ההפגנות בניעלין: מי צודק?

עשרות פעילי שמאל ופלסטינים מפגינים בשבועות האחרונים נגד בניית גדר ההפרדה על אדמות הכפר ניעלין, מערבית לרמאללה. לדבריהם, אדמות הכפר מופקעות באופן פסול לטובת בניית בית קברות להתנחלות חשמונאים, ויש להחזירן לתושבים. המפגינים מלינים, כי צה"ל נוקט נגדם באמצעים אלימים, כגון ירי גז מדמיע, כדי לסלקם מהאזור, וכמה מהם אף נפצעו בעימותים.


לעומת זאת, בצה"ל טוענים, כי המפגינים הם אלה שמשתמשים באלימות ומיידים אבנים, וכל זאת תוך הפרת צו שטח צבאי סגור של אלוף פיקוד המרכז. לדבריהם, הסטת סדר הכוחות מפעילות ביטחון שוטף באזור אף עלולה לפגוע ביכולת הצבא להיאבק בטרור הפלסטיני. חברי מערכת וואלה! חדשות חלוקים בדעותיהם. ינאי ישראלי מסביר למה, לדעתו, המפגינים צודקים, ואילו יהושע בריינר מצדד בעמדת הצבא. מי לדעתכם צודק?

למי שלא היה בטוח, הזכות להפגין היא זכות דמוקרטית בסיסית. עובדה זו נשכחת לעתים קרובות ביחס להפגנות נגד מדיניות ישראל בשטחים. למרבה הצער, גם אלה שלא קוראים 'להרוג', 'לגרש' או 'לכלוא' את מי שמשתתף בהפגנות אלה, ובוחרים להשתמש בשפה 'נקייה' יותר ('חוסר הלגיטימציה' של ההפגנות), למעשה מצדיקים ומכשירים את הפגיעה בזכות בסיסית זו.


בצה"ל אוהבים לדבר על 'תחבולות'. במה שנוגע לדיכוי ההפגנות נגד הגדר בשטחים, התחבולה הבסיסית קשורה לאופן שבו משווקים וממתגים את אותו דיכוי לציבור הישראלי היהודי. לגוף שמפעיל את רשת המכבסות הגדולה במדינה, רשת מכבסות המילים, קל להפוך הפגנות ל'התפרעויות אלימות', דיכוי ל'עימותים עם כוחות הביטחון' וכלי נשק קטלניים (כדורים המצופים בגומי, שכבר הוכח ששימוש בהם הרג כמה בני אדם ופצע באופן קשה אלפים) ל'אמצעים לפיזור הפגנות'.


שלושה טיעונים מרכזיים מרכיבים את ארסנל הטיעונים נגד ההפגנות, ובהן ההפגנות האחרונות של תושבי הכפר ניעלין נגד גזל אדמתם. הראשון הוא שמדובר בהתפרעויות שבהן נזרקות אבנים שפוצעות שוטרים וחיילים. טיעון זה הינו מופרך לא רק משום שהוא הופך את סדר האירועים (כמעט בכל מקרי יידוי האבנים, הדבר נעשה לאחר שהחיילים ירו על ההפגנה וכבר פיזרו אותה), ואפילו לא משום שהוא יוצר סימטריה מזויפת בין קומץ ילדים בני 12 שמיידים אבנים לבין כוחות חמושים ומאורגנים היטב שמשתמשים במטולים וברימונים. עשרות פעמים ראיתי במו עיניי כיצד צה"ל ומג"ב יורים ומיידים כמויות מסיביות של גז מדמיע, כדורים מצופים בגומי ורימוני הלם ללא כל אזהרה מוקדמת לעבר הצועדים בהפגנה ומבלי שנזרקה ולו אבן אחת (11 בני אדם נהרגו עד כה בהפגנות נגד הגדר, מספר דומה לזה שנהרגו מירי הרקטות על הנגב. אלפי הפצועים, והפצועים קשה בהפגנות גדול בהרבה). חשוב להדגיש גם, כי בפעמים שבהן כוחות צה"ל בשטח אכן הזהירו לפני הירי המסיבי (כריזה במגפון: "אנחנו עומדים לפזר את ההפגנה", שפירושה בעצם "אנחנו הולכים להיכנס בכם עם גז וגומי"), מעולם לא נטען שהדבר נעשה בשל היותה אלימה, אלא בשל היותה "בלתי חוקית".


