12 ביולי 2006 החל כעוד יום שגרתי של טיסות אימונים ב"טייסת העמק" (109) בבסיס רמת דוד. השעה הייתה 09:10. מפקד הטייסת תא"ל ניר ברקן היה בדרך עם ציוד הטיסה לעלות על מטוס האף-16, כשקיבל איתות כי מפקד הבסיס תא"ל רמי בן אפרים מחפש אותו. "רמי היה ישיר. 'קיבלתי טלפון מגל הירש (מפקד עוצבת הגליל, א"ב). הופעל שם קוד חניבעל, קוד לחטיפה'", נזכר תא"ל ברקן בפרטי השיחה ההיא, בזמן שבגבול לבנון מתחוללת דרמה גדולה מבלי שהדרג הבכיר בצה"ל יבין את פרטיה והשלכותיה - מלחמת לבנון השנייה הוגדרה כמלחמה רק אחריה.
"אני מחליט שאני לא יוצא לטיסת האימונים ועוצר את מי שעוד לא יצא, חוזר לטייסת, ונותן הנחיה לאגף הטכני: 'חמשו בבקשה כמה שאתם יכולים ארבעה מטוסים לתקיפה'. אני מדבר עם אגף מבצעים בחיל האוויר ושומע המולה. מצליח להשחיל שיש לנו שני זוגות בכוננות תקיפה - אם צריך, אנחנו מוכנים". לאחר מכן התברר כי כוח חיזבאללה חדר לשטח ישראל, הרג שלושה חיילים, פצע שלושה באורח קשה, וחטף את חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
עוד בוואלה!
למרות הפרטים החסרים ואי הוודאות, תא"ל ברקן נוקט יוזמה ומעביר על דעת עצמו תדריך כוננות תקיפה מתוקף אחריות טייסת הקרב הצפונית ביותר שיש לצה"ל. ההחלטות שלו חוסכות זמן יקר. "עם סיום התדריך - סירנה בטייסת. אנחנו רצים למטוסים. בדרך אני רואה את אחרונת הפצצות מגיעה למטוס הרביעי. עולים למטוס. מזנקים. אחרי כמה דקות אומרים לנו 'קבלו מטרה'. מסמנים איפה המטרה ואיך שאני מניח את הקואורדינטות ורואה את סוג המטרה, אני מבין שמשהו גדול הולך לקרות. משהו אחר".
"ארבעה מבנים. זה שונה וחריג ממה שעשינו מאז שיצאנו מלבנון בשנת 2000. אנחנו מקבלים אישור מהבקר לתקוף. תוקפים במהירות. אחר כך אנחנו מבינים שבמבנים הללו היו החמ"לים שניהלו את החטיפה".
תא"ל ברקן נוחת אז בטייסת, ומבין שצה"ל נערך לתגובה רחבה. "עם הנחיתה, אני שומע את הסגן שלי ממריא ומתחיל לקבל מטרות. אני מגלה בטייסת מצב צבירה אחר לגמרי. אני עולה על הקשר לדבר עם המבצעים". עונה לי הסגן השני שלי, שמעדכן אותו על עוצר טיסות אימונים, ועל ההוראה שהתקבלה לחמש את כל המטוסים מהמטה. "אני רואה בדרך את כל הפצצות שבדרך".
כמה שעות אחרי, שר הביטחון עמיר פרץ כינס באופן די חריג בלשכתו את הרמטכ"ל דן חלוץ לדיון על הצעדים הבאים, לפני הערכת המצב עם ראשי מערכת הביטחון. מיד לאחר מכן הם אמורים להציג את ההחלטות לראש הממשלה אהוד אולמרט ולאחר מכן לקבינט הביטחוני.
בשיחה, שהתנהלה באווירה מאוד מתוחה, המליץ חלוץ לתקוף תשתיות לאומיות של לבנון. בדיעבד החלטה נכונה שלא התקבלה תחילה. פרץ, בסך הכול חודשיים בתפקיד, במהלכם עסק בעיקר ברצועת עזה, התעקש על תקיפת מערך רקטות הפאג'רים - לפני שמזכ"ל הארגון השיעי יבין את היקף התגובה שמבשל לו צה"ל בתגובה לחטיפה, ולפני שיפעיל במפתיע את המערך כדי לזרוע הרס ולהרוג אזרחים בצפון.
"משקל סגולי"
באותם ימים לא הייתה לישראל את מערכת כיפת ברזל והעורף היה חשוף לחלוטין, כך שמאות הרקטות נתפסו כאחד הקלפים החזקים ביותר של חיזבאללה במלחמה נגד ישראל. נסראללה חשב שהוא מחזיק בתכנית סודית, אך המוסד הישראלי הצליח לפצח אותה אחרי עבודת נמלים שנמשכה שנים. עם כניסתו לתפקיד, הבין פרץ כי חיזבאללה הצליח להקים בחשאי מערך רקטות פאג'רים, שברובו נבנה בבתי אזרחים בדרום לבנון ועם משגרים ניידים שהוסתרו במבנים מסחריים.
