הממוצע במשק ששיעורם גדל בעשור האחרון מ-70.3% ל-73.8%.
שכרם של אשכנזים נותר 37%, בממוצע, מעל לשכר הממוצע במשק ואילו שכר הערבים נותר אף הוא ברמה שהיה לפני עשור - 30% מתחת לשכר הממוצע. מצבם של השכירים ממוצא מזרחי השתפרה, מ-6% מתחת לשכר הממוצע ל-6% מעליו.
הממשלה הגדילה את אי השוויון
לפי הדו"ח, פעולות הממשלה הפחתות מסים וקיצוץ בקצבאות הגדילו את אי השוויון. הדו"ח קובע כי ההוצאה החברתית של הממשלה אמנם גדלה, אך בחישוב לנפש נותרה בעשור האחרון כמעט ללא שינוי.
"העשור הצטיין בנסיגה בחזית השוויון והצדק החברתי בישראל", כותבים מחברי המסמך. "מצד אחד נתנה הממשלה זריקת עידוד למגזר העסקי באמצעות העברת החיסכון הפנסיוני מבעלות ציבורית לבעלות עסקית, הפחתת מס לתאגידים ולעשירים... מצד שני, צעדי הממשלה עירערו כמה מההסדרים החברתיים-כלכליים הבסיסיים ביותר, ובהם רשת הביטחון הסוציאלי, החינוך הציבורי, ההשכלה הגבוהה הציבורית, מערכת הבריאות הציבורית".
גם הממשלה, לא רק השוק, תרמה לאי השוויון. לפי כותבי הדו"ח, קיצוץ הקצבאות - 45% בקצבאות הילדים, 47% בדמי אבטלה ו-25% בהבטחת הכנסה - תרמו לגידול בשיעור המשפחות העניות מ-17.4% ל-19.9%. לעומת זאת, הפחתת המסים הוסיפה 2,000 שקלים בחודש ויותר למשתכרים 50 אלף שקלים ומעלה בחודש.
יתרה מזאת, עקב שחיקת תקציבי הממשלה, גדלו התשלומים על משקי הבית. כך, למשל, תשלומי בריאות גדלו מ-436 שקל לנפש, ל-900 שקל.