נאום הניצחון המלא של ברק אובמה

(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: ענת ברק)

"אם יש מישהו שעדיין מטיל ספק בכך שאמריקה היא מקום בו הכל אפשרי, שעדיין תוהה האם החלום של האבות המייסדים שלנו בחיים, שמפקפק בכוח של הדמוקרטיה שלנו, הוא קיבל הלילה את התשובה שלו.

זאת תשובה המותחת קו שעובר סביב קלפיות בבתי ספר וכנסיות במספרים שטרם נראו, על ידי אנשים שהמתינו בתור שלוש וארבע שעות. רבים מהם הצביעו לראשונה בחייהם, מכיוון שהם האמינו שהפעם הזאת חייבת להיות שונה. שהקול שלהם עשוי לעשות את ההבדל.

זאת תשובה שניתנה על ידי צעירים וזקנים, עשירים ועניים, דמוקרטים ורפובליקנים, שחורים, לבנים, לטינים, אסייתים, אינדיאנים, הומואים, סטרייטים, מוגבלים ובריאים – אמריקאים ששלחו מסר לעולם לפיו מעולם לא היינו רק קואליציה של מדינות אדומות וכחולות: אנחנו ארצות הברית של אמריקה, ותמיד נהיה.
זאת תשובה שהובילה את אלו אותם הזהירו במשך זמן רב הציניקנים, הפחדנים ומטילי הספק, מפני מה שאנו מסוגלים להשיג, אלו ששמו ידיהם על קשת ההיסטוריה וכופפו אותה פעם נוספת אל עבר התקווה לימים טובים יותר.

זה אמור היה להגיע ממזמן, אך הלילה, בגלל מה שעשינו ביום הזה, בבחירות האלה, ברגע המכונן הזה, הגיע שינוי לאמריקה.
קיבלתי לא מזמן שיחה מאוד אדיבה מהסנטור ג'ון מקיין. הוא לחם קשה ובמשך זמן רב בקמפיין הזה, והוא אפילו לחם קשה יותר ובמשך זמן רב יותר עבור המדינה שהוא אוהב.

הוא הקריב הרבה בשביל אמריקה, עד כדי כך שרובנו לא יכולים להתחיל לדמיין כמה, ועלינו להודות על השירות המסור של המנהיג האמיץ והלא-אנוכי הזה. אני מברך אותו ואת המושלת פיילין על כל מה שהשיגו, ואני מצפה לעבוד איתם כדי לממש את הפוטנציאל של האומה שלנו בחודשים הקרובים.

אני רוצה להודות לשותף שלי במסע הזה, אדם שניהל מסע בחירות מכל הלב ודיבר בשם הגברים והנשים איתם גדל ברחובות סקרנטון ושאיתם נסע ברכבת לדלאוור, סגן הנשיא הנבחר של ארה"ב, ג'ו ביידן.

לא הייתי עומד כאן הלילה ללא תמכיתה חסרת הגבולות של החברה הטובה ביותר שלי ב-16 השנים האחרונות, אבן היסוד של משפחתנו ואהבת חיי, הגברת הראשונה של האומה שלנו, מישל אובמה. סשה ומליה (בנותיו של אובמה), אני אוהב את שתיכן כל כך, והרווחתן ביושר את הכלבלב החדש שיבוא איתנו לבית הלבן. ולמרות שהיא כבר לא איתנו, אני יודע שסבתא שלי צופה בנו, יחד עם המשפחה שעשתה אותי למה שאני. אני מתגעגע אליהם הלילה, ואני יודע שהחוב שלי כלפיהם לא ניתן למדידה.

למנהל הקמפיין שלי דיוויד פלוף, לאסטרטג הראשי שלי דיוויד אקסלרוד, ולצוות הקמפיין הטוב ביותר שנאסף בהיסטוריה של הפוליטיקה – אתם אפשרתם את זה, ואני אסיר תודה לנצח על מה שהקרבתם כדי שזה יקרה.

אך מעל כולם, לעולם לא אשכח את מי שהניצחון הזה באמת שייך לו – הוא שייך לכם.

מעולם לא הייתי המועמד המועדף למשרה הזאת. לא התחלנו עם הרבה כסף או עם הרבה תמיכה. הקמפיין שלנו לא יצא לדרך במסדרונות של וושינגטון – הוא התחיל בחצרות הבתים בדה-מוין , בסלונים של קונקורד ובמרפסות הקדמיות של צ'רלסטון.

