צרת רבים, אבל אני לא מתנחמת

היום הראשון ללימודים תמיד היה עטוף בעיני במין אבק של התחלות חדשות. אני לא מתביישת לומר, שליום הראשון שלי באוניברסיטה קניתי חולצה לבנה, סתם כי אני מאמינה שבהתחלות צריך ללבוש לבן. השבוע התחלתי את שנתי השלישית באוניברסיטת תל אביב, לבשתי ירוק זית, שיהלום את העיניים ואת מצב הרוח.

אז איך נראים חייה של סטודנטית בשבוע הראשון? כר הדשא של האוניברסיטה הופך להפנינג קניות-סידורים-הרשמה והטבות. יש אוהל של העירייה, עמדה של משרד הפנים, רישום לאגודת הסטודנטים, דיסק און-קי מתנה, רישום להגרלת החנייה והרשימה עוד ארוכה.

תשע בבוקר, שיעור ראשון. שעתיים וחצי של דיני עבודה. משם – מחפשת אחר העמדה של משרד הפנים לשינוי כתובת. עושה שלושה סיבובים סביב לדשא כדי למצוא את האוהל, אך אבוי – משרד הפנים לא שם. שלחו אותי לגילרמן. "גילמן", אני מתקנת בידענות. "כן, בואי אני אקח אותך לגילרמן", מציעה הבחורה הנחמדה. "גילמן", תיקנתי שוב, "ואני יודעת איפה זה, אני פשוט לא מוצאת". "אה", אמרה הבחורה, והציעה לבוא לחפש איתי. ניצלתי את הזמן לשאול אילו מסמכים אני צריכה כדי שיוציאו לי תו חניה (אחרי כמה עשרות אלפי דו"חות שהצלחתי לקבל בכישרון או בעצלנות, מה שבא קודם). מצאנו. משם שמתי פעמי לתור הארוך והחם בתבל, בו מדביקים לי מדבקה על תעודת הסטודנטית המחוייכת שלי, ומשלחים אותי לדרכי להגרלת החנייה. גם שם תור. גם שם חם.

כל יום בשבוע הזה שחלף, נראה בדיוק ככה. כל יום הבטיחו שיהיה קר. כל יום מתתי מחום יוקד של סוף אוקטובר בישראל. ומה עם הלימודים? שאלה טובה. 120 עמודים של פסקי דין בדיני עבודה. "חבל", סיננתי לעצמי, אם היא הייתה נותנת קצת פחות אולי הייתי טורחת לחפש סיכומים. וזה רק הלך והשתפר: בשיעור הראשון של ראיות, בחור חביב נכנס בתוך המטען של המחשב שלי, ושבר את המתאם של התקע. 12 דקות של חסד קיבלה המרצה לפני שקמתי, ולקחתי מונית לחנות חומרי בנין כדי לקנות מתאם חדש. דווקא רציתי לשבת בכיתה. לא אשמתי.

גם לקורס בזכויות מיעוטים הגעתי מלאת כוונות טובות. אני ועוד כ-15 סטודנטים ישבנו והמתנו. 20 דקות חלפו לפני שקמנו והלכנו. אפילו התרגזתי קצת, עד שגיליתי שנשלחה הודעה במייל יומיים קודם, אבל מחקתי אותה כי היא נראתה לי כמו ספאם.

רבים לפני סבלו את זה ורבים אחרי עוד יסבלו (ולא, זה לא מנחם). מרגש? ממש לא. מדכא? קצת. הולך ומשתפר? לא כל כך. אז מה כן טוב? עוד שנה וחצי ודי. עד תואר שני.