זוהי למעשה הטענה השנייה נגד ההפגנות, שמסווגת אותן כבלתי חוקיות, משום שהמפגינים מפרים צו שטח צבאי סגור. טענה זו עשויה אולי לבלבל מעט יותר, משום שהיא משתמשת ברטוריקה דמוקרטית וחוקית כדי להצדיק מציאות שאינה דמוקרטית ואינה חוקית בעליל. המשתמשים בטענה נוטים לשכוח שבגדה המערבית החוק הוא דבר הגנרל, שמשמש כרשות מחוקקת, מבצעת ושופטת. צווי שטח צבאי סגור מוצאים באופן שיטתי ביחס לכל הפגנה, זאת משום שהשליט הצבאי פשוט לא אוהב שמוחים נגדו. לעתים קרובות, רמות האבסורד של אותו צו שטח צבאי סגור הן מדהימות, משום שהוא לא סוגר שטח, אלא סוגר שטח לאנשים מסוימים ("אם אתה פלסטיני או שמאלני אסור לך להיות כאן, אם אתה מתנחל – אין בעיה"). עם מי שסבור, אגב, שמותר לפצוע ולעתים להרוג אנשים רק משום שהם הפרו "צו שטח צבאי" אין לי ויכוח. גם לא עם אלה שסבורים שלגנרלים הזכות לקבוע האם מותר או אסור להפגין.


לבסוף, הטיעון המתחסד והצבוע ביותר הוא של אלה המנופפים בהחלטות בג"ץ כמו בכתבי קודש. צריך לומר זאת באופן ברור: בג"ץ מתפקד כיום כעלה התאנה של הדמוקרטיה הישראלית בכל מה שנוגע למדיניות הכיבוש בשטחים. העובדה שבג"ץ מכשיר אקטים של רמיסת זכויות אדם או של פשעי מלחמה לא הופכת את האקטים הללו לצודקים או למוסריים. קמצוץ המקרים שבהם בג"ץ פסק נגד עמדתם ופועלם של קבלני הכיבוש מאפשר למתג את חלק הארי של רמיסת הזכויות ופעולות הדיכוי כ'חוקיות', 'צודקות' או 'דמוקרטיות', זאת למרות שגם כאן אין כל קשר בין הרטוריקה לבין המציאות בשטח. ראוי לזכור כמובן, שגם כאשר בג"ץ פוסק נגד קבלני הכיבוש, החלטתו לא תמיד מבוצעת (אפילו סנטימטר מן הגדר בכפר בילעין, הסמוך לניעלין, לא פורק עדיין, כמעט שנה לאחר החלטת בג"ץ שחייבה את המדינה לפרק את הגדר. גם ההפגנות שם עדיין מותקפות בברוטליות בידי הצבא). אגב, מי שבכל זאת זקוק לחיבוקו החם של 'החוק' כדי להבחין בין רע לטוב, מוזמן להיזכר בהחלטתו של בית המשפט הבינלאומי בהאג, שפסק שגדר ההפרדה מנוגדת לעקרונות המשפט הבינלאומי, סותרת את אמנת ז'נבה ואינה חוקית.


סיפורו של הכפר ניעלין הינו סיפור פשוט ומוכר: זהו סיפור של השתלטות על אדמת האיכרים הפלסטינים ונישולם כדי להרחיב את ההתנחלות הסמוכה; זהו סיפור על גידור והפרדה בין אוכלוסיות; זהו סיפור על הפגנות שמדוכאות ביד ברזל. מדהים ומעציב לראות כיצד הישראלים היהודים, שיכולים להתנגד למשל לדיכוי הפגנות הטיבטים על ידי הרשויות הסיניות, בוחרים לטמון את ראשיהם בחול, כאשר הפגנות דומות מדוכאות במרחק של עשרים דקות נסיעה מתל אביב. מבחינה זו ישראל גרועה מסין: כאן המידע כולו גלוי ונמצא על הרשת (כולל סרטונים המראים בבירור את אופני הדיכוי) ובכל זאת רבים בוחרים להאמין לקשקושים על 'טוהר הנשק', 'הצבא המוסרי בעולם', 'צרכים בטחונים' או 'בית המשפט הגבוה לצדק'.

ברוכים הבאים להצגה הכי טובה בעיר. זה מתחיל כמעט כל יום, קצת אחרי השעה עשר. מהצד האחד של ההר, צה"ל מג"ב ושלושה דחפורים, מהצד השני מאות פלסטינים ופעילי שמאל. מאחורי הצבא היישוב חשמונאים, הפלסטינים והשמאל עם הגב לניעלין. המקום היחיד שבו נראית אחדות באזור הוא ואדי קרקיע, בו זורם בין ההרים הביוב המשותף של המתנחלים ובני דודם מהכפרים ליד. רק שבריח המסריח הזה נגמרת האידיליה.


אחרי שהצליחו להתפרע כל כך יפה נגד בניית גדר ההפרדה בבילעין, עברו מלחמות היהודים לכפר הסמוך ניעלין. בילעין היתה הצלחה מסחררת: מדי יום שישי התקבצו מכל רחבי הארץ מפגינים, צה"ל הגיע למצב שכבר ירה לעברם אש חיה, והשמחה היתה גדולה. שלא תטעו: רבים מהמפגינים היו אנרכיסטים, אלא שאז היה טעם להפגנה. תוואי הגדר אז כלל לא אושר באזור, ומערכת הביטחון עשתה שם כמעט ככל העולה על רוחה, עד שבא בג"ץ ועשה סוף לגזילת הקרקעות. בניעלין הטענות דומות: הפקעת אדמות מידי בעליהן הפלסטינים, עצי זית עקורים וכמובן, איך לא, צבא אלים. אלא שהפעם הסיפור שונה לחלוטין. מיד אסביר, אבל קודם נחזור רגע לשטח.