הוא נבנה על ידי גברים ונשים עובדים ששלחו יד למעט החסכונות שהיו להם כדי לתרום 5 דולר, 10 דולר ו-20 דולר למטרה הזאת. הוא התחזק בזכות האנשים הצעירים שדחו את המיתוס של האפטיות של הדור שלהם. שעזבו את בתיהם ואת משפחותיהם עבור משרות שהציעו להם משכורות נמוכות ומעט שינה. בזכות האנשים הלא-כל כך צעירים שהתגברו על הקור המריר והחום הצורב כדי לדפוק על דלתות זרים מוחלטים. בזכות מיליוני האמריקאים שהתנדבו, התארגנו והוכיחו שאחרי יותר משתי מאות, ממשלה של העם, על ידי העם ובשביל העם לא נעלמה מעל פני כדור הארץ. זהו הניצחון שלכם.

אני יודע שלא עשיתם את זה רק כדי לנצח בבחירות ואני יודע שלא עשיתם את זה בשבילי. עשיתם את זה בגלל שהבנתם את גודל המשימה הנמצאת לפנינו. למרות שאנחנו חוגגים הלילה, אנחנו יודעים שהאתגרים שיביא המחר יהיו הגדולים ביותר בתקופת חיינו – שתי מלחמות, עולם מסוכסך, המשבר הכלכלי החמור ביותר במאה האחרונה. למרות שאנחנו עובדים כאן הלילה, אנחנו יודעים שיש אמריקאים אמיצים שמתעוררים במדבריות של עירק ובהרים של אפגניסטן כדי לסכן את חייהם עבורנו.

יש אמהות ואבות שישארו ערים לאחר שילדיהם ילכו לישון ויתהו כיצד הם ישלמו את המשכנתא, או את החשבון לרופא, או כיצד יחסכו מספיק כסף לקולג'. יש אנרגיה חדשה שעלינו לרתום ומשרות חדשות שעלינו ליצור. בתי ספר חדשים שעלינו לבנות. עלינו להתמודד עם איומים ולשקם בריתות.

הדרך שלפנינו תהיה ארוכה. הטיפוס שלנו יהיה תלול. אולי לא נגיע לשם בתוך שנה או אולי אפילו בכל הכהונה, אבל אמריקה – מעולם לא הייתי מלא תקווה כפי שאני הלילה שלבסוף נגיע לשם. אני מבטיח לכם – אנחנו כעם נגיע לשם.

יהיו עיכובים והתחלות כושלות. יהיו רבים שלא יסכימו עם כל החלטה או מדיניות שאקבל כנשיא, ואנחנו יודעים שממשלה לא יכולה לפתור את כל הבעיות. אך תמיד נהיה כנים אתכם בקשר לאתגרים הניצבים לפנינו. אני אקשיב לכם, בעיקר כשלא נסכים על משהו. ומעל הכל, אני אבקש שתתצטרפו לעבודה של בניה מחדש של האומה הזאת בדרך היחידה בה דברים נעשו באמריקה במשך 221 שנה - צעד אחר צעד, לבנה אחר לבנה, מיד אחת לשניה.

מה שהחל לפני 21 חודשים בשלהי החורף, אסור שיסתיים בערב הסתווי הזה. הניצחון לבדו הוא לא השינוי אותו אנו מחפשים – זוהי רק ההזדמנות שלנו כדי לעשות את השינוי. זה לא יכול לקרות אם נחזור לדרך בה דברים נעשו. זה לא יכול לקרות בלעדיכם.

אז בואו נסכם רוח חדשה של פטריוטיות, של שירות ואחריות, בו כל אחד מאיתנו צריך להירתם ולעבוד קשה יותר ולדאוג לא רק לעצמנו אלא אחד לשני. הבה נזכור שאם המשבר הכלכלי הזה לימד אותנו משהו, זה שלא יכולה להיות לנו וול סטריט משגשת בזמן שהרחוב הממוצע סובל – במדינה הזאת, אנו צומחים או נופלים כאומה אחת, כעם אחד.

בואו נעמוד בפיתוי ולא ניפול חזרה לחילוקי הדעות והרחמים העצמיים וחוסר הבגרות שהרעילו את הפוליטיקה שלנו במשך זמן כה רב. הבה ניזכר שהיה זה אדם מהמדינה הזאת שנשא את דגל המפלגה הרפובליקנית לבית הלבן – מפלגה שנוסדה על ערכים של הסתמכות עצמית, על חירות אינבידואלית, ועל אחדות לאומית. אלו ערכים שכולנו חולקים ולמרות שהמפלגה הדמוקרטית זכתה בניצחון גדול הלילה, אנו עשינו זאת עם ענוה ונחישות לרפא את המחלוקות שעיכבו את ההתקדמות שלנו.

כפי שלינקולן אמר לאומה הרבה יותר מפולגת משלנו, "אנחנו לא אויבים, אלא חברים... למרות שהתשוקה אולי השכיחה זאת, אסור שהיא תשבור את קשרי החיבה בנינו". ולאמריקאים שעדיין לא זכיתי לתמיכתם - אולי לא נתתם לי את קולכם, אך אני שומע את קולכם, אני זקוק לעזרתכם, ואני אהיה גם הנשיא שלכם.

