אייכמן טרם תפיסתו: לא הרגנו מספיק יהודים

במהלך משפטו בירושלים, בשנות ה-60, חזר אדולף אייכמן, אדריכל השמדת היהודים בשואה, על אותה טענה: אני רק מילאתי הוראות. כמה שנים קודם לכן, בשיחה עם עיתונאים בבואנוס איירס, הוא נשמע אחרת. "לא הייתי מקבל פקודות רגיל", אמר בשיחה שהוקלטה. "אם הייתי כזה, הייתי טיפש. אני הייתי חלק מתהליך מחושב. הייתי אידאליסט".

ציטוט זה הוא רק אחד מתוך רבים המופיעים בתחקיר שפרסם בסוף השבוע העיתון הגרמני "דר שפיגל", החושף פרטים חדשים רבים על חייו של אייכמן ב-15 השנים שבין סיום מלחמת העלם השנייה למעצרו על ידי המוסד בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל, משפט שבסיומו הוצא להורג. בין היתר, מתברר כי במהלך שנים אלו הלכה והתרופפה זהירותו בכל הקשור להסתרת פרטים על עברו, ככל הנראה גם בגלל שתיית אלכוהול מרובה. הוא הפך לדמות בולטת בקהילה הגדלה של אירופאים המזוהים עם הנאצים בארגנטינה, ואף שנשא בשם הבדוי "ריקרדו קלמנט", מעריכים ב"דר שפיגל" כי בחלוף הזמן, הכירו מאות בארגנטינה את זהותו האמיתית. המידע הזה נפוץ ברחבי העולם - ובסופו של דבר הגיע גם למוסד.

אייכמן התחבר בתקופה זו עם שני עיתונאים, ווילם סאסן ואברהרד פיטש. עם השניים הללו החל לפטפט בהרחבה על המלאכה בה החל בימי הרייך השלישי - אך לא זכה לסיים. השיחות הללו, שהקלטותיהן, נמצאות כיום בארכיון הגרמני הלאומי בקובלנץ, מהוות נדבך מרכזי בתחקיר ה"דר שפיגל". דבר אחד לא ניתן למצוא בכל ההקלטות: מילה של חרטה. הדבר היחיד שהוא מצטער עליו, לדבריו - הוא שלא הצליח להרוג יותר יהודים. "לא עשינו את עבודתנו כמו שצריך", הוא אומר באחת השיחות. "אפשר היה לעשות יותר".

בתחקיר ה"דר שפיגל" מובאים עוד אלפי מסמכים נוספים הקשורים לאייכמן מארכיונים של הרשויות בגרמניה, בארה"ב וגם בישראל. באצעות המסמכים, בנו תחקריני העיתון את המסלול שעבר אייכמן מסיום המלחמה בין גרמניה ואוסטריה, את בריחתו לארגנטינה ב-1950 ולבסוף את למעצרו והבאתו לישראל ב-1960.

בין היתר, נחשף במסמכים כיצד נמלט אייכמן לאחר המלחמה בסיוע רשת של אנשי אס-אס לשעבר, וכיעצד שלטונות גרמניה ידעו על מיקומו אך נמנעו מכל צעד לעוצרו או להביאו לדין, ואף ניסו לסכל את תפיסתו. בין היתר, מתועדים חששות כבדים בממשלת מערב גרמניה בראשות הקנצלר אדנאואר, לאחר מעצרו של אייכמן, כי בחקירתו יסגיר עוד אישים גרמנים רבים שהיו מעורבים במפעל ההשמדה הנאצי, ונותרו חלק ממנגנוני השלטון. המסמכים גם חושפים לבסוף את ההקלה במסדרונות השלטון בבון, כשאייכמן לא חשף כל מידע מפליל על אישים נוספים.