נכשלנו במבחן קלגסבלד

עו"ד אביגדור קלגסבלד זכה, שלא בטובתו, לפרסום ולהד תקשורתי שהיה שמח מאוד להיות פטור ממנו. השאלה העומדת היום הינה האם העונש שהוטל עליו – 15 חודשי מאסר בפועל וזאת בנוסף לעשר שנות פסילה וקנס, הינו עונש מקובל או שמא בית המשפט החמיר בעונשו? או אולי לחילופין מדובר בעונש קל מהמקובל והנהוג במקרים דומים?

כסניגור העוסק בייצוג נאשמים בתיקים בתאונות דרכים קטלניות מזה עשרות שנים, איני יכול לטעון שמדובר בלינץ' משפטי או בהחמרה קיצונית וזועקת לשמיים וזאת כתוצאה מלחץ ציבורי או מההד התקשורתי הרב שלו זכה תיק זה.

יחד עם זאת, לא ניתן להתחמק מהמסקנה שעל פי הענישה המקובלת בתחום זה הייתה מידה מסוימת של החמרה בעונש וזאת לא רק כיוון שהוטל עונש של מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, אלא מספר חודשי המאסר הינו רב במידת מה מהמקובל כאשר מוטלים עונשי מאסר על נאשמים המורשעים בגרימת מותו של אחר. מה שמעניין את הציבור במקרה הספציפי אינו מה מידת העונש שיש לגזור על אדם מן הישוב, שומר חוק למהדרין, שבגין רשלנות של רגע גרם למותו של אדם, ובמקרה דנן למותם של אם ובנה, אלא האם הייתה השפעה כזו או אחרת של החשיפה לתקשורת על מידת העונש.

ברור הדבר שאותה חשיפה סיכלה כל אפשרות להקל עם הנאשם וזאת למניעת לזות שפתיים. דומה שלא שיקול ההרתעה עמד לנגד עיני בית המשפט בגוזרו את הדין, אלא שיקול לגיטימי ורלבנטי והוא תדמיתה של המערכת המשפטית, זאת באשר הקלה משמעותית עם הנאשם או הימנעות מהטלת מאסר בפועל הייתה מתפרשת רע מאוד בעיני הציבור וכל נימוק משפטי, טוב ככל שיהיה, לא היה בו כדי להסיר את הרושם שהמדובר בהתחשבות במי שמקורב לצלחת ודמותו כדמות השופט.

משה נגבי, בספרו "כסדום היינו – במדרון ממדינת חוק לרפובליקת בננות", התייחס בביקורתיות רבה לפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעניינה של נאשמת (אותה זכיתי לייצג), אשר באופן חריג ביותר מצא לנכון לתת רשות ערעור על חומרת העונש ולאחר מכן מצא לבטל עונש מאסר בפועל שהוטל עליה, בעקבות גרימת מותו של אדם. מדובר בנהגת אשר הבחינה ברוכב אופניים במרחק 200 מטרים לפניה, המשיכה בדרכה ופגעה בו למוות. שופט התעבורה בנתניה גזר עליה 20 שנות פסילה ושנת מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי בת"א קיצר את הפסילה לתקופה של עשר שנים. דעת מיעוט מצאה לקצר את עונש המאסר לשמונה חודשים. הערעור על עצם המאסר ואורכו נדחה בדעת רוב. כאמור, באופן חריג ביותר מצא בית המשפט העליון לתת רשות ערעור על מידת העונש ובעקבות קבלת הערעור בוטל עונש המאסר וזאת משקוצר העונש לשישה חודשים ואלה הומרו בעבודות שירות. נגבי, בספרו, כתב כי המדובר בחריגה מכללי מבחן בוזגלו (לפי אין להחמיר בעונשו של אדם משום השתייכותו לקבוצות מיעוט ומתוך כך, אין להקל בעונשו של אדם המקורב לצלחת) והמדובר בתוצאה בלתי צודקת בכך שבית המשפט מצא לבטל עונש מאסר כיוון שמדובר בנאשמת הנחזית להיות "בקבוצה סוציו אקונומית הקרובה לשופטים", כלשונו.

