שביל הבריחה

ליו"ר וועדת החינוך של הכנסת,

הרב מיכאל מלכיאור.

הם לא חגגו את חגי ישראל עם בני משפחותיהם. הסיבה: בדיוק בימים שלפני חג ומועד הם עשו דרכם לחו"ל, חלקם ללמוד רפואה בהונגריה, אחרים – וטרינריה ורפואת שיניים ברומניה, ארכיטקטורה באיטליה והיו מי שטסו עד ארה"ב ללימודי ד"ר בפסיכולוגיה, מדעי המדינה ומחשבים במסלול ישיר אחרי ה-B.A הישראלי.

אותם צעירים וצעירות, יוצאי צבא ברובם ומלח הארץ, מאד רצו להישאר כאן ולא רק כדי לחגוג את החגים עם בני המשפחה ולבלות עם חברים ולצאת למילואים. הם אוהבים את ישראל ומחוברים אליה בנימי נפשם. אך כנראה מישהו במגדל השן ובמשרד האוצר החליט שללימודי רפואה בארץ יתקבלו רק מי שהשיגו 734 נקודות או יותר בפסיכומטרי, ללימודי ד"ר בפסיכולוגיה יתקבל רק מי שסיים בציון 101 את התואר הראשון ולרפואת שיניים יתקבלו עשרות תלמידים בלבד בכל מחזור. לגבי תארים אחרים, כולל רפואה, הוצב מחסום תקציבי, המגביל את האפשרות להגדלת מספר הלומדים וההשקעות במחקר.

מן הידועות הוא, שעד לפני למעלה מעשור הצטרפו ללומדים בחו"ל גם סטודנטים למשפטים, שעשו דרכם ללונדון ופרבריה. לימים שונה החוק (אולי עם קצת עזרה מהורים וקרובים, חלקם משפטנים, שהחליטו שמה שאפשר שם אפשר כאן) והוקמו מכללות למשפטים שהורידו את הצורך בעלויות הגבוהות הנוגעות ללימודים בחו"ל וגם הקטינו את רף דרישות הכניסה.

זו, במבחן התוצאה האקדמי-פרוצדוראלי, הצלחה שאפשרה למעוניינים נוספים להצטרף לשורות המקצוע מבלי להידרש ללימודים בחו"ל ואולי לימים להישאר ואפילו להצליח בגולה.

אלא שלימודי רפואה, כפי שאתה יודע כבוד הרב, במתכונת של מכללה, הם עניין יקר ואינם דומים למתכונת הלימודים במשפטים. הסיבה: מכללה ללימודי רפואה מחייבת, בין השאר, מערכת תומכת של מעבדות, קבלת אישורים מתאימים לא רק מהמועצה להשכלה גבוהה וכן היצמדות לבית חולים שיאמץ את המכללה לרפואה כמקום נוח וראוי להתמחות ומחקר.

הואיל וכך, המעוניינים (או בעצם הוריהם), צוברים עם השנים קופה גדולה של דולרים, גם יורו מתקבל בברכה, והכל על מנת לאפשר לאותם צעירים יוצאי צבא ללמוד בחו"ל.

לימודי הישראלים בחו"ל, לתארי יוקרה ותארים מתקדמים, אינה רק בעיה הנוגעת בבריחת מוחות. גם מטבע זר זורם ממדינת ישראל החוצה והכל, בהליך הפוך ויעיל יותר של הגדלת התקציב למוסדות להשכלה גבוהה, הרחבת שדרת הלומדים ושמירה על המוח היהודי שלא ימציא לנו פטנטים בחו"ל, כשהוא יכול לעשות זאת כאן. שלא לדבר על העלויות. במקביל, הסטודנטים מסתגלים לחיים הטובים ונחשבים למבוקשים כמתמחים ועובדים משובחים במקצועותיהם.

לכל אלו מצטרף גם הקיצוץ הרוחבי בשיעור של עשרים אחוזים בתקציבי ההשכלה הגבוהה בישראל בחמש השנים האחרונות. לכן, המאבק שלך כיו"ר הוועדה צריך להיות מופנה למשרד האוצר, שנועל תקציבים ובכך מביא אל שערי האקדמיה החוקרת את תחילת הסוף.

לא פלא שכבר היום שיעור הסטודנטים הישראלים בארה"ב, לדוגמא, הוא בין הגבוהים בעולם יחסית לגודל האוכלוסייה ומגיע השנה למעט יותר מ-4,000 לומדים.

ואתה, כמו רבים אחרים, שומע לעיתים בחדשות כיצד ניצלו חיי חולה ישראלי בניתוח נדיר ועתיר ממון שנאסף בתרומות ושבוצע על ידי מנתח ישראלי, העובד שנים במרכז רפואי יוקרתי וידוע – כשבעצם הכל היה יכול להיות אחרת, אם היה נקלט ומטופח כיאות בתוך עמו.

כבר היום ידוע על כ-3,000 ישראלים שלמדו בחו"ל ונשארו שם וממלאים תפקידים בכירים בסגל אקדמאי של אוניברסיטאות ברחבי העולם. לעומת זאת, בישראל, השורות צפופות כי הסגל האקדמי היום מונה 5,000 איש ואין מה לדבר על הרחבת השורות בשל צמצום תקציבים.

ואני שואלת אותך ואת חבריך: לא חבל?

הצעירים הישראלים, גם אלו היוצאים ללמוד תארים מתקדמים בחו"ל – הם כח אדם מבוקש ויש אומרים שהם נחטפים למוסדות ידועי שם בחו"ל כמו לחמניות טריות. הם בעלי פוטנציאל ויש להם את היכולת והכישורים לתרום למחקר כאן תרומה של ממש.

אכן, פתיחת השורות, לא רק בתקציבים אלא גם בהורדת רף דרישות הכניסה, זו החלטה שיש בה אמנם מהלך אסטרטגי אך למדינת ישראל זו החלטה הרת גורל בראיית מקומה בעולם המחקרי והאקדמי-מערבי בכלל.

לכן, צמצמו את דרישות הסף, תנו לטבע האקדמי לעשות את שלו ודאגו להגדיל את תקציבי המוסדות להשכלה גבוהה.