השופט אדמונד לוי נבחר לעמוד בראש הוועדה המשפטית שהכשירה את הכיבוש בגדה המערבית ואת בניית המאחזים, משום שהיה איש ליכוד כך מודה בריש גלי המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, בהקלטה שנחשפה בוואלה!. בהקשר זה חשוב לומר, ראשית כל, שזכותו של כל אדם, גם השופט לוי, שתהיה לו דעה פוליטית. החוק מתיר גם לשופטים, ביום הבחירות, להתייצב בקלפי ולשים פתק שמבטא את השקפתם. השקפה אינה פוסלת אדם מלהיות שופט בישראל, ועצם העובדה שהיה חבר בליכוד אינה אומרת הרבה.
אין כל טעם, לפיכך, להתייחס לשאלת מניעיהם של השופט לוי ושני החברים הנוספים בוועדה בראשותו. יש לבחון את הסוגיה כולה באופן ענייני-משפטי, ולהפריד את שאלת הציפיות של מי שמינה את הוועדה משאלת עבודת הוועדה עצמה: האם היא מקצועית או לא, והאם יש בה הטיה כתוצאה מאותן השקפות וציפיות. וכאן התשובה בהירה כשמש: הדברים שנכתבו בדו"ח ללא קשר למניעים שבשמם נכתבו אינם מחזיקים מים מבחינה משפטית.
עוד בנושא:
נתניהו בעקבות חשיפת וואלה!: מגבה את אדמונד לוי
גורמים בימין על חשיפת ההקלטה: "סילבן הביך אותנו"
בעקבות דברי שלום: "הממשלה צריכה לגנוז מסקנות דו"ח לוי"
לחץ בליכוד על נתניהו: אמץ מסקנות דו"ח לוי
מופז לוינשטיין: "מנע מנתניהו להכשיר מאחזים"
"אימוץ דו"ח אדמונד לוי - נזק מדיני לישראל"
בדו"ח לוי יש בעיה אחת חמורה מאוד: העמדה המשפטית המובעת בו אינה משקפת, חד וחלק, את הדין הקיים בישראל. את הדין הקיים קבע בית המשפט העליון לדורותיו: בכל הרכב שדן בנושא ב-45 שנות כיבוש, קבעו שופטיו, שוב ושוב, שבשטחי הגדה המערבית חל הדין הבינלאומי, חלות תקנות האג מ-1907, וחלות ההוראות ההומניטריות של אמנת ז'נבה הרביעית - וכל זאת בהתאם להסכמה של ממשלת ישראל לדורותיהן, שפעלו על בסיס ההנחות המשפטיות האלה. כל פעולה של צה"ל בשטחים מבוססת על כך.
אלא שיום בהיר אחד, עם פרסום דו"ח לוי, התברר, לכאורה, שלא כצעקתה: העמדה המשפטית של הדו"ח הפוכה, ומבטלת בהינף יד את כל המציאות המשפטית המוכרת. אני חונכתי, כעורכת דין ואזרחית במדינת ישראל, שמי שקובע בסופו של יום את המצב המשפטי הוא השופטים בבית המשפט העליון, והם הפוסקים האחרונים. אז נכון שהשופט לוי כבר הביע בעניין הזה את דעתו המסתייגת עוד בפסק דין מ-2005 אולם הייתה זו דעת יחיד מול עשרה שופטים שסברו אחרת, והם אלו שהכריעו את הדין.
מסיבות פשוטות אלה, חובה היה על ועדת לוי להגיד לממשלה: זה המצב המשפטי הקיים, ואנחנו חושבים אחרת. אבל הם לא אמרו את זה. הם הציגו רק את עמדתם, שאיננה העמדה המקובלת, והם מציעים לממשלה לפעול על בסיסה.
אין פלא, לפיכך, שהדו"ח הזה לא אומץ בידי הממשלה עד היום, חצי שנה לאחר הגשתו. היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לאימוץ המסקנות, כי אז ימצא עצמו בפני בעיה חמורה: הוא יצטרך לשלוח פרקליטים להגן על הממשלה בבג"ץ. מה הוא יגיד שם? הוא לא יוכל לטעון משהו החורג מההנחיות המשפטיות התקפות זה 45 שנה.
