הכל טוב

יכול להיות שאתם קוראים את השורות האלה, בזמן שאתם מצויים במצב של אושר עילאי, נטול דאגות, נטול עקבות ומלא סרוטונין. מצב זה של אושר הוא זמני כמובן, במציאות עמוסת הדאגות של חיינו, אבל חשוב לזכור שאפשר להיות מבסוטים גם עם כל הדאגות, הלחץ, העבודה האישה והחובות לעירייה. אתם צריכים לשאוף להיות מרוצים וחסרי קונפליקטים בחיי היום יום.

מכיוון שתפיסת המציאות שלנו היא סובייקטיבית ומותאמת אישית לכל אחד על ידי עצמו, אתם אלה שמחליטים כיצד היא תיתפס. כל אחד יכול להתאים לעצמו גישה משלו לחיים ולשחק עם מקדם החיכוך שלו עם המציאות כמו בכפתור של ווליום. לכן, העקרונות הבאים הם בגדר המלצה בלבד. הם אינם אמת חקוקה בסלע ואפשר לקחת אותם לאן שרוצים (אפילו לשירותים). אלו הם עקרונות בסיסיים, שקובעים איך אפשר לחיות טוב בעזרת שינוי ההסתכלות על הדברים, לפי השקפתי האישית, כמובן.

ויתור הוא כמו הצלחה - רק בצד השני. מי קבע בכלל את מה שאנחנו מוותרים עליו? ויתור לעצמנו מראה כמה אנו אוהבים את עצמנו. ויתור אינו דבר רע, גם לא טוב. ויתור הוא מעשה המוביל לאי עשייה. אם הוא יגרום לנו להרגיש טוב יותר - מדוע שלא נעשה אותו. ויתור לעצמך הוא גדולה, המראה כי אהבתך לעצמך גוברת על עקרונות וציפיות. וגם זה שאתה משנה תוכניות זה אומר שטוב לך בחיים – כי אתה יודע מה אתה רוצה. אפילו לאו צה, אבי הטאו, אמר – "מי שמתאמץ, לא יחזיק לאורך זמן".

הרצינות שייכת למבוגרים בשכלם. הם רואים דברים באור מציאותי קשה וחסר הומור וחן. ילדים בנפשם לעומת זאת, רואים דברים בצורה מלאת דמיון , אהבה ובצורה אינטואיטיבית ביותר. החיים הם מה שאתה עושה מהם ומותר להיות לא רציני. זו החברה שדורשת רצינות. ולמה? מכיוון שהמערכת הערכית הנוקשה אינה מעוניינת בגילויי רגשות ספונטנים. הרצינות עוזרת לשמירה על הסדר הקיים והביטחון, שהחברה מקבלת האנשים מכך שכולם מתנהגים אותו דבר.

בבחירת החלטה יש לערוך שיקולי סבל לעומת הנאה - האם תהנה יותר מההחלטה שלקחת או האם תסבול, כשאמור להסתמן יתרון ברור לכיוון ההנאה. לפעמים הסבל מושרש בנו כל כך חזק, עד שהוא נראה סבל האופציה הטובה ביותר. לפעמים הנטייה להעדיף את הסבל, עוברת בירושה מההורים שלנו, שלמדו מההורים שלהם לא ליהנות ולנהוג בחיים מאופקים. אז אפשר לשחרר את זה ולזרום בכיוון ההנאה. זכרו: הנאה זה טוב.

יש לך כושר שיפוט. תחליט בעצמך. יש מסביבך אנשים עם אינטרסים, צרות עין ובעיות פסיכולוגיות רבות - הישמר לך. חשוב לחשוב לעצמך ולא לקבל שום דבר כפי שהוא מוצג. למעשה, האמת היחידה שישנה היא האמת שאתה חווית, אפילו מה שאתה קורא עכשיו אינו אמת. אל תאמין לאף מילה.

הייתה לי פעם חברה. נפרדנו והלכתי לים, כי זה מה שעושים כשעצובים. ומה עושים בים? בונים ארמון בחול. במשך חצי שעה בניתי ארמון גדול, יפה ומוצלח. תפארת למדינת ישראל. פתאום בא גל גדול ורשע והרס לי את הארמון. התעצבתי והופתעתי. למה אני עצוב עכשיו? בסך הכל הרי נהניתי ליצור את הארמון.

הבעיה היתה שהתייחסתי אליו בתור הארמון שלי, ונקשרתי אליו. משהו שלי נהרס. ה"שלי" הזה. כל הזמן דופק אותי. אם זה היה ארמון של מישהו אחר, סביר להניח שהייתי צוחק. ובסופו של דבר, הארמון בכל מקרה היה "נגמר" מתישהו. אותו דבר עם הקשר שלי עם XXX כך הבנתי ובניתי עוד ארמון. והתאמנתי על חוסר היקשרות. וכשבא גל והרס אותו, כבר לא הייתי עצוב. פשוט נהניתי מבניית הארמון ולא חשבתי על הגל שיבוא. והייתי מבסוט, מה זה מבסוט, לגמרי.

בכל מצב נתון, כדאי לבחון את מה שקרה, לנתח ולהסתכל על דברים בצורה האמיתית שלהם. ללא תגובה מותנית, נוכל להתבונן בדברים בצורה שונה. בצורה הזו – הכל בסדר. שום דבר לא קרה. הכל בסדר. אם נעצור רגע ונסתכל באמת, נראה שהדברים לא כל כך נוראיים ואפילו מצוינים. כי כל מה שקורה - קורה ואין מה לעשות. כדאי לקחת כל דבר בפרופורציות. בפרופורציה הכל עובר, גם זה.

ומי שמתלונן אינו רואה את המהות.