לכל אלו שצופים בנו הלילה מעבר לחופים שלנו, מפרלמנטים וארמונות ולאלו שמתאספים סביב מקלטי רדיו בפינות הנשכחות של העולם - הסיפורים שלנו שונים, אך אנו חולקים את אותו יעד, ושחר חדש של הנהגה אמריקאית נמצא מעבר לפינה. לאלו שינסו לפגוע בעולם הזה – אנחנו נביס אתכם. לאלו המחפשים שלום וביטחון – אנו תומכים בכם. ולכל אלה שתוהים האם קרנה של אמריקה עדיין זוהרת בחוזקה – הלילה הוכחנו פעם נוספת כי החוזק האמיתי של האומה שלנו לא בא מכוחנו הצבאי או מהרווחה הכלכלית שלנו, אלא מהכוח הבלתי נדלה של האידיאלים שלנו: דמוקרטיה, חירות, הזדמנות, ותקווה בלתי נגמרת.

זוהי הגאונות האמיתית של אמריקה – שאמריקה יכולה להשתנות. האחדות שלנו יכולה להיות מושלמת. מה שכבר השגנו נותן לנו תקווה למה שאנחנו יכולים וחייבים להשיג מחר.
בבחירות האלה קרו הרבה דברים לראשונה וסיפורים רבים שיסופרו במשך דורות. אך סיפור אחד שנחקק בזכרוני הלילה הוא על אישה שהצביעה באטלנטה. היא דומה למיליונים אחרים שעמדו בתורים כדי להשמיע את קולם בבחירות האלה, חוץ מבדבר אחד – אן ניקסון קופר היא בת 106.

היא נולדה בדור שבדיוק השתחרר מהעבדות, תקופה בה לא היו מכוניות בדרכים או מטוסים בשמיים. בה מישהו כמוה לא יכל להצביע משתי סיבות – מכיוון שהיתה אישה ובגלל צבע העור שלה. והלילה, אני חושב על כל מה שהספיקה לראות במאה בה חיה באמריקה – את כאב הלב ואת התקווה, המאבק וההתקדמות, זמנים בהם נאמר לנו שאנו לא יכולים, ובהם אנשים שהמשיכו בקריאה האמריקאית: כן, אנחנו יכולים.

בתקופה בה קולן של נשים הושתק ותקוותיהן בוטלו, היא חיה כדי לראות אותם עומדות על שלהן ונאבקות כדי להגיע לקלפיות. כן, אנחנו יכולים.

בתקופה בה הייאוש שלט ברחבי הארץ, היא ראתה את האומה כובשת את פחדיה עם תכנית כלכלית חדשה, עבודות חדשות תחושה חדשה של מטרה משותפת. כן, אנחנו יכולים.
בתקופה בה פצצות נפלו על הנמלים שלנו ועריצות איימה על העולם, היא היתה של כדי לחזות בדור המתרומם לגדולה והדמוקרטיה ניצלה. כן, אנחנו יכולים.

היא היתה שם בהפרדה על האוטובוסים במונטגומרי, בהצתות הבתים בברימינגהאם, בגשר בסלמה, וכשמטיף מאטלנטה אמר לאנשים "אנחנו נתגבר". כן, אנחנו יכולים.

אדם דרך על הירח, חומה נפלה בברלין, העולם חובר באמצעות המדע והדמיון שלנו. בשנה הזאת, בבחירות האלה, היא נגעה עם אצבעה במסך, והטילה את קולה. בגלל שלאחר 106 שנים באמריקה, במהלך הזמנים הטובים ביותר ובשעות החשוכות ביותר, היא יודעת כיצד אמריקה יכולה להשתנות. כן, אנחנו יכולים.

אמריקה, הגענו כל כך רחוק. ראינו כל כך הרבה. אך עדיין יש הרבה לעשות. לכן הלילה, בואו נשאל את עצמנו – האם ילדינו יזכו לראות את המאה הבאה? אם הילדות שלי יזכו לחיות הרבה כמו אן ניקסון קופר, איזה שינוי הן יראו? איזה התקדמות נרשום?

זאת ההזדמנות שלנו לענות לקריאה הזאת. זה הרגע שלנו. זה הזמן שלנו – להחזיר את האנשים שלנו בחזרה לעבודה ולפתוח דלתות של הזדמנות לילדים שלנו. להשיב את השגשוג ולקדם את השלום. לדרוש מחדש את החלום האמריקאי ולהבטיח שהאמת האחת – שמתוך רבים אנחנו אחד. שבשעה שאנו נושמים, אנחנו מקווים, והיכן שאנו נתקלים בציניות וספקות ובאלו שאומרים לנו שאנו לא יכולים, נשיב להם בקריאה הניצחית המסכמת את רוחם של האנשים: כן, אנחנו יכולים.

תודה לכם, אלוהים יברך אתכם ואלוהים יברך את ארצות הברית של אמריקה."