הסוף מתקרב, אבל מה יהיה ביום שאחרי אסד?

על דבר אחד נדמה כי יש באחרונה הסכמה עולמית רחבה, מאהוד ברק דרך דייוויד קמרון ועד רג'פ טייפ ארדואן: זו רק שאלה של זמן עד שנשיא סוריה, בשאר אסד, יודח מתפקידו ויירד מעל במת ההיסטוריה. בין אם בהסכמה ובין אם בכוח, בין אם יישאר בסוריה ובין אם ימצא מקלט במדינה אחרת, בין אם סופו יהיה עגום כשל מובארק במצרים, אכזרי כשל קדאפי בלוב או עלוב כשל בן עלי מטוניסיה או סאלח מתימן - גורלו ככל הנראה נחרץ.

האומנם? למעשה, הדברים אינם כה פשוטים. שלא כמו ארבעת השליטים שכבר הודחו ב"אביב הערבי", אסד מצליח בינתיים להחזיק מעמד בשלטון לאחר כמעט שנה של התקוממות עממית רחבה וחסרת תקדים. אחת הסיבות העיקריות לכך, שזכתה להבלטה בשבועות האחרונים סביב דיוני מועצת הביטחון של האו"ם, היא הגב הרחב שהוא מקבל מרוסיה וסין, שמונעות בעקביות כל פעולה בינלאומית נגדו.

אבל ישנן עוד סיבות להישרדותו של אסד, ובראשן העובדה שחלקים ניכרים מהציבור וכמעט כל מנגנוני השלטון במדינה עדיין שומרים לו אמונים. הדיפלומטים הסורים אינם נוטשים את הספינה השוקעת (בניגוד לדיפלומטים הלובים שנטשו בזה אחר זה את משטרו של קדאפי), חלקים נרחבים בצבא עדיין תומכים באסד, וכל בעלי התפקידים המרכזיים במשטרו נותרו נאמנים לו.

מדוע, בעצם? בעיקר, כנראה, בשל הפחד מפני היום שאחרי. אמנם גם רבים מאלו הנחשבים לתומכיו של אסד מתעבים את שלטונו - אך עדיין מעדיפים אותו, בבחינת הרע במיעוטו. המיעוטים בסוריה - המהווים כמעט 40 אחוזים מהאוכלוסיה, וכוללים בין היתר את הדרוזים, הנוצרים וכמובן העלאווים, בני עדתו של אסד - אינם רוצים לראות את נשיאם נופל, בעיקר בשל החשש מהלא-נודע. עד עתה היו חייהם כמיעוט נוחים יחסית, והם מבינים שאף אחד לא יכול להבטיח להם שכך יהיה גם בעתיד.

עדיין מוקדם, אם כן, להספיד את אסד, ובהחלט ייתכן שהוא יצליח לשרוד עוד זמן רב למרות המחאה נגדו - אך בהחלט יש מקום גם להתחיל לנסות ולדמיין את סוריה ביום שאחריו, ולתהות: מי יחליף אותו לאחר שיודח? מי הגורמים הפוליטיים והצבאיים מהאופוזיציה המעוניינים לשלוט במדינה? וגם - כיצד תיראה מערכת היחסים בין המשטר החדש, אם יקום כזה, לבין המערב?

כמה גופי אופוזיציה מנסים בימים אלו להתחרות על אהדת הציבור הסורי, מתוך כוונה לתפוס ביום מן הימים את הגה השלטון בדמשק. אחד הגופים המרכזיים הוא "המועצה הלאומית הסורית" (SNC) שהוקמה בטורקיה באוגוסט 2011. זוהי מעין מסגרת-גג הכוללת 150 חברים מגופי אופוזיציה שונים, הנחשבת לגוף הרציני ביותר שמייצג את עמדת האופוזיציה הסורית כלפי המתרחש במדינה. זהו הגוף העיקרי שעמו מנהלת הקהילה הבינלאומית מגעים, ומספר מדינות מערביות אף כבר הכירו בו כנציג הלגיטימי של העם הסורי. המועצה זכתה לכבוד רב כשנציגיה נפגשו באחרונה עם מזכירת המדינה האמריקנית, הילרי קלינטון.

