פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ישראל 2006: הפערים הכלכליים מתרחבים

      ע"פ דו"ח מרכז "טאוב", עוד לפני המלחמה בלבנון היוו הוצאות הביטחון רבע מסך ההוצאה הממשלתית, כמו בשיא גל הטרור ב-2002

      "למרות סימני השיפור הכלכלי בשנים האחרונות, התרחבו הפערים הכלכליים בחברה הישראלית ונמשכת ההידרדרות במצבן של הקבוצות החלשות בחברה" - זוהי מסקנת הפרק המרכזי בדו"ח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הפרק שכותרתו "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2006" מתייחס להוצאות הממשלה על שירותים חברתיים.

      במרכז טאוב מציינים, כי בתקציב 2006 ובהצעת התקציב שאישרה הממשלה לשנת 2007, הוצהר במפורש על יעד של חיזוק חברתי, אך למרות זאת, בשנת 2006 החלק היחסי של ההוצאות החברתיות מתוך ההוצאה הממשלתית הפנויה המשיך לרדת, שנה רביעית ברציפות. הדו"ח מדגיש, כי למעשה הריסון התקציבי בשנים האחרונות, שנועד לסייע לצמיחה על-ידי שחרור משאבים למגזר העסקי, התממש ברובו על חשבון ההוצאות לשירותים חברתיים.

      עוד נטען כי בתקציב לשנת 2006 ובתקציב המתוכנן לשנת 2007, אין מענה הולם להידרדרות במצבן של האוכלוסיות החלשות. "לא רק שהממשלה מצמצמת את הוצאותיה ליעדים חברתיים, היא גם מערימה קשיים בהוצאת התקציבים, כדי להישאר עם רזרבות תקציביות", נכתב בדו"ח.

      המלחמה קטעה את הצמיחה

      על פי הדו"ח, מלחמת לבנון השנייה קטעה, ככל הנראה, את תהליך הצמיחה הכלכלית שהחל במחצית השנייה של שנת 2003. ממדי האבטלה עדיין גדולים, במיוחד בקרב בעלי השכלה נמוכה. ההכנסה בקרב העשירונים הנמוכים לא גדלה לעומת גידול שנרשם במספר המועסקים בעלי השכלה גבוהה, מה שגורם להמשך המגמה של העמקת הפערים הכלכליים בחברה.

      "אין להסתפק במדיניות מקרו-כלכלית מעודדת צמיחה, אלא יש צורך באמצעים ישירים וממוקדים לקדם רווחתן של הקבוצות החלשות בחברה" מסיקים מחברי הדו"ח. לדבריהם, בניגוד לטענות גורמי הביטחון, הוצאות הביטחון מהוות יותר מרבע מסך ההוצאה הממשלתית הפנויה, כמו בשיא גל הטרור בשנת 2002 ויותר מאשר בכל השנים מאז תחילת שנות התשעים.

      במרכז טאוב מדגישים כי, למרות הצהרות הפוליטיקאים, היקף הוצאות הממשלה לשירותים חברתיים לשנה הבאה, דומה ברמתו של השנה החולפת. מכאן, שההוצאה בממוצע לנפש תהיה נמוכה עוד יותר.
      מרכז טאוב חישב ומצא כי בתוך ארבע שנים הצטמצמו תשלומי ההעברה לציבור, בעיקר באמצעות המוסד לביטוח לאומי, בשיעור ריאלי מצטבר של 12% לערך מרמת השיא של שנת 2001. הירידה התמקדה בקצבאות ילדים, בדמי אבטלה ובגמלת הבטחת הכנסה. כתוצאה מהקיצוצים גדלו הפערים בין הקצבאות הממוצעות ובין רמת החיים הכללית, ונשחקה רשת הביטחון לקבוצות החלשות.