סדאם, עודאי והבאבא בובה - איפה הם היום?

גרדום במרכז בגדד, חבל תלייה, וכמה פסוקים מהקוראן: ב-30 בדצמבר 2006 תמה דרכו של הרודן העירקי סדאם חוסיין א-תכריתי, כשלוש שנים לאחר שנעצר על ידי צבא ארה"ב, ולאחר שנה של משפט פומבי, בו הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות. סדאם, שאחראי בין היתר למלחמת אירן עירק, לטבח האוכלוסייה הכורדית ולפלישה לכווית, נשאר נשיא אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, אך העימותים עם ארה"ב נמשכו סביב שאלת הפיקוח על נשק להשמדה המונית שסדאם החזיק בו, לפחות לטענת האמריקאים, והובילו לבסוף לפלישת צבא ארה"ב ב-2003, ולמעצרו ותלייתו של "הקצב מבגדד".

לפני עשרים שנה, כשג'ורג' וו. בוש רק נבחר לנשיא, לא ידענו שיבוא יום ונצטרך להוסיף לו את סיומת "האב". רק שנה וחצי לאחר השבעתו, נאלץ טייס הקרב הטקסני להתמודד עם הפלישה לכווית, אך התבוסה העירקית המהירה דווקא הובילה לעלייה חדה בפופולריות שלו. על אף האהדה הציבורית, הפסיד בוש את הבחירות ב-1992 לביל קלינטון, בעיקר בשל הפרת הבטחות מיסוי וכלכלה לבוחריו. אחרי הפרישה חזר לטקסס, והשקיף על בנו, גורג' הבן, שנבחר לנשיאות ב-2000, ושאף למערכה מוצלחת ומהירה כמו אביו בעירק, אך לצערו ההיסטוריה לא חזרה.

"נו טוף", היתה התגובה השגורה בפיו של ראש הממשלה נמוך הקומה לפניות רבות, וכך, גם במלחמת המפרץ, הנהיג איש הלח"י הוותיק מדיניות איפוק ישראלית, שאמנם זכתה להערכה אמריקאית גדולה, אך בישראל התקבלה בביקורת ביטחונית מסוימת. כשנה אחרי המלחמה, הפסיד שמיר את ראשות הממשלה ליצחק רבין, אך הוא נשאר חבר כנסת עד 1996. שלוש שנים אחר כך, פרש מהליכוד על רקע התנגדותו להנהגת בנימין נתניהו, ומאז ניהל חיים שקטים בתל אביב, כתב אוטוביוגרפיה, וזכה בפרס ישראל על מפעל חיים. כיום הוא מאושפז במוסד סיעודי במרכז הארץ.

בארה"ב כינו אותו "נורמן הסוער", או "הדב", אך בישראל יזכרו את מפקד כוחות הקואליציה בעיקר בשל שם משפחתו הקשה להיגוי. אחרי קריירה צבאית ארוכה, קיבל ב-1988 את מינוי ראש הפיקוד המרכזי בצבא, ועם הפלישה העירקית לכווית, פיקד על ההכנות ללחימה, והוביל את הצבא לסיום מהיר יחסית של המערכה. אחרי המלחמה, הוצע לו לעמוד בראש הצבא האמריקאי, אך שוורצקופף בחר לפרוש, ועל אף ההערכות שיפתח קריירה פוליטית, עסק בעיקר בכתיבת האוטוביוגרפיה שלו וכפרשן פוליטי בטלוויזיה האמריקאית.

בדומה לשושלות שלטוניות אחרות, גם משפחת חוסיין סיפקה דרמות וצבע: לא פעם ולא פעמיים נאלץ סדאם לחנך את בנו בכורו, עודאי, שנודע בשל התנהגותו הפרועה שכללה מסיבות נהנתניות ועימותים אלימים ואכזריים. ירושת השלטון המובטחת הועברה באופן לא רשמי לבנו הצעיר והמופנם יותר של סדאם, קוסאי, שהתעמק בקריירה צבאית. ביולי 2003, נהרגו עודאי וקוסאי בחילופי אש עם הצבא האמריקאי, יחד עם בנו הבכור של קוסאי, מוסטפה. באופן חריג מסר אז הצבא האמריקאי לפרסום את תמונותיהם של הגופות המרוטשות של עודאי וקוסאי, כדי להוכיח לעם העירקי שאכן נהרגו.

