השר לענייני מה?!?

ליברמן נכנס לממשלה עם סיעה מאוחדת, שבניגוד לסיעות אחרות, כלפי חוץ מדברת בקול אחד. בכך הוא העניק לראש הממשלה את הישרדותו הפוליטית, פשוטו כמשמעו. תמורת 11 ח"כים קיבל ליברמן תיק אחד בלבד –"שר לאיומים אסטרטגיים ולענייני מודיעין". יופי של טייטל.

אאאאה, אבל מה זה בעצם עושה? באופן אישי אני בעד שליברמן יהיה מופקד על "גיבוש מדיניות ישראל ביחס לאיום האסטרטגי על ישראל", ולו משום העובדה שצריך שתהיה מדיניות כלשהי בנושא, בניגוד למדיניות הנוכחית של אי מדיניות. צריך מישהו שידפוק יום יום על שולחן הממשלה ויגיד לראש הממשלה ולשרים שלחכות ש"יהיה בסדר" זו לא תכנית אסטרטגית וממשלה מנופחת זו לא תכנית אופרטיבית לכלום, ושצריך למצוא דרכים יותר אפקטיביות להתמודדות עם החמאס, חיזבאללה סוריה ואיראן. אבל בואו נבחן שנייה מה בעצם יש לליברמן ביד בהתחשב בעובדה שיש כבר שר ביטחון, שרת חוץ, ושר לביטחון פנים.

אז לערוך סבב טיסות לבירות העולם בשביל לגרום לכולם להתייחס ברצינות לאיומים של אחמדיניג'אד, הוא לא יכול לעשות- כי זה התפקיד של ליבני, והאמת, דווקא במקרה זה אולי זה עדיף. לקבוע מדיניות למערכה נגד החמאס בגדה וברצועה, או לטפל בליקויי המלחמה בלבנון, הוא לא יכול לעשות כי זה התפקיד של פרץ, ואסור לפגוע לו בכבוד. לטפל באיום של אלו המגדירים את עצמם פלשתינאים בעלי אזרחות ישראלית, כגון אלו שעודדו את נסראללה כשהוא ירה להם על הכפרים, הוא גם לא יכול לעשות- כי זה כבר באחריותו של דיכטר.אם כך מה שבעצם נותר לו להיות זה שר המועצה לביטחון לאומי, ...שזה מה?

ומה לגבי חמשת התנאים שהציב ליברמן בדבר הכניסה לממשלה? נראה שכאן המצב טוב יותר. התנאי בדבר ועדת החקירה הממלכתית ירד מסדר היום מהרגע שבג"ץ אפשר את פעילות הועדה במתכונתה הנוכחית, וחבל שכך; התנאי בדבר התחייבות שלא לבצע צעדים מדיניים חד צדדיים מתקיים בפועל מאז הכריז ראש הממשלה שאין בכוונתו לבצע את ההתכנסות או לפנות יישובים; חוק ברית הזוגיות ככל הנראה יאלץ לחכות כל עוד ש"ס בקואליציה. מה שמותיר דווקא את ההצעה לשינוי שיטת המשטר, שקיבלה את אישור הממשלה; שעבדכם הנאמן מקווה שתסתכם לכדי שינויים נחוצים בשיטת הממשל הפרלמנטרית הקיימת ולא בייבוא אמריקאי של רעות חולות.

אז מה יוצא לליברמן מכל זה? הרבה יותר מהנראה לעין. הסיבה להצטרפותו לממשלה היא ככל הנראה לאו דווקא אהבת אולמרט, אלא תיעוב נתניהו. לו היו נערכות בחירות כעת רבים הסיכויים שנתניהו היה מרכיב את הממשלה הבאה. אבל ליברמן לא ממש סומך על נתניהו, אולי כיוון שהוא באמת מכיר אותו- אז מדוע להעניק לביבי פרס ולעם ישראל עונש? ובכלל, הפלת ממשלת אולמרט מבלי מחשבה על היום שאחרי, זה משהו שמתאים לימין הקיצוני של שנת 1999 או ל"מורדים" של הליכוד לעשות, לא לליברמן.

במקום זה יחכה ליברמן בסבלנות עד שהכנסת השבע עשרה תמצה את ימיה, או לחילופין עד שהיא תיפול; אם בשל גחמות העבודה על פרודותיה, ממצאים מחפירים של ועדת החקירה הלא ממלכתית לכשלי מלחמת לבנון, או בשל פרישתו של ליברמן אם יוכח שתפקידו מרוקן מתוכן ושאין ביכולתו לקדם את שינוי שיטת הממשל וברית הזוגיות מהממשלה. אך עד אז, ליברמן מתקדם בצעדי ענק לעבר כסא ראש הממשלה מבלי לשחק כינור שני לליכוד באופוזיציה.

בהצטרפו לממשלת "קדימה"-"עבודה", זוכה ליברמן בכל הלגיטימציה אותה הוא צריך בכדי לעבור את מכשול ה"איווט". בכך הוא נפטר מהתיוג של גברתן, פאשיסט וקיצוני. תיוג לו זכה, שלא בצדק, מהתקשורת בשל המבטא, המראה המאיים משהו, ולאופן בו הוא אומר דברים ופחות למהותם (למשל, אם ביילין היה אומר שצריך לשרטט מחדש את הגבול על בסיס דמוגראפי ולוותר על ה"משולש" בהסכם שלום עם הפלסטינים, ספק אם היו משווים אותו להיידר, מקסימום מדביקים לו איזו אמא ערבייה). אם בדרך הוא יצליח להשפיע על מהלכי הממשלה- הוא את שלו עשה. וכך בעוד נתניהו והליכוד מתייבשים באופוזיציה, ליברמן גם מקבל את עמדת המתריע שבשער, עם הילה ביטחונית, וגם מנתב את הדיסוננס התוך קואליציוני לתחום יחסי דת מדינה. זאת כשהוא וישראל ביתנו מנופפים בדגל הליברלי של "ברית הזוגיות". שזו יופי של פוזיציה להתמודדות לראשות הממשלה בעיתוי ובזמן שיהיו נוחים לו ולישראל ביתנו.