בראש המועצה עומד פרופ' בורהאן רליון, אינטלקטואל חילוני יליד העיר חומס, בן העדה הסונית, שרבים רואים בו מועמד אפשרי לרשת את אסד בתפקיד נשיא סוריה. רליון, בן 67 המתגורר בפריז, הוא בוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטת דמשק. הוא עשה דוקטורט במדעי החברה באוניברסיטת הסורבון היוקרתית בפריז ואף עמד בראש מרכז מחקר באוניברסיטה. מאז מינויו לעמוד בראש המועצה ב-29 באוגוסט, נחשב רליון למעין "ראש האופוזיציה הסורית" המתבטא ללא הרף נגד משטר אסד ולמען כינון מדינה דמוקרטית בסוריה. הוא מתנגד לכינון קשרים עם חיזבאללה ואירן, ונחשב למנהיג פרו-מערבי. מעין גרסה מערבית של ד"ר מוחמד אל-בראדעי המצרי - וכמוהו, כנראה שהוא פופולרי יותר בפריז ובוושינגטון מאשר בארצו.

היות שהמועצה יושבת רובה ככולה בחו"ל, הקשר שלה לנעשה בשטח רופף למדי. את ההפגנות נגד השלטון ברחבי סוריה מובילים גופים מקומיים, שרבים מהם פועלים באופן עצמאי בכל עיר וכפר, ללא קשר בינם. ובכל זאת, התפתחה כבר החל בחודשי ההתקוממות הראשונים הנהגה רופפת של גופי המחאה בשטח, הנקראת "ועדות התיאום המקומיות" (LCC). זוהי מעין רשת המקשרת בין מנהיגי המחאה, מפעילה אתר אינטרנט ומספקת לכלי התקשורת העולמיים עדכונים על ההפגנות ועל מניין ההרוגים (לצד ארגון זכויות האדם הסורי היושב בלונדון ומצוי גם הוא בקשר עם גורמים בשטח). הוועדות הללו החלו באחרונה להנהיג ימי שביתה כללית ארציים כחלק מאסטרטגיה של "אי ציות אזרחי".

ההנהגה הרשמית של הוועדות כוללת כמה מאות צעירים, המגיעים מעדות, דתות ומעמדות שונים. הם מפעילים כמה עשרות ועדות מקומיות בערים השונות, שהפעילה ביותר מבינן היא הוועדה המקומית של חומס. הוועדות הללו פעילות בינתיים רק בתחום ארגון הפעילות בשטח, ולא ברור כמה כוח פוליטי הן מרכזות.

לצד ההנהגה הפוליטית בחו"ל והנהגת השטח המתאמת את ההפגנות, חלה בחודשים האחרונים תפנית משמעותית בהתקוממות הסורית, עם תחילת המרד החמוש נגד שלטונו של אסד, שהוליד גם הנהגה צבאית למתנגדי המשטר.

ההנגה הצבאית מתרכזת בעיקר בגוף אחד - "הצבא הסורי החופשי" (SFA). מיליציה זו, שהוקמה לפני כחצי שנה בהשראת המורדים בלוב, מורכבת בעיקר מעריקים מהצבא ומכוחות הביטחון. כמו האופוזיציה הפוליטית, גם הנהגתה יושבת בטורקיה, ומשם מובילה את הפעולות הצבאיות נגד המשטר. הצלחת המורדים הלובים הכניסה בחיילי "הצבא הסורי החופשי" מוטיבציה רבה, והם נוחלים לא מעט הצלחות בשטח.

מספר הקצינים והחיילים שערקו מצבא סוריה ל"צבא הסורי החופשי" עומד, על פי הערכות, על כ-15,000. המחתרת עצמה טוענת כי המספר גבוה בהרבה ועומד על כ-40,000. הם נמצאים בכל זירות הלחימה המרכזיות בסוריה, ואף הצליחו להסב פגיעות קשות לכוחותיו של אסד ולהשתלט על אזורים חשובים, כגון העיר זבדאני שממערב לדמשק והפרבר דומא שמצפון לבירה. בראש "הצבא החופשי" עומד הקולונל ריאד אל-אסעד, איש חיל האוויר הסורי לשעבר, שערק בחודש יולי ובספטמבר הכריז על הקמת המחתרת. לפני כשבוע וחצי הצהיר אל-אסעד כי כוחותיו של אסד אינם שולטים כבר בחצי משטח סוריה. לא ברור כמה מבוססת ההערכה זו, אבל גם אסעד עצמו הבהיר כי אין כוונתו שהחצי השני של המדינה נמצא בידי אנשיו.