בהמשך, כותב נגבי כי קשה להשתחרר מהרושם שבגלל שיוכה של הנאשמת לאותה קבוצה לא התייחסה מערכת בתי המשפט אליה כפי שהיא מתייחסת לסתם פורעי חוק ולזאת למרות שעבריינות בכביש גובה מחיר דמים גבוה יותר מכל פשיעה אחרת.

לאור ניסיוני המצטבר בייצוג נאשמים בתיקים מסוג זה ובלי להתייחס כרגע למידת החומרה שבמקרה והתוצאה הטראגית, עולה המסקנה כי במידת מה, כאמור, הייתה החמרה בדינו של קלגסבלד. השאלה היא האם הדבר מוצדק? לכאורה אין לכך כל הצדקה ודינו של הנאשם במקרה דנן צריך היה להיות בדיוק של פלס מים כדינו של אלמוני. כמו כן, לא ניתן לעשות היקש בין דינו של איש ציבור, החוטא לכאורה בהתנהגות לא ראויה (ראה המקרה של השר חיים רמון לבין המקרה דנן), באשר אין המדובר בסלבריטי או באיש ציבור אלא באדם שבזכות מומחיותו והצטיינותו זכה לפרסום. בכל מקרה, אין המדובר בהתנהגות יזומה ומכוונת ולכן אין כל הבדל בין נאשם זה לנאשמים אחרים.

נשמעה כבר טענה לפיה משום שהמדובר בעו"ד המייצג את החוק ראוי היה במידה מסוימת להחמיר עמו יותר. טענה זו לא נראית לי כמוצדקת, משום שאין המדובר במי שפעל במכוון בניגוד להוראה שבדין, אלא במי שהתרשל ולא העלה בדעתו את התוצאה הטראגית של מעשיו.

שאלה נוספת היא שאלת ההרתעה. אם העונש היה קל יותר, היה בית המשפט מחמיץ את האפשרות לשגר מסר לציבור. בעניין זה יש לציין, כי עצם ההחמרה בעונש במטרה להרתיע את הציבור היא לכשעצמה בלתי מוצדקת. אותו נאשם שעונשו הוחמר על מנת להרתיע, משלם מחיר חמור יותר מהמחיר שהיה אמור לשאת בו וזאת לצורך העברת מסר למי שטרם נכשלו באותה עבירה. כמובן, ששיקול ההרתעה הוא שיקול מקובל ולגיטימי בתורת הענישה ומחיר ההחמרה הוא המחיר שעלול נאשם לשאת בו, על אף שהדבר אינו בהכרח צודק.

יש לזכור שעסקינן לא רק בתוצאה קשה שבה קופחו חיים של אם ובנה, אלא שאותה נהגת שעל רכבה נחת רכבו של קלגסבלד לא חטאה במאום ולא תרמה בכלום לגרימת התאונה. ראוי לציין, כי ייצגתי לא מזמן בחור צעיר אשר הורשע בנהיגה במהירות מופרזת, פגע בשטח ההפרדה בכביש מהיר, איבד את השליטה על רכבו ועף למסלול הנגדי, רכבו נחת על רכב אחר וכתוצאה מכך נהרגו שני אנשים. באותו מקרה מצא בית המשפט להחמיר עמו משום היותו נהג לא מנוסה וגזר עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל ואילו בית המשפט המחוזי קיצר את העונש לשנתיים. בהשוואה למקרה זה, לא ניתן לומר שהעונש שנגזר על עו"ד קלגסבלד חמור מדי.

לעומת זאת, בעניין אחר שהתגלגל לבית המשפט העליון בערעור שני, בו ייצגתי נהג אשר פגע בכלי רכבו באנשים שעמדו בצד הכביש עקב תאונת דרכים קודמת, מכיוון שלא הספיק להתחמק מהפגיעה בהם, וכתוצאה מכך נהרגו שני אנשים ונגרמו פציעות קשות לאחרים, מצא בית המשפט העליון לתת רשות ערעור על עונש המאסר של שנה בפועל שהוטל עליו ובעקבות זאת הומתק העונש בערכאת הערעור השנייה לשישה חודשים בריצוי עבודות שירות. על כן, אם לשפוט לפי מקרה אחרון זה, הרי שעונשו של עו"ד קלגסבלד חמור למדי.

* הכותב