העולם כולו נגדנו, עדיין

בשנות השישים והשבעים היה נהוג לומר ש"העולם כולו נגדנו", זה בא לידי ביטוי בקריקטורות ובמאמרים בעיתונות הישראלית, אבל לא תמיד היה מובן למה. התירוץ הרגיל היה אנטישמיות. ידענו כי כל העולם אנטישמי. אם הפסדנו בכדורגל או בכדורסל, זה היה כי השופטים אנטישמים. אם ניצחנו – נס חנוכה.

אחר כך היה הכיבוש. העולם היה נגדנו, כי אנחנו היינו הכובשים, הרעים. אלה שמכריחים זקנים לעמוד בגשם במחסומים ופורצים לחדרי ילדים באישון לילה.

המאבק הפלסטיני שעלה וצמח בשנות השבעים נראה כמו משהו מהפכני ואולי אפילו רומנטי, כמו באדר-מיינהוף בגרמניה, הבריגדות האדומות באיטליה או המחתרת האירית בצפון אירלנד. אלא שמאז עברו עוד כמה עשרות שנים וכל אלו נעלמו, בעקבות מאבקים חסרי פשרות מצד השלטונות האירופים, לעיתים בצורה שהייתה גורמת להם לגנות אותנו בחריפות יתרה לו אנו היינו מיישמים שיטות שכאלה. חלק מהמאבקים העולמים נפתרו בהסכמים כאלה ואחרים.

רק המזרח התיכון נשאר חם, רותח ומבעבע ובכל סקר עולמי מצטייר כסיכון העיקרי לשלום העולם. הבעיה המקומית והמאבק בין ישראל לפלסטינים ולערבים הופך בימים אלו למלחמת העולם השלישית ולמלחמה על רקע דתי בין האיסלאם לשאר העולם.

עד כאן הכל עובדות ידועות ולא מחדשות. אלא מה, הזמן לא עוצר מלכת. במאה השנים האחרונות ראינו עליות מדרגה בכל כמה שנים. מסכינים ונבוטים לפני מאה שנה, לרובים ורימונים במלחמת העצמאות, צבאות סדירים מחומשים היטב במלחמת ששת הימים ויום כיפור, במלחמת יום כיפור אף התחלנו לראות טילים שנפלו בתוך שטח ישראל. מלחמת המפרץ הביאה עימה את הסקאדים מעיראק. ולאחרונה מלחמת לבנון השניה ושלושת אלפי הטילים שנחתו בצפון המדינה.

אם מקשיבים לאסד הסורי ולאולמרט הישראלי ברור מאד מה יהיה במלחמה הבאה, העורף הולך לחטוף מכה קשה וכואבת, אולי אפילו לא קובנציונאלית. צריך להקשיב גם לאחמדיניג'אד האיראני, שאצלו אין רמיזות, אלא נשק אטומי והשמדת המדינה, חד וחלק.

בקיצור, כל מי שמסתכל על ההיסטוריה של המאבק הערבי-ישראלי יכול לעשות השלכה לעתיד ולראות את הכיוון שמאבק זה מתקדם אליו. כיוון שאינו חיובי למדינת ישראל, כיוון שמתקדם לעבר סכנה קיומית אמיתית.

לפני מספר שבועות פרסם בן דרור ימיני שני מאמרים המתייחסים ליחס העולם לישראל, הראשון שבהם מתאר את המאבקים הפנים-איסלאמים ומשווה בין כמות ההרוגים והנרצחים במקומות השונים ובסכסוכים השונים. מסתבר כי העולם אדיש למאבקים שגבו מאות אלפי הרוגים ויותר, אבל קופץ ממקומו בצעקות מחאה נוראות בכל פעם שישראל מנסה להגן על עצמה מפני טרור רצחני. סך כל ההרוגים בשני הצדדים במאבק הישראלי-ערבי נמוך מאד יחסית לשאר הסכסוכים המתוארים.

האם זה נגרם רק בשל האינטרס של העולם לשמור על זרימת הנפט הערבי? האם זה רק אנטישמיות? מצד אחד זה אותו עולם אשר לא הפציץ את אושוויץ, כי לא היו מספיק מטוסים ופצצות ליעד לא צבאי. מצד שני רוב המדינות מפיקות הנפט דואגות לעצמן ומפחדות מעליית כוחות איסלאמים קיצונים לא פחות מהעולם המערבי.

וכך, עולם אשר הופך מאוים יותר ויותר מאיסלאם קיצוני, עולם שכבר סבל מפיגועים בניו יורק, לונדון, מדריד, מוסקבה, איסטנבול, באלי ועוד מספר גדול של יעדים בינלאומים, הוא גם אותו עולם אשר ישראל נושאת אליו את תקוותה כי יסיר את האיום האיראני מעליה.

אם ננסה להסתכל על נקודת המבט העולמית, אולי האירופית, נקודת המבט קצרת הטווח נראית לנו כטמינת הראש בחול. נוכל לראות וללמוד מה מחכה לנו אם נמשיך לחכות לעולם שיציל אותנו מהאיום האירני.

העולם צריך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – כלום. והעולם הוא מאד טוב בזה, דיונים באו"ם, ועדות בדיקה, צ'אנס נוסף, אולטימאטום גמיש ואינסוף בירבורים. העולם יודע כי הזמן יעשה את שלו, פעם היהודים היו אומרים: נחכה, או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. היום האירופים מחכים. אם לא יעשו כלום, האיראנים יגיעו יום אחד לנשק אטומי. מכל ההערכות שנשמעות, הם גם ישתמשו בו, ואז ישראל תגיב והנה חצי מהמזרח התיכון יהפוך לעיי חורבות ולארץ חרבה.

ולאירופים זה לא ממש יזיז, ישראל הרי מטרידה את מנוחתם מזה עשרות שנים ובגללה המזרח התיכון הוא סכנה ליציבות העולם, אם ישראל נעלמת הרי שכל אירוע במזרח התיכון חוזר לקטגורית המאבקים הפנים איסלאמים ולהם העולם אדיש, לפי מאמרו של בן דרור ימיני.

איראן כנראה גם היא כבר לא תהיה מה שהייתה אחרי מכת תגובה ישראלית והעולם נפטר מאחד האיומים של העת הזו האיום האיסלאמי הרדיקלי שסוחף אחריו את המוסלמים באירופה ובעולם כולו. העולם יוכל לחזור לשלוותו ולעיסוקיו.

גם אם ישראל תחליט לפתוח במכה מונעת כנגד איראן, מכה זו תביא כמעט לאותן תוצאות ובכל מקרה העולם רואה עצמו רק מרוויח מהסלמת המאבק במזרח התיכון.

אם כך מדוע שנסמוך על העולם שיציל אותנו מאיום חיצוני כלשהוא? אין כל סיבה, גם היום וגם כאן אפשר לסמוך רק על עצמנו, אם אין אני לי מי לי. בסופו של יום העולם כולו נגדנו ולכן מן הראוי שניקח את גורלנו בידינו ונעשה את מה שטוב לישראל ויפה שעה אחת קודם.