הפקרות בגבול עזה

חשיפת המנהרות בציר פילדלפי מהשבוע שעבר אינה אמורה להפתיע איש. הפלסטינים הוכיחו פעמים רבות מיומנות וכישרון בחפירת מנהרות. הדרישה לאמצעי לחימה ברצועה גוברת וכשיש ביקוש, יש מי שידאג להיצע. ספק אם גורמי המודיעין בצה"ל ובשב"כ מצליחים לאמוד את כמות הנשק וחומרי החבלה שהוכנסו בשנה האחרונה לעזה, ובכל זאת, חשיפת "אוטוסטראדת הנשק" גורמת גם להדיוטות בתחום הביטחון לנדודי שינה.

השקט התקשורתי היחסי בה מתקבל מבצע צה"ל ברפיח מעורר סימני שאלה גדולים בכל הקשור להפנמה של לקחי מלחמת לבנון. הצטיידות גורמי טרור אסלאמיים בטונות של חומרי נפץ, טילים נגד טנקים וקטיושות הייתה אמורה להפוך לשיחת היום, לא רק במהדורות החדשות אלא בעיקר במסדרונות השלטון. גם רצף ההתבטאויות החריגות והחריפות של אבי דיכטר על המתרחש ברצועה נדחקו מסדר היום הציבורי.

כדאי וצריך להתעכב לרגע על אמירותיו של דיכטר. למרות תפקידו כשר לביטחון פנים נדמה שדיכטר מדבר בימים אלו דווקא כראש השב"כ לשעבר. בעתיד הלא רחוק, כשתתכנס ועדת החקירה שתבדוק את הכשלים שאפשרו את הלבנוניזציה של עזה, איש לא יוכל להגיד שדיכטר לא כתב בפונט בולט עבור הממשלה את הכתובת על הקיר. קמפיין ההתרעה מעורר עניין בגלל היותו נוקב וברור ויותר מכך, משום שדיכטר משתייך למפלגה המזוהה יותר מכל עם הנסיגה מגוש הקטיף. לעיתים נדמה שדיכטר מכשיר את הלבבות לפעולה קרקעית בעזה עבור ממשלת אולמרט. בינתיים, איש לא מתרגש במיוחד ממסע השכנוע של השר לביטחון פנים.

מוקדם עדיין לבחון את המשמעויות מרחיקות הלכת של מהלך ההתנתקות. בטווח הקצר התמונה אינה מבשרת טובות. ירי הקסאמים שאינו פוסק גרם להכרה אצל שני הצדדים כי לצה"ל אין יכולת אמיתית לעצור את הירי תלול המסלול על הנגב המערבי. הגדר סביב עזה מוכיחה אמנם את עצמה וכוחות הביטחון מצליחים לסכל כמעט את כל ניסיונות החדירה לישראל. אך שדרוג ירי הטילים והרקטות על יישובי עוטף עזה יגרום קרוב לוודאי ללחץ ציבורי בישראל שיאלץ את הממשלה להיכנס לרצועה, מהלך אותו יתקשו מאוד אולמרט, פרץ וחלוץ לבצע אחרי מחדלי לבנון.

הנזק שגרמה הלחימה בלבנון בקיץ ניכר בטיפול בזירה הדרומית. כל הסימנים בשטח מעידים אמנם על התחמשות בלתי פוסקת של ארגוני הטרור אבל הממשלה מתקשה להחליט על מדיניות סדורה נגד האיום המתרקם. חודשיים לאחר סיום המבצע בצפון וספק אם המנהיגות הפוליטית והצבאית הנוכחית יכולה להרשות לעצמה מהלך צבאי נוסף שיגבה מחיר כבד. אירוני שדווקא בעזה יצטרך צה"ל לקנות מחדש את ההרתעה נגד הפלסטינים. אין מקום מורכב יותר ומאיים יותר מעזה אותו יכול היה "לבחור" הצבא כדי לשקם את תדמיתו.

גם בזירה הפוליטית אולמרט משלם מחיר יקר. רבים מתושבי הנגב המערבי חשים שיש חלקים צפוניים יותר במדינת ישראל עליהם לא הייתה מאפשרת ממשלת ישראל ירי של 800 רקטות במשך חמש שנים. לפני שהקסאם יהפוך לקטיושה והחמאס לחיזבאללה צריך לפעול בנחישות נגד הטרור האסלאמי שמשתולל ברצועה. לא מפני שרוצים, אלא פשוט מפני שהזנחנו את זה זמן רב מדי וכעת אין ברירה.

* הכותב הוא עורך מהדורת חדשות HOT בדרום.