ניקולא סרקוזי, שהודח בחודש שעבר ממשרת נשיא צרפת, מתרגל באיטיות לחיים מחוץ לארמון האליזה, ומנסה להיות "אזרח ככל האזרחים", כפי שהבטיח לתומכיו המובסים. אחרי ההפסד בבחירות, נפש במרוקו עם רעייתו, קרלה ברוני, ואולי בעצם ברח לשם. כשחזר לפריז סירב להתראיין, אך בשבוע שעבר הזוג המלכותי-לשעבר הפשיר, והשניים שוחחו שיחה רגועה עם כתבים מחוץ לביתם. בכוונתם ללכת לקונצרט, סיפרו, יש כבר כרטיסים.
סרקוזי מקפיד ללכת לעבודה מדי יום. למרות הצהרתו על "בחילה מפוליטיקה", נאמר עליו כי הוא צופה בעניין בחדשות. בוודאי הוא מתעניין לגלות מה יעלה בגורל הסיעה שזנח מאחור, מפלגת UMP, שהסקרים צופים לה לא מפחות מאשר "אסון" בסיבוב השני לבית התחתון של הפרלמנט, שייערך מחר (ראשון) בבוקר. ואפילו האיבה ליריב כבר לא ניכרת: פרשן בערוץ טלוויזיה פופולרי סיפר אמש כי יחסיו של סרקוזי עם מחליפו בתפקיד, הנשיא הולנד, הם "תקינים", ואפשר להאמין שזו כלל אינה מליצה.
לפי כלי תקשורת רבים, סרקוזי מגיע מדי בוקר למשרד ברובע השמיני והיוקרתי של פריז. ייתכן שחזר לעסוק בעריכת דין. בשיחה עם כמה צהובונים, מקורביו של סרקוזי, בהם אחד משרי ממשלתו, מסרו בשמו שאיפות טובות, אך הודו כי חוסר-היכולת שלו לנהל שיחה באנגלית עומד בפניו כמכשול. אם ירצה - כפי ששאף - לנהל משרד בינלאומי שמתמחה בחוזים, אמרו, יצטרך לעשות יותר מאשר להגיע למשרד בבקרים.
אך האתגר העיקרי של סרקוזי הוא לא לשדר "עסקים כרגיל", או לרמוז באמצעות מקורביו שהוא מעוניין לשכור פרקליט דובר אנגלית. אמש בחצות הוסרה החסינות שניתנה לו במסגרת תפקידו כנשיא, וכעת, הוא אכן אזרח ככל האזרחים, על כל המשתמע מכך, וייאלץ לתת דין וחשבון בשורה ארוכה של פרשות שחיתות שהעיבו על חמש שנות כהונתו. כתבי הפלילים בצרפת מעריכים שתוך חודש, הנשיא לשעבר צפוי לקבל זימון לעדות בהליך הכפוף לשימוע, ומהמרים בינהם מה תהיה החקירה הראשונה.
לו רק היה לו אלצהיימר
התביעה בצרפת אינה חוששת מכתבי אישום נגד בכירים במנגנון הציבורי, ואינה מתעכבת בבקשותיה מבית המשפט לדון בהם. רק לפני חצי שנה, נידון הנשיא לשעבר, ז'אק שיראק, למאסר על תנאי בשל שימוש לרעה בכספי ציבור. שיראק ניצל ממאסר בפועל בגלל שנשפט על מעשי שחיתות שעשה בעת כהונתו כראש העיר פריז, ושעל חלקם חלה התיישנות. בשל גילו המתקדם ומחלת האלצהיימר שממנה הוא סובל, הוא לא נאלץ להעיד במשפט. מומחים משפטיים מעריכים כי סרקוזי לא יוכל להימנע ממתן עדות, ואומרים כי הפרשות שבהן הוא חשוד הן חמורות פי כמה וכמה מאלה שבהן היה מעורב שיראק; הן חמורות במיוחד, מפני שהוא היה מעורב בחלקן בעת שכיהן כנשיא.
הפרשה המפורסמת ביותר, וזו שהחקירה בה נגד סרקוזי מתעכבת כבר שנתיים, היא זו שקושרת אותו למיליארדרית ליליאן בטנקור. הקשישה, בת 90, שפורבס דירג אותה כאישה העשירה בצרפת וכאישה העשירה ה-15 בעולם, ירשה את השליטה בענקית הקוסמטיקה לוריאל במלחמה מכוערת מול בתה, שהכריזה עליה כלוקה ב"אלצהיימר משתולל" ולא-צלולה לנהל את החברה. עדי ראייה - ובראשם משרתה האישי של הקשישה ורואה החשבון שלה - העידו כי היא העלימה מס בעשרות מיליוני אירו, ושמרה כסף מזומן במעטפות בביתה בפריז.
