שאלת היום: יש תקוה לתשס"ט?

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". על הקללות אנחנו חותמים, אבל איפה הברכות? קריסת הבנקים בארה"ב גוררת למיתון, אירן שועטת לפצצה גרעינית והעולם שותק, הרגיעה בעזה תתפוגג עם חמאס מחוזק, אבו מאזן אולי יפרוש, חמאס אולי ישתלט על הגדה ויו"ר קדימה אולי תקים ממשלה. ואולי לא. בכל מקרה, עוד לפני שתשס"ט מתחילה, היא נראית לא מבטיחה במיוחד.

מצד שני, יכול להיות יותר גרוע? השנה שעמדה בסימן המעטפות וטלנסקי הסתיימה בהתפטרות ראש ממשלה, הציבור הזיל דמעה עם משפחות החטופים וצפה בסמיר קונטאר מתאחד עם משפחתו, ובמקום שנחגוג מדליה בודדת בבייג'ינג עסקנו בחודשים האחרונים באימהות וסבים שרוצחים ילדים.

אבל שרדנו. לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, האם אתם טובלים את התפוח שלכם בדבש, או שישר קופצים למרור? יש סיבה לתקווה ולהתחדשות, או שכדאי להנמיך ציפיות? הדעה שלכם, גם בווידאו