נשות ישראל לא ישכחו את קולו הערב של המרגיע הלאומי, דובר צה"ל, שמלחמת המפרץ הפכה אותו לכוכב תקשורת, העולה חדשות לבקרים לשידור בטלוויזיה וברדיו, וקורא לאזרחים "תשתו מים". אחרי שישב באינספור כסאות בעולם התקשורת, בין היתר כמפקד גלי צה"ל, יו"ר הרשות השנייה, ותפקידים נוספים, בחר לפני כשנתיים שי לחצות את הקווים, והוא נבחר במקום ה-18 ברשימת קדימה בכנסת. אגב, שי לא ממהר לוותר על תהילת מלחמת המפרץ: לפני כחודש חזר לתפקיד דובר צה"ל במשימת מלחמת המפרץ ב"אח הגדול".

בישראל יזכרו דווקא את "באסם עזיז", בן דמותו של מקורבו של סדאם, שגילם יאיר ניצני בתוכנית "העולם הערב", אך עזיז נולד דווקא כנוצרי בשם מיכאיל יוחאנה, ורק בבגרותו התאסלם. במלחמת המפרץ הראשונה שימש כדובר המשטר העירקי, ואחר כך כיהן גם כסגן ראש הממשלה וכשר החוץ. כמה חודשים אחרי שפטרונו סדאם נתפס, נכנע גם עזיז לידי האמריקאים, והועמד לדין והורשע בעבירות הקשורות לרדיפת מוסלמים שיעים, גירוש כורדים, והריגת סוחרים עירקיים. באוקטובר 2010 גזר עליו בית המשפט עונש מוות, אך נשיא עיראק הודיע כי אין בכוונתו לחתום על צו זה.

"מי שעורק מתל אביב עורק מהמולדת", היתה תגובתו המיתולוגית של ראש עיר מיתולוגי, לעזיבתם המואצת של תושבי תל אביב והסביבה לנוכח מתקפות הטילים על אזור א'. צ'י'ץ' היה מודאג כל כך מהתופעה עד כדי הנפקת סיסמאות נגד, שילהיבו את ההמונים להישאר: "אני פטריוט תל אביבי", "נשארתי בתל אביב", אך ספג ביקורת רבה כי אפילו שני בניו לא שהו באזור. ב-1993 פרש מתפקידו, ומאז עסק ביזמות ובפעילות לציבורית, אך עדכונים על המתרחש בבית העירייה הוא מקבל מבנו, דן, שמכהן כחבר מועצת העיר.

אובמה אמנם לקח לו את הטייטל, אבל האפרו-אמריקאי הבכיר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב היה פעם פאוול, שבמלחמת המפרץ הראשונה כיהן כראש המטות המשולבים, אבל מאוחר יותר התקדם לעמדת מזכיר המדינה האמריקאי בממשל בוש הבן. גם אחרי סיום שירותו הצבאי והן אחרי פרישתו ממשרד החוץ נפוצו שמועות על כוונותיו הפוליטיות ועל הזדהותו עם הרפובליקנים, אך בפועל בשנים האחרונות הסתכמו התבטאויותיו בביקורת על פלישתו של בוש לעירק ובהבעת תמיכה פומבית במועמדותו של ברק אובמה לנשיאות.

רבות דובר על המהפכה הטלוויזיונית שחוללה מלחמת המפרץ, המלחמה הראשונה ששודרה בשידור חי, אך מי שמזוהה איתה יותר מכל הוא כתב רשת CNN, חתן פרס פוליצר פיטר ארנט, העיתונאי היחיד שדיווח בשידור ישיר מבגדד, ואף הואשם לא פעם בסיקור אוהד מדי של המשטר העירקי ובאנטי פטריוטיות. ב-2003, חזר לעיראק לסיקור הפלישה האמריקאית, הפעם ככתב רשת NBC, אך הודח מעבודתו בעקבות ראיון ביקורתי שנתן לכלי תקשורת מקומי. מאז, הוא עובד עבור כלי תקשורת אירופיים, אסייתיים וערביים, וכן מרצה בבתי ספר לתקשורת בעולם.

במצבי מצוקה פונים לסמכויות רוחניות, וכך מצא את עצמו הבאבא-בובה הרב המרכזי של מלחמת המפרץ. בחדרים האטומים, ובהפסקות בין אזעקה לרגיעה, המוני בית ישראל צפו בפרשנות הגימטרית שהעניק הרב המקובל, בקול צייצני וגבוה ובעודו מרקד ונופל כמעט מדי דקה. הבאבא, בגילומו של מוני מושונוב, השיב בקביעות לשאלה "מה יהיה", דרך ניתוח גימטרי של מלים שגורות בלקסיקון המלחמה, דוגמת עריק, שוורצקופף, קואליציה ועוד. איפה הוא היום? עמוק בתוך התודעה הישראלית, יחד עם חברים נוספים מזהו זה, כמו הזקנות, יאצק, ועוד.