חלק מהכסף, לכאורה, חולק לבכירים במפלגתו של סרקוזי, וגם לנשיא עצמו, באמצעות שר העבודה אריק וורת', כשוחד או כתרומה בלתי חוקית לקמפיין הבחירות. הנשיא לשעבר הודה שהייתה לו היכרות עם בטנקור, ואפילו היכרות אישית, אך הכחיש שנטל "ולו סנט אחד שלא כחוק". בתקשורת בצרפת מתלוצצים על שמו של השופט החוקר בבורדו שמונה לבדיקת הפשרה - ז'אן מישל ז'נטיל ("עדין"). השבוע, השופט העדין הורה לעצור למשך 48 שעות שלושה ממקורביה של בטנקור לצורך תשאול. אם יידרש לכך, סרקוזי יעיד בפניו.
הפרשה החמורה ביותר הנוגעת לסרקוזי, וזו שככל הנראה תהיה גם הקשה ביותר להוכחה בבית המשפט, נוגעת למכירה בלתי חוקית של כלי שיט לפקיסטן. לפי החשד, סרקוזי, שכיהן ב-1995 כשר האוצר, נטל כספים שהגיעו לקופת המדינה כמה שנים קודם ממכירת צוללות לפקיסטן, והשתמש בהם למימון קמפיין הבחירות לנשיאות של ראש הממשלה שלו באותה העת, אדוארד בלדור.
שבע שנים לאחר מכן, הנשיא שיראק הקפיא את היחסים עם פקיסטן, ולא העביר לה מיליוני דולרים במסגרת פרויקט משותף של פיתוח נשק. בתביעה מאמינים כי פיגוע התאבדות שהיה בפקיסטן בחודש מאי 2002, ושהביא למותם של 11 מהנדסים צרפתים בתחנת אוטובוס בעיר קראצ'י, ארע כנקמה על הקפאת היחסים, ובוצע בשליחות המודיעין הפקיסטני במסווה של מחבלים של אל-קאעדה.
אגב, למרות סיועו הנלהב של סרקוזי, אדוארד בלדור לא הצליח להיבחר לנשיאות. הוא טען שהמימון לקמפיין הבחירות שלו לא הגיע ממכירת בלתי חוקית של צוללות לפקיסטן, מדינה שפיתחה נשק גרעיני ושמאיימת בו בהשמדה על שכנותיה, אלא ממכירה של חולצת טריקו.
הגיבור מטולוז
המשטרה צפויה גם לדרוש מסרקוזי להעיד באזהרה באשר לטענות כי הנשיא לשעבר הורה למשטרה לרגל אחרי עיתונאים של "לה מונד", שפרסמו תחקירים תחת הכותרת "מעטפות הכסף". ראש שירותי המודיעין הפנימיים של צרפת, ברנרד סקוורסיני, שהרבה להתראיין בתקשורת בתקופת המצור בטולוז, נחקר בנוגע לאותן האשמות. במשרד הפנים חושדים שהוא סייע להשיג את תיעודי השיחות שביצעו אותם עיתונאים מול אנשי הקשר של ליליאן בטנקור.
שמו של סרקוזי נקשר בכמה שערוריות וסקנדלים נוספים. אחרי שמועמר קדאפי נהרג בלוב, אתר התחקירים Mediapart חשף מסמכים לפיהם הרודן הלובי מימן את קמפיין הבחירות הקודם של סרקוזי. מול הפרשות האחרות, העיתונות בצרפת נוהגת בפרשה זו ככתם מוסרי יותר מאשר כעילה לאישום פלילי. יחס דומה מקבלת בצרפת טענתו של דומיניק שטראוס קאהן, שהיה יו"ר קרן המטבע העולמית, ושאמר כי סרקוזי סייע ברקימת האישום נגדו בתקיפה מינית, כדי למנוע ממנו להתמודד לנשיאות. היחס לשתי הפרשות, מן הסתם, היה צפוי לקבל תפנית אם סרקוזי היה נבחר לכהונה נוספת. לפי שעה, המשטרה מתייחסת לשתי הפרשות הללו כאל חשיפה תקשורתית, ועדיין לא גיבשה סביבן חקירה פלילית.