אם זה לא פאסט פוד, מה כן?

הסושי המהיר, זה שמעולם לא היה איטי, נמצא בשיא פריחתו. בהמשך ל'סושימטרי' ו'יוקו' המגלגלים החדשים בעיר, פתחה לפני חודש וחצי רשת 'ג'פניקה' (אם אפשר לכנות אותה רשת על שלושת סניפיה העירוניים), סניף לגלגול באחת הצמתים הסואנות בתל אביב – פינת רוטשילד אלנבי – היכן שבמשך שנים נהג לעמוד קיוסק קטן ומקסים. היום מגלגלים שם סושי ומסביב על הדלפק מתחלפים הסועדים בממוצע כל 20 דקות. ואם זה לא פאסט פוד, אז אני לא יודע מה כן.

בעלי 'ג'פניקה, המחזיקה גם בסניפים בדיזנגוף וירמיהו, הימרו מעט כשבחרו את אחת הפינות הרועשות בארץ, אך באותה נשימה מלאת פיח, חייבים לומר שהם גם יושבים על השדרה היפה בתל אביב.
וזה עובד. התחלופה, האוכל, והישיבה באוויר הפתוח הופכים את הקיוסק הזה לנקודה אסטרטגית החולשת על תנועת המטיילים הרעבים בשדרה.

יש שם, בקיוסק בפרט וברשת בכלל, נוסחה שפועלת היטב: אוכל טוב בזול. לא מדובר בהמצאה פרטית של אנשי 'ג'פניקה', אבל בעולם הקומבינציות היפני, קשה יותר להגיע לאיכות עם חומרים זולים. ב'ג'פניקה' איכשהו מצליחים לשמור על איכות סושי גבוהה ועל המחירים אטרקטיביים. סביר להניח שזה בגלל הכמויות הגדולות של דגים שהרשת מגלגלת, אלה מן הסתם מעניקים לה את היכולת לרכוש סחורה מעט זולה יותר. כמובן שמדובר לרוב על תוצרת קפואה שגם היא זולה משמעותית מהטרייה, אבל בחלק מהמקרים לא מהססים להגיש טרי ומקומי. כמו במקרה של הקלאמרי המטוגן (28 ¤) בבלילת טמפורה עם רוטב צ'ילי מתוק וריבתי, הנידוג טרי טרי פה מהים התיכוני שלנו.

נדבך נוסף ונעים ביותר המאפיין את הקיוסק של 'ג'פניקה', היא האינטימיות שלו: אתה והסושי-מן סחבקים כשאתם יושבים על שני צדי הדלפק, בעוד הלקוחות שליד הופכים מהר מאוד לחברים לסויה. יש פה אווירה נעימה שנוצרת בין חובבי האוכל היפני, שלא תמצאו בין חברים לבקבוק הטחינה בפלאפלייה הקרובה למקום מגורכם.

נכון שהתפריט של הסושיה הקיוסקאית הזאת קצת מוגבל, אז מה, מדובר פה בצמצום החלטות של אנשים רעבים והרי מול הרכבות סושי ניתן להתעכב זמן רב ויקר.

הלכנו על המלצת הבית ובחרנו בשתי קומבינציות בעלות שמות מעוררי דמיון: "קומבינציה ב'" (32 ¤) ו- "קומבינציה ה'" (39 ¤). ב- "ב'" קיבלנו 4 יחידות טעימות של פוטו מאקי עם טונה אדומה, אספרגוס ואבוקדו; 6 יחידות פחות טעימות של אינסייד אאוט סלמון סקין ואבוקדו; ו- 6 יחידות של מאקי בטטה חמוד ומתקתק שמפתיע בניגוד האינטרסים שהוא מציג אל מול הוואסבי החריף.

ב- "ה'" קיבלתי 2 ניגירי טונה אדומה; 6 יחידות קטנטנות של מאקי סלמון, 4 יחידות של פוטו אינסייד אאוט שרימפס טמפורה, קמפיו וגזר; וקונוס של סלמון סקין ואבוקדו.

בעקבות הוראה מדויקת שקיבלתי ממ', התחלתי עם הקונוס כי לטענתה הוא הראשון לאבד את הטריות. הקונוסים האלה תמיד יוצרים אצלי מבוכה: מה אני עושה איתו? מלקק כמו גלידה? שופך עליו את הסויה ואוכל ביד? בסוף טבלתי אותו בסויה ובוואסבי כאילו היה פסטל, בכדי לגלות שמבחינתי יש שם יותר מדי אורז. אני באופן אישי מעדיף את היפני שלי בגודל של שני ביסים ולא יותר.

ג'פניקה עושה את זה טעים, זול ומבלי לתפוס את עצמה ברצינות תהומית האופיינית למסעדות הסושי השוכנות על צדי השדרה ממול ונותנות בה עין מקנאה.

'ג'פניקה', שדרות רוטשילד פינת אלנבי, תל אביב. פתוחה כל השבוע 11:00-5:00.