לא עוזב את העיר עבור אף קאסם

לפוליטיקאים בצמרת מקבלי ההחלטות נוח לראות באלי מויאל, ראש עיריית שדרות, פוליטיקאי המנסה דרך הקאסמים להתברג לחמישייה הפותחת של הליכוד ולקבל גו'ב קצת יותר רציני מראש עירייה, ועוד ראש עירייה שטופת קאסמים.

הוא נחשב בעיניהם למתבכיין מקצועי. אלא שהאמת היא שלא ממש נעים להם לשמוע אותו, צמוד לכל נחיתת קאסם, מזכיר ששכחו את תושבי שדרות בבית. צודק אלי מויאל בטענות הנוגעות על חוסר יחס והעדפת מנגנוני השיכחה בכל הנוגע למי שחי בשדרות. וכל אלו, למרות שדווקא יש לו יחסי שכנות עם שר הביטחון שמשלם ארנונה לקופת העירייה, מכיר את הדברים מקרוב, אפילו מהבית של השכנה שלא מזמן ספגה פגיעה ישירה.

לא צריך להיות סוציאולוג או אנתרופולוג דגול כדי להבין שכמעט בכל מקום במפה העולמית מה שהוא 'צפון' נחשב ליוקרתי ו'איני'. ומה שהוא דרומי – מסמל עוני, מצוקה ולא ממש מעניין את מי שחי בליבת העשייה וקבלת ההחלטות, זאת אומרת בצפון. קחו עיר כמו תל אביב: צפון תל אביב מול דרום תל אביב, קחו את קהיר – הדרום והצפון גם בה מקוטלגים לפי יוקרתי ועני. גם כאן, שדרות הדרומית פחות מעניינת מחיפה הזוהרת והיוקרתית, רמת השרון והרצליה. אז מה קרה אם כל יום נוחת שם קאסם או שניים – ולעיתים יותר ביום? אז מה אם הילדים במקום חיים בצמוד להודעות הכריזה המקפיאות?

אם בעבר כיכבה שדרות בתקשורת בגלל הקאסמים ולא רק בגלל מירי בוהדנה וקובי אוז, הרי שהיום משפט בחדשות כמו: "קאסמים נחתו על שדרות וגרמו לפגיעות בבית וכמה שריטות אצל הדיירת" לא מעניין אף אחד. ענייני קאסמים משובצים בשולי החדשות ולא פעם כשמתחילה ידיעה במילים 'קאסמים על שדרות', אנו מעבירים בקלילות את הערוץ.

הקאסמים הם כבר לא סתם "קאסם שמאסם" כפי שניסח זאת לפני מספר חודשים שמעון פרס. לא אגזים אם אומר, כי מדינת ישראל התנערה בשנה האחרונה מאחריותה למה שקורה בשדרות. אמנם אין איום קיומי על העיר הדרומית, אך מורלית ובכל הנוגע לחיי הילדים במקום – יש מקום לחזק, לתמוך ובעיקר לעשות משהו שיפסיק את המעוף הקטלני והטרחני הזה.

נכון, מחפשים פתרונות אקטיביים ומתריעים מול איום הטילים תוצרת בית, אך יש לעשות יותר מכך, כי אין כמו העובדה שכשמגיע ראש הממשלה לביקור במקום, הופך הדבר לסוד ביטחוני כי קיים סיכוי כמו גם סיכון למתקפה יזומה שמטרתה פגיעה והוכחה שעזה קרובה לישראל ואף מאיימת.

ואני שואלת אתכם תושבי המרכז וגם אלו שבקריית הממשלה בירושלים, האם הייתם מוכנים לעבור לגור שם? אפילו ליום אחד? גם אם הייתם מקבלים בית פרטי בשכונת 'בנה ביתך'?

מעטים היו משיבים בחיוב. כשזה מגיע למעשים למען אותו יישוב – הכל מתחפרים בשגרת חייהם שלהם, שוכחים ממצוקת אותם אנשים שיצאו לא מכבר להקפות שמחת תורה – ובמזל לא נפגעו ממטר הקאסמים שנחת לעבר מקום החגיגה.

ברור כי אם כל זה היה מתרחש בתל אביב בירת הפאבים, הסינמטקים ומרכזי האופנה והקניות – הקולות היו אחרים. עובדה, תיזכרו בתקופת הפיגועים הנוראים ברחוב דיזינגוף – ליבת החברה הישראלית המתוקשרת, שהביאה לכל בית בישראל את מה שחשו שנים קודם בערים היותר פריפריאליות, אלא שאז הקול נשמע אבל שיירת העשייה חלפה לה במהירות הבזק.

כך היום בכל הנוגע לשדרות. היא נשארה רחוק מהעין והלב של רובנו, מנותקת מעין הסערה הפוליטית. אם מעיז ראש העיריה לומר את דברו – רואים בו פוליטיקאי מתבכיין.

ולנו, תושבי ואזרחי שאר הארץ אסור לוותר ולהותיר את שדרות כעיר שביגונה תחיה. יש לעשות כל שניתן, לא להסיר מסדר היום הציבורי את הנושא ולעשות. מה? קודם כל – הפגנת הזדהות ולא במרכז שדרות אלא בכיכר רבין. מדוע? ראשית יגיעו רבים. בנוסף, להציב בקדמת הבימה את להקת טיפקס ומירי בוהדנה כמנחה ושאר המוכשרים שהעמידה העיר לטובת התרבות הישראלית וגם, כמובן, את שר הביטחון עמיר פרץ, כדי להזכיר לו שבשדרות חיים אנשים והם פ-ו-ח-ד-י-ם ואנחנו במרכז מזדהים איתם.