פרשנות: האופי היפני משנה את פני תוצאות האסון

אסון נוראי פקד הבוקר את יפן כשהאדמה רעדה. יפן היא מדינה בת ארבעה איים גדולים ומאות איים קטנים, היושבת על אחד האזורים הסייסמיים הרגישים ביותר בעולם: כ-20% מהרי הגעש הפעילים בעולם נמצאים בשטחה. האדמה היפנית כבר רעדה בהזדמנויות רבות בעבר. בין האירועים הבולטים ביותר נמנית רעידת האדמה במישור קנטו ב-1 לספטמבר 1923, אז, מעט לפני צהרי היום, רעדה האדמה בעוצמה 7.9-8.4 בסולם ריכטר וגבתה יותר מ-100 אלף קורבנות. חלק מהקורבנות היו תוצאה ישירה מן הרעידה, בעוד שאחרים איבדו את חייהם בשריפות שפרצו בעקבות תנורי הבישול אשר הציתו בתי עץ רבים בשכונות הצפופות של טוקיו ויוקוהמה.

רעידת אדמה חזקה פקדה שוב את יפן ב-1995, בעיר השישית בגודלה במינה, קובה, הממוקמת כ-500 ק"מ מערבית מעיר הבירה טוקיו. הפעם היתה זו רעידה בעוצמה 6.8 בסולם ריכטר אשר גבתה כ-6,000 הרוגים. גם אם טרם התבררו ממדי האסון הנוכחי, ברור לכל כי בהיעדר מוכנותה של יפן, תוצאות האסון היו יכולות להיות הרסניות הרבה יותר.

כבר בתחילת שנות ה-60, הכריזה ממשלת יפן על ה-1 לספטמבר כיום לאומי "למניעת אסונות". צמצום היקף הנזקים בנפש וברכוש מרעידות האדמה בשנים האחרונות הוא ללא ספק תוצאה ישירה מהתפתחות טכנולוגית מרשימה, לרבות בתחום מניעה והיערכות בפני רעידות אדמה; כך לדוגמא, הוקמו מערכות להתראה מוקדמת בפני רעידות אדמה וצונאמי הכוללות 300 חיישנים לאורך הארכיפלג, וכן אומצו שיטות בנייה איכותיות המקפידות על תקני בנייה מחמירים. אלא שלא די בטכנולוגיה: הדרישה על פי חוק להחזיק בבתים מטפים וסולמות חבלים, תרגולי מצב החירום המתמידים המשולבים בשגרת היום יום, ובעיקר היענות האזרחים למלא אחר דרישות אלה - הם המשנים את פני תוצאות האסון.

ההתמודדות היפנית עם רעידות אדמה היא רק דוגמא אחת מיני רבות המעידות על האופי המיוחד ומעורר ההשתאות של אנשי ארץ השמש העולה. לאורך ההיסטוריה הארוכה, פעם אחר פעם, קמה יפן על רגליה מחוזקת, אחרי התמודדות והפקת לקחים מאסונות טבע ואנוש. כך, במחצית השנייה למאה ה-19, ידעה יפן ימים קשים, כשנאלצה להתמודד מול מעצמות המערב לשימור ריבונותה, כשהיא ניצבת מולן בעמדת נחיתות התפתחותית וטכנולוגית ניכרת. תוך פחות מ-50 שנים, במסגרת הסכמי וורסאי בסוף מלחמת העולם הראשונה, היא כבר הוגדרה כמעצמה החמישית בגודלה בעולם. גם שתי פצצות האטום שהוטלו במלחמת העולם השנייה לא מנעו ממנה להתפתח – תוך פחות מ-30 שנים – לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. ב-1964, יפן מארחת את האולימפיאדה הראשונה באסיה ודרכה מסמלת את ראשיתו של "הנס הכלכלי" שתחווה במשך יותר משני עשורים. מכאן, יהיו אשר יהיו תוצאות האסון, והזמן שייקח לתקנם, תרבות יפן תאפשר שוב ולקום על הרגליים, תוך הפקת לקחים שיהיו מועילים להתמודדויות עתידיות.

• ד"ר רחל שאול היא מרצה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל-אביב.