בימים אלו מתברר כי "הצבא הסורי החופשי" אינו הגוף היחיד. אין אופוזיציה אמיתית ללא מאבקי כוח, חילוקי דעות והתפצלויות - ובשבועות האחרונים הקימו עריקים שפרשו מצבא סוריה גוף צבאי נוסף בשם "המועצה הצבאית העליונה". גוף זה מיהר לטעון כי הוא זה שמייצג את עריקי צבא סוריה הנלחמים בחייליו של אסד. בראיון ל-CNN השבוע הסביר דובר "המועצה", מאהר נעימי, כי היא "מייצגת את האנשים הנלחמים בסוריה". לדבריו, מפקד המועצה הוא הגנרל מוסטפא א-שייח, בכיר העריקים עד כה מצבא סוריה.

א-שייח, בן 55, יליד כפר אטמה שבמחוז אידליב שדרגתו מקבילה לתת-אלוף בצה"ל, הכריז בדצמבר על עריקה מצבא סוריה, שם שימש כראש ענף כימיה וקצין ביטחון בצפון המדינה, והתמקם גם הוא בטורקיה. יחד עמו ערקו בנו הקצין הזוטר ובני משפחה נוספים. גם אחיו, שכיהן במשרה בכירה במפלגת השלטון במחוז אידליב, נטש את המשטר במחאה על האלימות של כוחות אסד. ממש בימים האחרונים הולך א-שייח והופך לאחד הדוברים הבולטים של האופוזיציה הסורית, ובראיון ל"טלגרף" הבריטי אף העריך כי רוב קציני הצבא הסונים כבר "ערקו או נעצרו" וכי שדרת הפיקוד מורכבת כעת מעלאווים בלבד. "צבא סוריה יתמוטט במהלך פברואר", העריך הקצין שפרש לאחר 37 שנות שירות. "הסיבה העיקרית היא מחסור בכוח אדם. הציוד השמיש אינו עולה על 40 אחוז וכוח האדם על 32 אחוז. הצבא הפך למכונת הריגה וסוריה הופכת לבסיס קדמי של טהרן. אם לא יימצא פתרון תוך כשבועיים, האזור כולו יתלקח".

אל-אסעד, שהבין כי הגנרל א-שייח מעוניין לגנוב לו את התהילה ולזכות בכוח פוליטי משמעותי, הגיב בזלזול כלפי הגוף הצבאי החדש וכלפי הגנרל העומד בראשו: "האיש הזה מייצג רק את עצמו. אין לו שום קשר ל'צבא הסורי החופשי'. האנשים הללו מייצגים רק את עצמם ולא את המהפכה. הם לא מייצגים אף אחד". סגנו של אל-אסעד, הקולונל מאלק עבד אל-חלים כורדי, היה בוטה יותר: "הצעד של א-שייח הוא סכין בגב המהפכה. הוא ערק מהצבא, לא הצטרף אלינו, הקים גוף נפרד, וזה עניינו הפרטי. איננו יודעים דבר עליו או על מטרותיו, אך אנו סבורים שהוא מנסה לגרום לסדקים באופוזיציה החמושה".

לא רק "הצבא הסורי החופשי" מביט בחשדנות לעברו של הגנרל א-שייח. דוברת "המועצה הלאומית הסורית", בסמה קדמאני, אמרה כי גם המועצה "מסתייגת" מהצעד של הגנרל "ופועלת להשאיר את ההנהגה הצבאית מאוחדת". רבים בהנהגה הפוליטית של האופוזיציה הסורית מבינים היטב כי יצירת שני גופים חמושים תוביל בסופו של דבר לפילוגים, לפיצולים, לריבים - ולהפסדים בשטח, ולפיכך הם מנסים לגרום לשני הגופים הללו לשתף פעולה ביניהם. "האתגר הגדול שלנו כיום הוא לאחד בין כל הקבוצות החמושות", הודתה קדמאני.

