כפרה, לשחוט או לא?

(צילום: שי מכלוף, עריכת וידאו: יאיר דניאל)

במשך דורות נוהגים יהודים לקיים את טקס הכפרות. הטקס, במסגרתו מטולטל תרנגול סביב ראשו של אדם ואחר כך נשחט, נועד לטהר את החטאים לפני יום הכיפורים על ידי הקרבת "כפרות", תרנגול או תרנגולת שסופגים אליהם את החטאים לפני שהם נשחטים אחר כבוד. המנהג נתפס כלק חשוב מהמסורת והאמונה של העם היהודי, שבזכות השמירה על טקסים מסורתיים הצליח לשרוד אלפיים שנה בגולה.

אלא שבשנים האחרונות הפך הטקס בעיני חוגים רחבים בציבור לחטא בפני עצמו. עם התגברות המודעות לזכויות בעלי החיים, נרעשים ישראלים רבים, בהם גם יהודים מאמינים, מהאכזריות הכרוכה בקיום הטקס, מההתעללות בבעלי חיים חסרי ישע ומהברבריות של המנהג. אפילו רבנים ופוסקי הלכה רבים לאורך הדורות הוקיעו את המנהג, בשל צער בעלי החיים הכרוך בו, ובמיוחד בשל העובדה שיש לו אלטרנטיבה הומנית – מנהג "פדיון כפרות" על ידי מתן צדקה לעניים במקום השחיטה. ניתן לטהר את הנפש מחטאים, מבלי לחטוא בצער בעלי חיים.

המצדדים בהמשך קיום הטקס לא נסמכים רק על כוח המסורת אלא גם על הזכות הבסיסית של כל אזרח לחופש הפולחן. לטענתם, אם אנחנו מבצעים פולחנים דתיים או מסורתיים הכוללים פגיעה בגופם של תינוקות חסרי ישע, כמו ברית מילה או ניקוב חלקי גוף לצורך קישוט, תהיה זו צביעות לעצור את הפולחן בבואנו לקיימו בבעלי חיים. ומה אתם חושבים? שתפו אותנו, גם בווידאו.