מדובר היה ברקטה תוצרת איראן שמגיעה לטווח של 43 קילומטרים (עד ערי הצפון כולל טבריה), המתנשאת לגובה של חמישה-שישה מטרים, ונושאת ראש נפץ במשקל של 45 קילוגרמים לפחות. תוך שניות בודדות ניתן היה לשגר מטח של שש רקטות כבדות משקל.
בצה"ל התנגדו למהלך. טענו שמדובר במהלך מוקדם מדי בלחימה, ויתרה מזאת חששו לביטחון מקורות המודיעין וסוכני המוסד שפעלו לחשוף את התוכנית של חיזבאללה. פרץ התייעץ עם ראש המוסד מאיר דגן - שנתן אור ירוק. "אנחנו הולכים על התקיפה הזו", אמר פרץ לחלוץ, "אני רוצה ללכת על הפאג'רים - לא יהיה דבר כזה בבתי מגורים. זה אחד האיומים הגדולים ביותר על הצפון".
בצה"ל הוסיפו להקשות על שר הביטחון דאז, בחשש שהתקיפה תוביל לפגיעת אזרחים, אך הייעוץ המשפטי של הפרקליט הצבאי אביחי מנדבליט נתן הכשר למבצע שכונה "משקל סגולי".
"אני לא מוכן להמתין", סיכם פרץ את הדיון, כשהוא חושש שמא חיזבאללה יוציא את המשגרים הניידים ממקומות המסתור, יקרב אותם אל הגבול כדי להגדיל את טווח הקטלניות ויקשה על צה"ל לאתר אותם.
תכנית התקיפה בלחץ של פרץ הוצגה לראש הממשלה אהוד אולמרט וקיבלה לאחר מכן את אישור הקבינט הביטחוני. צה"ל נערך לתקיפה והחל להוריד פקודות לשטח. תוך כמה שעות הגיע מברק מיוחד לטייסת העמק.
תת-אלוף ניר ברקן, כיום ראש מטה חיל האוויר, התפקיד השני בחשיבותו של החיל, משרת 35 שנה בצה"ל. פנקס השירות שלו כאיש צוות אוויר וכמפקד עמוס מאוד. בשנים 2003-2000 פיקד על טייסת המל"טים הראשונה ובלט במבצע "חומת מגן". לאחר מכן שימש ראש ענף ארגון במטה חיל האוויר. מלחמת לבנון השנייה פרצה באמצע הכהונה שלו כמפקד טייסת העמק.
"המעבר משגרה לחירום בטייסת היה בכלום זמן", סיפר ברקן בריאיון בלעדי לוואלה!, "יש לנו פקודות מסודרות. למילואימניקים אתה לא צריך לקרוא. כולם דוהרים לטייסת. מחכים להנחיות. אחרי כמה שעות מגיע פקודה מבצעית על 'משקל סגולי'. אני מכיר את התכנית שנים. התאמנו עליה הרבה. היה ברור לנו שאם זה משקל סגולי זה לא יגמר ביממה של לחימה אלא ביותר מזה. זה לא מטס ונגמר".
ברקן עוד הסביר כי התכנית עברה שיפורים ושדרוגים, במיוחד בזכות החימושים המדויקים שהגיעו לחיל האוויר, וסייעו לטייסי הקרב לקצר את משך זמן התקיפה. "מעטי מעט הכירו את התוכנית. ידענו שיש מטרות ערכיות לתקיפה, ושיש לתוכנית הזו השפעה גדולה מאוד ומייחסים לה חשיבות רבה. אבל לא ידענו מה הן. זה נשמר בסוד. היה גם ברור לנו שאם יהיה 'משקל סגולי' - תהיה תגובה של חיזבאללה לשטח מדינת ישראל".
ראש מחלקת מבצעים באותם ימים וכיום מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין העביר בשעות הערב מהבור בתל אביב פקודת מבצע מעודכנת שנחשפת בכתבה זו לראשונה. השעה המתוכננת לתקיפה הייתה לאזור שעת חצות. עשרות מטוסים ביניהם גם שמונה מטוסי אף-16 מטייסת העמק בראשם יעמוד תא"ל ברקן.
ברקן סיפר על הדרך בה בוחרים את האנשים למבצע שכזה. "מי נבחר לטוס? מפקד הטייסת מחליט. כולם מאוד רוצים. זה יפה. אני מאייש את מי שכשיר, מתורגל והתאמן לאחרונה. יש כאלה שיגידו לך למה לא אני? וזה אנשים זה בסדר גמור. אני מעדיף סוסים דוהרים. כולם רוצים ומתפללים להיות ברשימת האיוש על הלוח" (כיום זו רשימה במחשב א.ב).