מה שנראה כמו התקבצות של עשרה מפגינים, הופך תוך שניות לכמאה איש, שמתקדמים אל עבר הדחפורים. האדמה היא אדמה טרשים, הררית ולא נוחה. בידיים מורמות הם מתקדמים אל עבר הדחפורים בצעקות של 'אנחנו לא באים באלימות'. העובדה כי מדובר בשטח צבאי סגור, לא מעניינת אף אחד. בידיים מורמות הם מנסים להתקרב לדחפורים האדירים הממשיכים במלאכתם. אני ספרתי בסך הכל 6 חיילים בערך מול ההמון, היתר היו מג"בניקים. רק בשביל הפרוטוקול, גם המג"ד בשטח צועק במגפון, כי מדובר במקום שאסור לשהיית ישראלים. נו באמת, למה להקשיב? החיילים מתחילים לירות רימוני גז מדמיע, והעשן מתחיל להתפזר. שמעו לי, זה לא נעים בכלל. הריאות נחנקות, העיניים שורפות וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה שמכל המקומות בעולם, אני עלול להחזיר את נשמתי לבורא דווקא בניעלין.


חלק מהמפגינים גם כן נשכבים מתחת לעצי הזית, עשיתי כמוהם, וכעבור 5 דקות אתה קם כמו כמעט כמו חדש. אבל אז הלא האלימות של המפגינים ממשיכה להיות הכי רגועה שבעולם: עשרות פלסטינים מתחילים ליידות אבנים אל עבר כוח מג"ב שהשתלט על הוואדי. לרגע נדמה שמתקיים חוג רוגטקות בניעלין. במשך שעה שלמה, רק אבנים ואבנים. בינתיים אני שומע ברדיו על 13 נפגעים משאיפות עשן. אני מסתכל על השטח ורואה שבמקרה הטוב יש שני אנשים שהדמעה זולגת מהגז שנורה לפני חצי שעה. אחד מהם הוא ילד שנראה כבן 7-8, שברגע שהגז נורה אבא שלו, שהחזיק אותו בידיים, נכנס אל תוך העשן המסריח כאילו היה מגרש משחקים, ועכשיו הילד בוכה. גם אני בכיתי, מהגז, אבל כל כך רציתי להיכנס לרשימת הפצועים. בינתיים, יש ניסיון נוסף לשכב על מול הדחפורים, בלי אלימות כמובן. כשהמתנחלים נשכבו באיילון אי שם בימי טרום ההתנתקות, לא שמעתי קולות על הפגנות לא אלימות.


גם המפגינים בעצמם יודעים שמה שקורה בניעלין הוא אלים, מסוכן ובעיקר הצגה אחת גדולה. תוואי הגדר באזור כבר הוזז מספר פעמים בעבר בעקבות עתירות שונות, אלא שבניגוד לניעלין, בג"ץ כבר אישר (כן כן, אישר) את התוואי הנוכחי של הגדר. יתרה מזאת, משרד הביטחון הגיע להסכם (כן כן, להסכם, עם כסף) עם בעל הקרקעות שבו מתקיימות ההפגנות. מעניין שהוא לא היה בהפגנות השבוע. הרי לעזאזל, גוזלים לו את עצי הזית! אגב, בצה"ל מוכנים להישבע שאותו בעל קרקעות ישב איתם לפני שבוע לארוחת בוקר שהוא הזמין. שוחחתי עם כאלה שאפילו היו שם איתו כשהם סיירו ביחד בשטח וקבעו לאן יוזזו עצי הזית שלו. אז על מה בעצם מפגינים כאן?


כששוחחתי עם המפגינים, הועלו שתי טענות עיקריות. הראשונה, שמדובר בסיפוח שטחים לחשמונאים שעליהם ייבנה בית קברות ליישוב. אני אישית לא נכנסתי לוועדות התכנון והבנייה של חשמונאים, אבל הם יכולים מצידי להקים שם בית מלון. להזכירכם, מדובר בגדר שהורידה את כמות הפיגועים בישראל בלמעלה מ-90%. יתרה מזאת, דורית בייניש וידידיה כבר אישרו את התוואי. מה שמביא אותי לטענה השנייה של המפגינים, לפיה, "בג"ץ משתף פעולה עם הממשלה, בית הדין הבינלאומי בהאג קבע כבר מזמן שבניית גדר ההפרדה היא בלתי חוקית". טענה הגיונית ומוצדקת, רק חבל שאנחנו לא חיים בהאג, אלא בישראל, ובישראל יש חוק, שתקף גם נגד בנייה בלתי חוקית בשטחים וגם נגד הפגנות אלימות. יידוי אבנים, כניסה לשטח צבאי סגור והפרעה לסדר הציבורי הם ודאי לא אלימות על פי מילונם של המפגינים. אבל לכו תדעו, אולי זה ככה גם במילון של הולנד.