לכן, כל נושא ההשקפה הפוליטית אינו שייך לעניין ואינו רלוונטי. השאלה פשוטה הרבה יותר, וגם התשובה: מה שכתוב בדו"ח לוי פשוט לא נכון מהבחינה המשפטית, לפי הדין הנוהג בישראל.
בדו"ח שלי כתבתי את מה שמצאתי
בדבריו על דו"ח לוי, התייחס השר שלום בעקיפין גם לדו"ח שאני כתבתי בזמנו על הבנייה בגדה, כשקבע כי "הרי ברור שהשלישייה הזאת לא הייתה אמורה לספק דו"ח של טליה ששון". חשוב לפיכך להסביר את ההבדל בין המקרים: אני פרשתי משירות המדינה ארבעה חודשים לפני שלקחתי את העבודה שראש הממשלה אריאל שרון הטיל עליי. הוא נתן לי יד חופשית, ואיש לא הנחה אותי מה לכתוב. יצאתי מנקודת הנחה שלא ייקחו לתפקיד אדם שיכתוב דו"ח מוזמן מראש, אחרת לא הייתי לוקחת את התפקיד.
בדו"ח שלי כתבתי מה שמצאתי. זהו דו"ח עובדתי, מלא במידע שהגיע הישר ממשרד הביטחון. ועדת לוי, למעשה, חוזרת על ממצאיי העובדתיים ומאמצת אותם. הם כלל לא עשו עבודה עובדתית, אלא השתמשו בממצאים שאספתי. אחרי שאספתי את הנתונים, הלכתי ובדקתי את פסיקות בית המשפט העליון, ואת המסקנות הבאתי לממשלה. לפני שחתמתי על הדו"ח פניתי ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. הוא עבר על כל מילה, וכל הערותיו נכנסו לדו"ח. רק אחר כך חתמתי עליו. כשהדו"ח הוגש לממשלה - וישב שם גם בנימין נתניהו - אמר מזוז לכל השרים: "איש מכם לא יוכל לטעון בעתיד 'לא ידעתי'". התקיים דיון, והייתה הצבעה. השרים הצביעו על אימוץ עקרונות דו"ח ששון בכל הקשור לבנייה ולהקצאת קרקעות, ואף הוקמה ועדת שרים שהופקדה על יישום המלצות הדו"ח. על ההחלטה הזו הצביעו גם נתניהו וחבריו מהליכוד. אי אפשר לברוח מכך: זה כבר קרה, ורשום בדפי ההיסטוריה.
לא פעם נטען כלפיי שיש לי דעה פוליטית. ודאי שיש לי, ותמיד הייתה לי - אם כי היא הייתה הרבה פחות מגובשת ונחרצת באותם ימים שבהם גיבשתי את הדו"ח, ורק ארבע שנים לאחר מכן פניתי לפוליטיקה. כך או כך, אין קשר בין הדברים. הדו"ח שכתבתי אינו משקף את השקפתי הפוליטית. דעתי האישית היא שבנייה בהתנחלויות, בכללותה, אינה משרתת את טובת המדינה. אולם בדו"ח לא ציינתי זאת כלל. כתבתי שהחלטה של הממשלה לבנות בשטחים היא החלטה מדינית-פוליטית, ושמבחינה חוקית היא רשאית לעשות זאת, לפי הדין הפנימי ולפי הוראותיו.
אולם דבר אחד הממשלה לא יכולה לעשות: היא לא יכולה לבנות בשטחים באופן לא חוקי - ואם היא לא יכולה לבנות חוקית, היא לא יכולה לבנות בכלל. ועדת לוי לא הפריכה דבר מכל זאת - היא פשוט מתעלמת מכך, וקובעת, בניגוד מוחלט לכל הפסיקה עד כה, שגם הבנייה במאחזים היא חוקית. המסקנות האלה אינן עומדות בשום מבחן משפטי.
עו"ד טליה ששון, לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, חיברה ב-2005 דו"ח בנושא המאחזים הלא חוקיים בשטחים, שאת המלצותיו אימצה ממשלת ישראל