איפה את? מה עשו לך? מאבדים תקווה, הסוד נחשף, הרומן האסור, הילדה שאיש לא רצה, משפחה מהגיהינום, הסוד שלה, למה שתקתם? מה עשית לי סבא? המלאך והשטן, זמן לעונש מוות (כותרות העיתונים היומיים 25.8- 28.5)
מאז ומתמיד מנסים חוקרי תקשורת לפענח מה מעניין את הציבור. מניתוח שנעשה תוך השוואה לתחומי עניין אחרים בתחומים כמו ספרות, קולנוע ותיאטרון הצליחו החוקרים לעמוד על כמה נושאים יצודו את תשומת הלב של הקורא ויזכו לרייטינג גבוה. בניהם: מאבק, מערכות יחסים, מסתורין, הבלתי רגיל, החריג, בני אנוש וילדים קטנים. עכשיו תארו לכם את ההתרגשות האוחזת בעורך העיתון כאשר לידיו מתגלגל סיפור שמכיל את כל המרכיבים האלו יחדיו ושמתרחש בתקופה כל כך יבשה מבחינה חדשותית- תקופת הקיץ, המכונה "עונת המלפפונים" בשל דלות החומר החדשותי.
רק בעיה אחת קטנטונת עמדה בפני עורכי העיתונים. העובדה כי כאשר המידע כבר הגיע אליהם, מוטיב המסתורין הכל כך משמעותי כבר הלך לאיבוד. הסיבה לכך היא ששבוע לפני שהציבור זכה לקבל כותרות סוחטות עצבים בנוסח : "מחפשים את רוז" ידעו במערכות העיתונים כי הסבא כבר הודה ברציחתה של רוז והשלכת גופתה לירקון. צו איסור הפרסום הגורף שהטילה המשטרה מנע את חשיפת הפרטים אבל הכתבים כבר תודרכו וכותבי הטורים המתמחים בכתיבה סוחטת דמעות נשלפו מהנפטלין.
הידיעה הראשונה בנושא הופיעה דווקא באינטרנט ודיווחה על כוחות משטרה גדולים שסורקים את אזור הירקון. כמה שעות לאחר מכן פרסמה המשטרה, באקט של מוצא אחרון, מודעת נעדר לרוז הקטנה. המודעה, שהציגה את רוז כנעדרת מחודש מאי האחרון פתחה את הזרם לסדרה של כותרות שנועדו ללחוץ בדיוק בנקודות החולשה שלנו כבני אדם. כותרות כגון "איפה את"? (מעריב 25.8), או "מה עשו לך, רוז" (ידיעות אחרונות 25.8) הבעיה שנוצרה בפני העורכים- כיצד למלא כפולה ראשית בלי שאפשר לכתוב כלום נפתרה בקלות. טור של יעל פז מלמד במעריב שכתבה על "הסוד של הילדה עם חולצת הטריקו של דורה והסרט הורוד שמסיט את השיער מהפנים".
בנוסף נשלפו מהארכיונים הסיפורים של הודיה קדם שגם אחריה התנהלו חיפושים מקיפים ולבסוף התברר כי היא נרצחה על ידי אביה וכמובן סיפורה של הילדה מדלן שהוריה היו אף הם חשודים בהירצחה- רמז עבה להשתלשלות העניינים בפרשה הנוכחית. לכל עודף המילים המיותר הזה נוספה כמובך תמונתה העצובה של רוז שכיסתה לפחות חצי עמוד.
כתבה על סיקור התקשורת בפרשת רוז
28.8.2008 / 15:18