החור באוזון גדול השנה יותר מאי פעם

תצפיות על החור ב[[אוזון]] שמעל [[אנטרקטיקה]] העלו כי השנה הוא גדול יותר ועמוק יותר מבכל מדידה אחרת שנעשתה עד כה.

שכבת האוזון מגינה על כדור הארץ מקרינת השמש המזיקה, והיא הולכת והופכת דקה יותר ויותר באזור הקוטב הדרומי בכל שנה שעוברת. זאת בעיקר משום שתהליכים תעשייתיים שונים משחררים אל תוך ה[[סטרטוספירה]] גזי כלור וברום המכרסמים באוזון.

"בעשרת הימים ה-21 עד ל-30 בספטמבר, האזור הממוצע של החור באוזון היה הגדול ביותר שנצפה אי פעם, כ-17 מיליון קילומטרים רבועים", אמר פול ניומן מ"מרכז גודארד לתעופת חלל" של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א), מחוץ לוושינגטון. לשם השוואה, שטחה של יבשת צפון אמריקה הוא כ-14.5 מיליון מיילים רבועים.

מדענים מודדים את כמות האוזון הכוללת, בין האדמה ל[[אטמוספירה]] העליונה, ביחידות דובסון. לווין נאס"א מדד כמות נמוכה של 85 דובסון ב-8 באוקטובר במזרח משטח הקרח של אנטרקטיקה. בנוסף, מדענים אמריקאיים השתמשו בציוד שננשא על-ידי בלונים על מנת למדוד את רמת האוזון מעל הקוטב הדרומי במדויק, וב-9 באוקטובר נמצא כי באזור ישנם 93 דובסון, וזאת לעומת 300 דובסון שנמדדו שם באמצע יולי.

שינויי טמפרטורה בסטרטוספירה האנטרקטית הם המביאים להחרפה במצבו של האוזון באזור. טמפרטורה קרה מביאה לחורים גדולים ועמוקים יותר באוזון, בזמן שטמפרטורות חמות גורמות לחורים להתכווץ. השנה היתה הסטרטוספירה קרה יותר מהממוצע ב-9 מעלות פרנהייט (5 מעלות צלזיוס).

ההתמקדות במצבו של האוזון החלה בשנת 1995, ומאז נעשו מאמצים להפחית בפליטת גזי החממה. מדענים מעריכים כי עד לשנת 2065, תשוקם שכבת האוזון לחלוטין.