יש המאמינים כי גופי האופוזיציה המתפלגים ללא הרף ויוצרים גופי אופוזיציה קטנים נוספים הם למעשה המפלגות שיקומו לאחר נפילת המשטר של אסד. "לאחר עשרות שנים של דיקטטורה, מפלגות פוליטיות הן רעיון חדש עבור סורים רבים, הסביר באחרונה בסאם עימאדי, דיפלומט סורי לשעבר ואיש המועצה הלאומית הסורית כיום. "נדמה שכעת מתגבשות לראשונה מפלגות פוליטיות. ייתכן ויום אחד הן יתאחדו למפלגה אחת".

רבים מהלוחמים בשטח, אגב, לא מבינים על מה המהומה. קצינים וחיילים סורים רבים הבהירו כי הם פועלים "מבלי שהם מקבלים פקודות מהפיקוד היושב בטורקיה", ובכך רמזו למעשה על כך שהם חברים בצבאות מקומיים המנהלים את הקרבות באזורים מסוימים. אולם גם אותם "צבאות עריקים" מסתמכים על נשק שמוברח אליהם ממדינות שכנות, כגון לבנון, טורקיה, ירדן ועירק, ולפי חלק מהדיווחים, הם אף עוברים אימונים בסיוע גורמים בטורקיה המעוניינים לסייע למורדים הסורים.

כפי שניתן לראות, המכנה המשותף לרוב גופי האופוזיציה הוא הסיוע מטורקיה, ואין זה מקרה. בעוד הליגה הערבית ומעצמות העולם מסתובבות סביב יוזמות עקרות באו"ם ומדגישות במקהלה ש"לא תהיה התערבות חיצונית" בסוריה, ישנן שתי מעצמות אזוריות שכבר מעורבות עמוקות: אירן, שמשמרת את משטר אסד בחיים, וטורקיה, שמעניקה חסות למתנגדיו וכנראה גם מחמשת אותם בעקיפין. ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן, כך נראה, מנסה להיכנס למשבצת "המבוגר האחראי" שיוכל לעשות סדר ב"מערב הפרוע" הסורי ביום בו ייפול אסד. עשויות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת על יחסיה של אנקרה עם טהרן, שידעו באחרונה עליות ומורדות.

כשמנסים לצייר את המרחב הציבורי הסורי ביום שאחרי אסד, אסור לשכוח לקחת בחשבון תנועה פוליטית נוספת, שעשויה להתחזק מאד: האחים המוסלמים. לאחר ההצלחה של התנועה בבחירות לפרלמנט במצרים, ושל מפלגות איסלמיות-סוניות בבחירות בטוניסיה, במרוקו ובכווית, גם תנועת האחים המוסלמים בסוריה תרכב ודאי על הגל הדתי ותגרוף הישגים בבחירות, אם וכאשר ייערכו. בדומה למצרים, גם בסוריה נחשבו חברי התנועה במשך שנים לאויבי המשטר, נרדפו ונעצרו - עובדה שרק תורמת לפופולריות שלהם כעת.

בראש האחים המוסלמים בסוריה עומד ריאד שקפה. המהנדס בן ה-68 הוא בן למשפחה מיוחסת ומוכרת בעיר חמה. אביו, השייח חאלד שקפה, היה ראש אגודת חכמי הדת בעיר. הוא הצטרף לתנועת האחים המוסלמים ב-1961 והפך לאחד מבכיריה בחמה, נרדף לאורך שנים על ידי המשטר ולא פעם הוא נאלץ לברוח לחו"ל. ב-2010 נבחר לעמוד בראש התנועה, וכיום הוא נחשב לאחד הקולות הבולטים התומכים ההתקוממות העממית, ובראיונות שהעניק הדגיש כי המחאה לא תיפסק "עד לנפילת המשטר".

האחים המוסלמים אמנם לא התבלטו עד כה כגורם מוביל בהתקוממות, אולם בניגוד ליתר גופי האופוזיציה, לתנועה יש תשתית מוסדית ותיקה בשטח, והיא נסמכת על תנועת האחים המוסלמים העולמית. כל זאת - בדיוק כפי שקרה במצרים - יסייע לה רבות לרכוש כוח והשפעה לאחר שההתקוממות תסתיים.

