"בפעם הראשונה שראיתי את רומיאו ויוליה, פשוט לא הבנתי למה הם לא ברחו מיד אחרי הלילה שבו הם שכבו. רומיאו היה פשוט צריך לארוז את החפצים שלו, לקפוץ מהחלון, ולברוח עם יוליה! בזמנו חשבתי שרומיאו היה חרא של בנאדם. " (תום יורק בראיון)
זו השנה השמינית שבה נערך מיזם דאנסאירופה, הבייבי של מרכז סוזן דלל ונציגי האיחוד האירופי בישראל, שמביאים את מי שאמורים להיות השמות החמים בסצינת המחול האירופי העכשווי. הפסטיבל מנסה לחשוף את מופעי המחול לקהל ישראלי מקשת רחבה יותר, ולכן שילוב בין שייקספיר לתום יורק נשמע אידיאלי: בכרטיס אחד, יכולים להנות חובבי מחול, תיאטרון ורוק גם יחד. ואכן, אין כמו לראות בחורים בחולצת ok computer עומדים בכניסה למשכן לאומנויות הבמה, מקווים להיות אלה שינצחו בתחרות 'זהה את השיר' במהלך ההופעה.
הכוריאוגרף אדוארד קלוג יצר לבלט האופרה של מריבור מסלובניה מופע מחול שממקם את ג'ולייט כאשה יחידה מול ששה גברים. לפי התכנייה "נקודת הפתיחה של המופע היא אותו הרגע שבו יוליה רואה את רומיאו שוכב לצידה מת, ומשם הסיפור מתפתח לאחור מבחינה כרונולוגית".זהו רומיאו ויוליה מאוד מנוכר, מאוד לא רומנטי - בשום שלב לא נראה שהיחסים בין שני הגיבורים שלנו היו אמורים להצליח. הרגש הכי אינטימי שעובר בין שניהם הוא געגוע. לפרשנות כזו הבחירה ברדיוהד נראית מאוד הולמת קלוג אפילו לא נעזר בשני השירים שהלהקה תרמה בעבר לפסקול 'רומיאו ויוליה' של באז לורמן. למה לו. יש להם מספיק שירים על אהבה שלא עוזרת בכלום, על מוות שמרחף באוויר, ועל ניכור. המון המון ניכור. שילוב מנצח, לא?
ובכן, בהתחלה זה לא עובד. הנוכחות של רדיוהד מצד אחד ושייקספיר מצד שני, שיוצרת את הקונספט של 'רדיו & ג'ולייט' גורמות למופע לכרוע תחת הנטל, והיצירה החדשה, זו של קלוג, נדחקת ל &. החיבור שאמור לתקתק כמו פצצה, נראה מאומץ מדי: משהו יושב לא טוב במיקס בין השירים של רדיוהד; הבחירה בשירים עצמם נדמית לפעמים קלושה (how to disappear completely לנשף המסכות שבו השניים מתאהבים) ולפעמים פשטנית מדי (bullet proof לסולו גסיסה); ובעיקר ג'ולייט, דמות נטולת כריזמה וחסרת כימיה עם רומיאו (ומסתבר שג'ולייט היא אכן איננה בת קפולט, והרקדנית שקיבלנו בארץ היא לא ג'ולייט הקבועה. בקיצור, לא הבחורה לשתות רעל עבורה.).
מצד שני, ג'ולייט אולי אמורה להיות מוקד המופע, אבל רואים שקלוג הרבה יותר מתעניין בבנים. לרומיאו אולי יש בעיות אישיות, כפי שיורק טרח בזמנו לציין, אבל יש לו הרבה יותר בשר, וככה החלקים החזקים במופע הם אלה שבה שישיית הגברים, ובראשם קלוג עצמו בתפקיד רומיאו, נותנים מפגן באמת מרהיב של כוריאוגרפית הליכת מכות, ודרך הקטעים האלה המופע מצליח לצבור תאוצה ובסופו של דבר גם לרגש.
המחול עצמו נקי. הרקדנים מרשימים, הרמה הטכנית מאוד גבוהה, הכוריאוגרפיה מדויקת, אבל הציפייה לערך מוסף לא מתממשת. כוריאוגרפיה חדשה לסיפור המוכר של רומיאו ויוליה אמורה לסחוף אותך איתה. לראות את להקת הרוק שאתה אוהב בתור המוזיקה שלפיה בונים את הכוריאוגרפיה אמור להיות מגניב בטירוף. ובכן, זה נחמד.
ומה בהמשך? המופעים שנותרו במסגרת דאנסאירופה צפויים להיות יותר אינטימיים בחלקם ולכן חוזרים למשכן האם מרכז סוזן דלל. למי שמופע גברי אגרסיבי עושה לו את זה מחכים 'חמשת המופלאים' להקת מחול מבריטניה על טהרת הפאלוס. המופע הזה צפוי לסגור את הפסטיבל בקול תרועה רמה ערב עם שלוש יצירות של שלושה כוריאוגרפים שונים בביצוע החמישייה הגברית.
למי שטהרת הפאלוס באמת עושה לו את זה, מחכה המופע 'הרמפרודיט' עבודת סולו מיוון של אפוסטוליה פאפאדאמאקי ובה רקדן ערום ותו לא. המופע מוגדר כ'פיסול בגוף' - מחול יותר למיטיבי לכת, שיודעים שכמות היא לאו דווקא איכות אורך המופע כ 25 דקות. היתר מוזמנים להזדרז - כבר בימים הקרובים תופיע להקת המחול נפאס עם 'לילה טוב... אמאדאוס', שתנסה לעשות למוצרט את מה שקלוג עשה לרדיוהד.