1 בנובמבר. מייקל ג'ורדן חוזר לפארקט. הוא נראה תחילה קצת חלוד, אבל קולע 23 נקודות והוויזארדס מנצחים את הבוסטון סלטיקס 99:100. הנשיא ג'ורג' בוש ג'וניור מתקשר ומברך את מייקל על חזרתו המוצלחת למשחק, אבל מייקל הכואב מבקש קודם כל משחת "בנגיי" להקל על הכאבים בשריריו.
15 בדצמבר. פעם עשירית ברציפות שמייקל מאכזב וקולע פחות מ-20 נקודות במשחק. קבוצתו סוחבת מאזן שלילי של 8 ניצחונות לעומת 15 הפסדים. צופים ביציע מתחילים לשרוק לו בוז, אבל מייקל לא נכנע ולא פורש. התגובה שלו לשריקות הקהל: הוא מגביר את קצב אימוניו, נשאר אחרון כדי להתאמן לבד על המגרש כאשר חבריו כבר הסלקו מזמן.
10 בפברואר. מייקל מוזמן לשחק ב"אולסטאר", מזרח נגד מערב. הוא מצטרף לשאקיל אוניל וקובי בראיינט, אבל בגלל כאבים עזים בקרסול נשאר בלית ברירה מרותק לספסל. לקראת סוף הרבע האחרון, כאשר קבוצתו מפגרת 101:99, הקהל יוצא מכליו ושואג "23 ,23 ,23". מייקל עולה לשחק וקולע בשנייה האחרונה את סל הניצחון - שלשה מדהימה מחצי מגרש. הקהל משתולל. המזרח מנצח ומייקל זוכה (שוב) בתואר ה-MVP.
17 ביוני. במפתיע או שכבר לא, מוביל מייקל את וושינגטון לגמר הפלייאוף נגד לוס אנג'לס לייקרס. הסדרה צמודה ומותחת. בשניות האחרונת של המשחק השביעי, הוא עושה טעות גורלית שקובעת: אליפות שלישית ברציפות לקובי ושאקיל. אמריקה בהלם. זה לא מתאים למייקל. גם מייקל ג'ורדן בהלם.
20 ביוני. כאשר כל האומה צופה בטלוויזיה, מייקל ג'ורדן מודיע כי הוא פורש מהמשחק. המראיין שואל אותו: הפעם זה סופי? מייקל מחייך ועונה: "אם אני צריך לענות היום, הייתי אומר שאני בטוח ב-99.9% שגמרתי עם הכדורסל. אבל אתה הרי אף פעם לא יכול לדעת מה באמת יהיה בסופו של דבר".
בחזרה לעתיד - חלק שני
8.8.2001 / 13:14