ההמראה נדחתה כמה פעמים ולבסוף נקבעה השעה 04:00 לפנות בוקר. "המשפחה שלי, שלושה ילדים, התגוררה בשיכון משפחות בבסיס. אני מדבר לפני ההמראה עם לירון, אשתי, בין לבין המטס נדחה ואני מוצא זמן ואנחנו מדברים. מה אני אומר לה? מדברים. כולם יודעים במדינה מה קורה. אני אומר שאני נשאר בטייסת. יש עבודה וכנראה שלא נתראה בזמן הקרוב. לכל אורך 33 ימים לא נפגשנו. היא לקחה הובלה מלאה על המשפחה. מוכנות מנטאלית בבית? זה חלק מההכנות. אתה מכין תא משפחתי למלחמה. היום האנשים מבינים את זה היטב", אמר ברקן.
לקראת לילה מגיע מברק ממפקד חיל האוויר אלוף אליעזר שקדי. "המסר משקדי היה מאוד חשוב.
בקצרה הוא כתב שהוא סומך על האנשים: 'מאמין בכם וצאו לדרך'".
50 מטוסי קרב מחמש טייסות המריאו מבסיסי החיל והתייצבו במבני תקיפה באוויר, ממתינים לרגע האמת. "שעת לילה. אנחנו מתייצבים במבנים, מרווחים קצרים, כל אחד עם המטרות שלו ועשרות החימושים שלו, בפרק זמן קצר מאוד, כל אחד מטיל את החימוש שלו. יש לנו אמצעי תצפית לראות איפה הפצצות נופלות. התאמנו הרבה שנים על המודל בשטח ישראל אבל זו פעם ראשונה שאנחנו עושים את זה בשטח לבנון. אתה יושב בקוקפיט בשקט, ואומר לעצמך זה בדיוק כמו שהתאמנתי. זה נראה מאוד מרשים. פעם ראשונה שאנחנו חווינו מטס מבצעי של עשרות מטוסים שמטילים כמות גדולה של חימושים בקבועי זמן קצרים".
חיל האוויר תקף 42 מטרות ב-23 דקות. 44 משגרים רב קניים בהם 35 משגרים נייחים ותשעה ניידים על גבי משאיות. "באופן מסוים כשאתה מסתכל על המטס במבצע שומר החומות את מבין מאיפה זה נולד. משקל סגולי הוא סוג של הסבא שלו", סיפר ברקן והוסיף כי "מתי אני מבין שתקפנו רקטות פאג'רים? רק אחרי הנחיתה. הפגיעות היו מדויקות. תוצאות טובות מאוד. המבנים והמשגרים הושמדו. על כל מטרה הטלנו כמה פצצות במשקל של רבע טון עד טון. המודיעין היה איכותי ומשמעותי. התכנון. הבקרה. הטיפול של הטכנאים על הקרקע. זו תזמורת שלמה. פצצה שפוגעת במדויק זה אומר שמישהו דאג לזה על הקרקע. היום זה נראה קלי קלות? אז זה היה מאוד חריג. עשרות מטוסים, צפוף מאוד, בלילה, מרווחים קצרים בין המטוסים, שניות בין כל מטוס. המיומנות הייתה גבוהה כי התאמנו לזה".
למימד הזמן הייתה חשיבות גדולה מאוד בביצוע המטס מאחר וחיזבאללה היה יכול להוציא לפועל מטחים של מאות רקטות פאג'ר, ולכן לדיוק ולמהירות הייתה חשיבות עליונה.
"לאורך כל השנים התאמנו כדי לכווץ את הזמנים בין תקיפה לתקיפה", הדגיש ברקן."השילוב בין החימושים החדשים והאימונים קיצר לנו את כל משך התקיפה משעה וחצי או שעתיים, ואת זמן המטס ל- 23 דקות. וכשאני אומר דיוק, אני מתכוון שכל טייס יודע באיזו שנייה לא דקה, שנייה, הוא נכנס לנתיב ומבצע הטלת פצצה על המטרה. תחשוב שצריך לסנכרן ככה את כל המטוסים. לכולם יש שעון אחיד כדי שכל אחד יגיע בזמן שלו. אתה לא יכול שאחד יקדים בשתי דקות והשני יאחר בשלוש דקות. לכן גם מגדירים לך כמה זמן אתה יכול להיות מעל המטרה. במדויק. חיזבאללה בהחלט הופתע. המדינה הייתה נראית אחרת אם ליל הפאג'רים לא היה יוצא לפועל ולא מצליח. חד משמעית. מנענו נפילות וספיגה משמעותית".
"במדינת ישראל, אנחנו מבינים את זה מהר מאוד ומידת הנזק הייתה רחבה יותר", הוא מוסיף. "זו המנגינה שהשמיעה אז התזמורת של חיל האוויר. פעם אני סולן פעם אחר סולן. אני תמיד אומר לטייסים. כל אחד מהם חייב להתכונן ולהפנים שיגיע הרגע במשמרת שלו שתהיה מלחמה". כשנשאל ברקן כיצד יראו הספקי התקיפה במלחמת לבנון השלישית הוא חייך, והצביע על שעון הקיר בחדר, רגע לפני דיון חשוב.