ואם בניחושים והערכות לגבי היום שאחרי אסד עסקינן, ישנו עוד שם אחד שמן הראוי להזכיר: סגן הנשיא לשעבר, עבד אל-חלים חדאם, המשתוקק לשוב לסוריה ממקום גלותו בצרפת - ולהיבחר לנשיא. חדאם כיהן במשך עשרות שנים כשר החוץ וכסגן נשיא סוריה תחת חאפז אסד, אביו של בשאר, אולם ב-2005, חמש שנים לאחר עלייתו לשלטון של הבן, החליט להתפטר בעקבות כרסום מתמשך בסמכויותיו וניסיונות לסלקו מהתפקיד. הוא עבר להתגורר בפריז ומאז תוקף בכל הזדמנות את הנשיא בשאר אסד ואת שלטונו. חדאם אמנם מדבר כיום בשפה אחרת לגמרי מכפי שדיבר בתקופה שכיהן כשר וסגן הנשיא - אך למרות זאת, קשה לראות כיצד הרחוב הסורי ישכח לו את עברו.

בסיכומו של דבר, במצב העניינים הנוכחי, קשה מאוד לצייר תמונה ברורה של הנהגה סורית חלופית ביום שאחרי אסד. שלא כמו בלוב, בסוריה עדיין לא חצתה אף דמות מרכזית מהשלטון הנוכחי את הקווים כדי להנהיג את המהפכה; מפלגות פוליטיות אינן קיימות במדינה בה מורכב הפרלמנט כולו ממפלגת הבעת' השלטת; הנהגת האופוזיציה הרשמית יושבת בחו"ל, ומנותקת מהשטח; הנהגת המחאה בשטח מבוזרת ונעדרת דמויות בולטות; האחים המוסלמים אמנם נהנים מתשתית מסוימת, אך גם הם חלשים לאחר שנים ארוכות של רדיפה; ואילו ההנהגה הצבאית מפולגת בינה לבין עצמה.

המפה הפוליטית העתידית, לפיכך, מעורפלת ביותר. לכאורה, הדמות הבולטת ביותר היא רליון - אולם קשה לראות כיצד יצליח אינטלקטואל חילוני המתגורר זה שנים בצרפת לזכות באהדה ציבורית רבה. הוא אמנם כריזמטי וסוחף, אך אחיזתו בשטח רופפת למדי. האחים המוסלמים, מנגד, ידועים כמי שמורגשים בשטח היטב, והם יזכו ודאי לרוב מסוים בבחירות עתידיות. בניגוד לרליון הפרו-מערבי, שינהל ודאי יחסים קרובים עם ארה"ב ומדינות המערב, קשה יותר להעריך מה יעשו האיסלמיסטים - אם כי לא מן הנמנע שינקטו בגישה המתונה יחסית של האחים המוסלמים במצרים ובטוניסיה. אפשר גם להעריך שיחסי סוריה-אירן ביום שלאחר אסד יתרופפו מאוד, היות שרליון מתנגד לברית עמם, וגם האיסלמיסטים הסונים מתעבים את אירן השיעית.

אבל לפני שכל זה יקרה, צריך לקוות שמי מהגורמים הללו בכלל יצליח להקים הנהגה זמנית כלשהי ברגע שאסד ייפול. זה לא יהיה פשוט: במדינה נטולת מפלגות או כל מסורת פלורליסטית, המורכבת ממגוון עדות ודתות, שגם לאחר נפילת אסד יחיו בה עוד מיליונים מתומכיו - עלול להתממש תרחיש אימים על בסיס המודל העצוב של השכנה ממזרח, עירק: התפרקות של המדינה לתת-אזורים נפרדים, תוך עימותים אלימים בין העדות השונות ופיגועי טרור בלתי פוסקים. בעירק, עוד הצליח הצבא האמריקני לרכז בידיו את רוב הכוח המאורגן לאחר נפילת סדאם חוסיין, אולם במקרה ששלטון אסד ייפול ללא התערבות חיצונית, עלולים גורמים קיצוניים שונים להשתלט על כוח צבאי עצום, שבניגוד למקרה העירקי, כולל גם נשק לא קונבנציונלי - אמנם לא גרעיני, אבל כימי. התסריט הזה מדיר שינה בימים אלו גם מעיניהם של מנהיגי המערב, גם אלו המייחלים לנפילתו של אסד.

לפניות לכתב: nir_yah@walla.com