צאו ליגאל עמיר מהתחתונים

כבר 11 שנים יושב יגאל עמיר בכלא. הוא חי לבדו בתא קטן, ומנהל שגרת חיים קבועה ומסודרת, שכוללת בעיקר לימודי תורה. והנה, יגאל מצא אהבה. לריסה טרימבובלר בחרה להתחתן איתו, וכעת הם משתוקקים להקים דור המשך ולהביא לעולם ילד. בשנתיים האחרונות ניהל הזוג מאבק משפטי כדי להשיג את המטרה הזו. היום, אם הכול יילך כמתוכנן, הם יתייחדו בפעם הראשונה בכפוף לכללי בית הסוהר.

חיי המין של יגאל עמיר אינם ענייני, ולמען האמת, הם לא מעניינים אותי בכלל. מבחינתי, שיפגוש את אשתו מדי ערב עד שיוכלו להתגאות בגדוד של טרימבובלרים קטנים. כל עוד השב"כ מתיר זאת, אני לא רואה סיבה לנהוג בעמיר בצורה שונה מאשר ברוצחים אחרים. אבל להרבה שרים, חברי כנסת ואזרחים במדינה יש בעיה חמורה עם הרומן הרומנטי הזה. שר הביטחון עמיר פרץ נדרש לעניין ואמר ש"אין נסיבות מקלות למי שרצח ראש ממשלה בישראל". מנגד, חוות דעת של ראש השב"כ קובעת שעמיר כבר אינו מהווה סכנה ולכן לא ניתן לשלול ממנו את זכות ההתייחדות עם בת זוגו,זכות המוענקת לכל האסירים.

למה כל כך קשה לנו להניח ליגאל עמיר לעשות את מה שמותר להרבה מאוד אסירים אחרים לעשות? מדוע קשה לנו כל כך להשלים עם העובדה שרוצח ראש הממשלה או לא - חוק הוא חוק, ובמדינה שלנו מותר לאסירים להביא ילדים לעולם? יגאל עמיר בחר לרצוח, ועל זה הוא צריך לשלם מחיר כבד מאוד. אבל מדוע להחיל עליו חוק אחר? אם השב"כ החליט שהוא יכול להתייחד עם אשתו, ושמעשה כזה אינו בגדר סכנה לביטחון המדינה, מדוע אנחנו ממשיכים להתנגד?

הבעיה הגדולה שלנו כחברה היא הניסיון לשכנע את עצמנו שיגאל עמיר הוא מפלצת, דימון, תת-אדם. אבל הוא לא. הוא בן אדם, ממש כמוני וכמוך, עם אהבות, שנאות ודעות. כשאנחנו מכנים את עמיר מפלצת, אנחנו מוציאים אותו מכלל המין האנושי, מתוך ניסיון ילדותי להאמין שרק מפלצת יכולה לעשות דבר נורא כל כך. האמונה הזו מרגיעה אותנו, מפני שרובנו אנשים פשוטים, כך שהסיכוי שנתקל במפלצת הוא די קטן.

אבל האמת שונה. לא מפלצות רוצחות, אונסות או עושקות. בני אדם עושים את זה. בבני האדם טמונה היכולת לברוא חיים, לבנות וליצור, אך גם היכולת להרוג, להרוס ולהחריב. אלו שני הצדדים שטמונים בכל אחד מאיתנו והשאלה היא לאיזה צד אנחנו נותנים ביטוי חזק יותר. אם נאמין שרק מפלצות עושות דברים איומים, לא נזהר מהסכנה האמיתית שטמונה בבני אדם. אם נהפוך את יגאל עמיר לייצור יוצא דופן, לא נוכל למנוע את הרצח הבא.

הרבה אנשים חוששים שאם ניתן ליגאל להתייחד עם לריסה, עוד עשרים-שלושים שנה הוא יקבל חנינה ויתראיין בפריים-טיים. האמת היא, שאם נמנע מיגאל עמיר את הזכות להביא ילדים לעולם בטענה שהוא שונה מאסירים אחרים, ניצור מצב מסוכן. אם נמשיך להאמין שרק מפלצות רוצחות, לא נזהר כשנראה הפגנות פרועות או נשמע אמירות קיצוניות בכיכר העיר. אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שוב ושוב: יגאל עמיר הוא בן אדם, לא מפלצת. וזה הדבר המפחיד באמת.