האם לישראלי יש לגיטימציה למחות נגד סין?

בזמן שדרכו של הלפיד האולימפי ברחבי העולם הופכת לפארסה, מתגברים גם בישראל הקולות להחרים את האולימפיאדה. הקונפליקטים בנושא רבים ועצומים: האם יש להחדיר את הפוליטיקה לספורט? האם אנחנו יודעים מספיק על המצב בטיבט כדי לנקוט עמדה? מה יהיה בגורל הספורטאים מרחבי העולם, שהתכוננו ארבע שנים לתחרויות, וכעת מאמציהם עלולים לרדת לטימיון? ומעל הכל, ישנה נקודת המבט הישראלית: האם מדינה שמואשמת חדשות לבקרים ברמיסת זכויות האדם בשטחים יכולה להרשות לעצמה לפצות את פיה בנושא?

יכול להיות שהמאבק האופנתי על עתיד טיבט חשוב, נכון ואמיתי. אבל מה אשמים יותר ממיליארד סינים בפשעים שמבצעת ממשלתם? האם לחמישית מאוכלוסיית העולם לא מגיע אחת למאה להשתתף בחגיגה הגלובלית?


הניסיון הברוטלי לפגוע בוועד המארגן של האולימפיאדה ובקיום המשחקים לא נכון מיסודו, מוטעה ומטעה. עד כמה שהמאבק צודק, הוא אינו רלוונטי למשחקים האולימפים, שאמורים לייצג רוח פיוס עולמית - בלי פוליטיקה, בלי קונפליקטים היסטוריים. כמה רגעים של נחת לכפר הגלובלי. בשבועות האחרונים, המאבק עבר מהרחוב לזירה המדינית. מרקל וסרקוזי כבר לא בטוחים שיגיעו לטקס הפתיחה, אפילו הילרי קלינטון לוחצת על בוש לפעול בנושא. הרי הקמפיין שלה בצרות, אז מה יותר טוב מכמה טיבטים מדממים כדי לזכות בקולות הדמוקרטיים בפנסילבניה?


אם השימוש באולימפיאדה למאבק בממשל הסיני לגיטימי, זה נכון לגבי כל אולימפיאדה שנערכה במאה האחרונה ותיערך במאה הנוכחית. בכלל, המדינה האחרונה שצריכה להתערב בנושא היא ישראל. ככל שזכור לי, גם לנו יש כמה בעיות בנושא זכויות אדם. המין האנושי לעולם לא יאפשר חיים ללא עוולות, תשכחו מעולם מושלם, זה לא יקרה. אבל אחת ל-4 שנים לפחות אפשר להשתעשע ברעיון, בין מסלול השחיה לאולם ההתעמלות.

החלטת הוועד האולימפי לקיים את האולימפיאדה בסין היא לגיטימית, ולא מתפקידו של הוועד לשפוט את רמת המוסר או הלגיטימציה של משטרים בעולם. אבל המשחקים האולימפיים, שמזכים את המדינה בה הם מתקיימים בתשומת לב עולמית ומשמשים כמנוף כלכלי אדיר, הם גם פלטפורמה טבעית, לגיטימית וראויה למחאה פוליטית.


המחאה העולמית נגד סין התמקדה לאחרונה בדיכוי זכויות הטיבטים תחת הכיבוש הסיני, אבל גם שאר 1.2 מיליארד אזרחי סין סובלים מדיכוי זכויות אדם בידי המשטר. השלטון הסיני מדכא באכזריות כל הפגנת מחאה או ביקורת עליו, ומבצע עשרות מאסרים פוליטיים בכל שנה. האסירים הפוליטיים נחטפים, מעונים ונאסרים ללא משפט. רוב הציבור הסיני לא חשוף לנתונים אלו, מאחר שחופש הביטוי מוגבל והגישה לאתרי אינטרנט נחסמת חדשות לבקרים. לסין מגיעה לפחות מדליה אחת בתחום זכויות האדם, בתור השיאנית הבלתי מעורערת בשיעור ההוצאות להורג בעולם.


לא מפתיע שגם האולימפיאדה עצמה היתה מקור לפגיעה קשה באזרחים. לפי דיווחי ארגוני זכויות אדם, האצטדיון האולימפי, בו יחלקו שועי עולם כבוד לאומה הסינית בעוד ארבעה חודשים, נבנה על חורבות משכנות עוני, שתושביהן גורשו מבתיהם מבלי שהוצעה להם כל חלופת מגורים. על מנת לעמוד בלוח הזמנים הצפוף להשלמת הבנייה, הועבדו בכפייה מאות סינים, וכמה מהם צנחו אל מותם מהפיגומים שאובטחו ברישול.


אז בזמן שהעולם מאפשר לאליטה השלטת בסין לגזור קופון שמן מהמשחקים האולימפיים, וחולק לה כבוד כאומה לגיטימית, מן הראוי שקולם של מיליוני סינים מדוכאים יישמע. ומותר לי לומר זאת גם כישראלי, על אף שממשלתי פוגעת בזכויות האדם בשטחים. ככל הזכור לי, אף אחד לא התייעץ איתי כשהציבו ביהודה ושומרון מחסומים ונסללו כבישים עוקפים.