מחלקת המחקר של בנק ישראל מפרסמת נתונים על הגירה פנימית בישראל, מהם עולה כי בין השנים 1983-1995 התרחש תהליך של פרבור הערים הגדולות ונטישת עיירות הפיתוח. מן המחקר עולה כי משפחות מהעשירונים העליונים נוטות לנטוש את הערים הגדולות לטובת יישובים קהילתיים ומבוססים יותר בסמוך להן, ובמקביל הולכת וגוברת מגמה של עזיבת עיירות הפיתוח בקרב זוגות צעירים ומשכילים.
לפי המחקר, הנטייה להגירה פנימית עולה עם רמת ההשכלה וההכנסה, ויורדת עם הגיל. עוד עולה מהמחקר, כי זוגות צעירים מעיירות פיתוח בצפון נוטים לעבור להתגורר ביישובים קהילתיים בצפון, ואילו אלו מן הדרום עוברים למרכז הארץ. הן הערים הגדולות והן עיירות הפיתוח סבלו תקופה זו ממאזן הגירה שלילי, ובשני המקרים היה לפרבור תפקיד משמעותי בתהליך זה. משפחות משכילות ומבוססות עברו ליישובים קטנים מבוססים והומוגניים יותר.
כותבי המחקר מזהירים כי מגמות המעבר של משפחות חזקות מיישובים עירוניים גדולים ובעלי אוכלוסייה מגוונת ליישובים קטנים והומוגניים מאיץ תהליכי התבדלות, מגביר את אי השוויון הבין-יישובי ובייחוד עלול להביא להגדלת הפערים באיכות מערכת החינוך בין היישובים. עוד הם אומרים כי השלכות אלו נמנעות כאשר זרמי ההגירה בכל יישוב מאוזנים. אולם בישראל הזרמים אינם מאוזנים כמותית ואיכותית, וההגירה החלישה סוגי יישובים מסוימים ולחיזוקם של אחרים.
מגמת הגירה: עזיבת הערים ועיירות הפיתוח
31.10.2006 / 16:14