תזכורת: ישראל כבר הסכימה לנסיגה מהגולן

שיחות השלום בין ישראל לסוריה אינן הפעם הראשונה שבה שתי המדינות מנהלות ביניהן מו"מ. הפעם המשמעותית האחרונה היתה, ככל הידוע, בשנת 2000, בעת כהונתם של אהוד ברק כראש ממשלת ישראל וחאפז אסד, אביו של בשאר, כנשיא סוריה.

בתיווך נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון, החלו ב?3 בינואר 2000 שיחות מרתוניות בין שתי המדינות בשפרדסטאון שבמערב וירג'יניה. ברק הוביל את המשלחת הישראלית, ואילו שר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, הוביל את המשלחת הסורית. השיחות נקלעו למבוי סתום, וב?11 בינואר הן הופסקו. למרות הצהרת הצדדים כי בכוונתם לחדשן, מאז הן לא חודשו.

לפי הפרסומים באותה תקופה, ברק הסכים לחזור לגבול הבינלאומי המנדטורי, אך דרש כי רצועה של עשרה מטרים מצדה המזרחי של הכנרת תישאר בריבונות ישראלית. סוריה סירבה לכך ודרשה נסיגה ישראלית לקו הירוק. לטענת הסורים, ברק סירב לקיים את ה"פיקדון" של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, שלפי הדיווחים התחייב ב-1994 בפני הממשל האמריקאי לסגת מרמת הגולן אם יתמלאו התנאים הביטחוניים שהציב.

שמעון פרס שנכנס לתפקיד ראש הממשלה לאחר רצח רבין לא ידע, ככל הנראה, על הפיקדון, אולם לאחר שהובהר לו כי אכן היתה התחייבות כזו, הוא הודיע בשיחות החשאיות עם סוריה כי הוא מתכוון לעמוד בה. עם זאת, בשל הבחירות בישראל לא נרשמה התקדמות בשיחות.

גם בנימין נתניהו, שב-1996 החליף את פרס בלשכת ראש הממשלה, בדק בעת כהונתו את האפשרות לקיים מו"מ עם הסורים ושלח לדמשק את מקורבו, איש העסקים רון לאודר, לשיחות עם חאפז אסד. לטענת נתניהו, הוא הצליח להשיג את הסכמת הסורים לשמירת כתף החרמון בידי ישראל, אולם הסורים הכחישו טענה זו.