כולנו מבצעים בעצמנו וחווים מדי יום חוויות היפנוטיות, אבל בדרך כלל לא מתארים אותן במילה 'היפנוזה'. היפנוזה (לפי חוק ההיפנוזה שחוקק בישראל בשנת 1984) היא "פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ומודעותו של אדם וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו".
ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם בהן קיים חוק המגדיר את העיסוק בהיפנוזה. החוק נועד למנוע שימוש לא נכון ומזיק בדרך טיפול זאת, על ידי מהפנטי במה וכדי להבטיח שהטיפול יינתן על ידי מטפלים שעברו הכשרה ונמצאו מתאימים לכך. ההיפנוט מותר בארץ רק לרופאים, רופאי שיניים ופסיכולוגים, כל אחד בתחומו הוא.
למרבה הצער קיימות דעות מוטעות לגבי היפנוזה, רובן בשל הדרך בה הוצגה בסרטים, קומיקס ומופעי במה. למטפל בהיפנוזה אין "כוחות קסם", אלא ידע שמאפשר לו ללמד את המטופל כיצד להשתמש ביכולת ההיפנוטית, הקיימת בכל אחד מאיתנו, על מנת לפתור בעיות רפואיות או רגשיות מהן הוא סובל. ההיפנוזה אינה שינה ולכן אי אפשר ש"לא להתעורר ממנה". המהופנט שולט כל הזמן בתחושותיו, אי אפשר לגרום לו לבצע דברים שהוא אינו חפץ בהם, ואין יצירת תלות במטפל יותר מאשר בכל קשר טיפולי אחר.
תיאורים על שימוש בהיפנוזה בילדים ובני נוער קיימים מאז החל השימוש בהיפנוזה ע"י ראשוני המהפנטים בעידן המודרני: פראנץ אנטון מסמר (1734-1815), ג'ון אליוטסון (1791-1868) וג'יימס ברייד (1795-1860). בחלק מהמקרים ההיפנוזה שמשה כאמצעי טיפולי ובחלק בוצעה כניסוי לשם הבנה של התהליכים ההיפנוטיים.
המחקר בתחום ההיפנוזה בילדים תפס תאוצה בשנות ה-60 של המאה העשרים. London פיתח ב 1963 את ה (CHSS),
Child Hypnotic Susceptibility Scale , דרוג שבעזרתו ניתן להעריך רמת היפנוטביליות (יכולת היפנוטית) בילדים. כשנבדקו 240 ילדים (10 בנים ו 10 בנות בכל גיל מ 5-16 שנים) ראו ששיא ההיפנוטביליות הינו בגילאי 9-12 שנים.
קיימים מעט מאוד תיאורים בספרות המקצועית בתחום ההיפנוזה המעידים על הצלחה בטיפול בעזרת היפנוזה מתחת לגיל 5 שנים. נראה שהמקרים שבהם הייתה הצלחה טיפולית, היו כאלו שבהם הצלחת הטיפול נבעה מקשר טיפולי שנוצר בין המטפל למטופל או מתהליך אחר שאינו היפנוזה.
בעיות בהן ניתן לטפל בילדים בעזרת היפנוזה
בעיות בדרכי השתן: הרטבת לילה, השתנה מרובה במהלך היום, אגירת שתן, בריחת שתן בעת צחוק.
כאב: כאב חריף או כרוני מבעיות רפואית שונות, הפחתת כאב בפעולות רפואיות.
בעיות נוירולוגיות: טיקים קוליים או תנועתיים, מיגרנה וכאבי ראש, פרכוסים המוחמרים במצבי לחץ, ורטיגו וסחרחורת.
בעיות בדרכי הנשימה: שיעול כרוני, אסטמה פסיכוגנית, צרידות, גמגום.
הרגלים "מגונים": מריטת שיער, כסיסת ציפורנים, מציצת אצבע, אכילת יתר, הליכה בשינה, גרד כרוני.
בעיות מעיים: הקאות חוזרות, קושי בבליעה, תסמונת המעי הרגיז (IBS), בריחת צואה.
בעיות עור שונות: פסוריאזיס, יבלות ויראליות, אלרגיה עורית, אורטיקריה, אניגיואדמה, גרד כרוני, הזעת יתר.
פחדים (פוביות): פחד מבית הספר, פחד ממחטים, פחד מחיות או חרקים, פחד מללכת לישון, ביעותי/סיוטי לילה, פחד חברתי, פחד מרופא שיניים ועוד.
גיבורי על
קיימות שיטות שונות ל "הכנסת" ילדים למצב היפנוטי. על מנת לשפר את הצלחת הטיפול חשוב מאוד ללמוד ולהכיר את עולמו הפנימי ואת עולם המושגים והדימויים בהם הילד משתמש. במה הוא אוהב לשחק, מה מפחיד אותו ומה משמח אותו, האם יש "גיבור על" שהוא אוהב, האם עוסק בפעילויות ספורט וכו'.
כל זאת על מנת לשלב פרטים אלו ב"תסריט ההיפנוטי" שאותו המטפל מציג לילד, כדי שיתחבר אליו יותר בקלות ו"יזרום" איתו.
קיימות מספר שיטות לאינדוקציה היפנוטית בילדים:
"מקום מועדף": מבקשים מהילד לדמיין את עצמו במקום שגורם לו תחושת נוחות ורוגע תוך התמקדות על פרטים רבים ככל האפשר, כדי לגרום לחוויה "אמיתית" יותר. זו יכולה להיות צפייה בבעלי חיים, צפייה בטלוויזיה, צפייה בעננים, האזנה למוזיקה, נגינה בכלי אהוב, פעילות ספורט ועוד אין ספור מצבים המעוררים בילד רגיעה ובטחון עצמי.
סיפור סיפורים: מאחורי כל סיפור עומד מסר, שלא תמיד מובן ברמה מודעת, אך ה"תת מודע" יודע לתת לו פרשנות תוך עקיפת מנגנוני הגנה של האגו. כך הילד נותן פרשנות בעצמו למסר מהסיפור, משליך את המסר לשינוי על אישיותו ומבצע תיקון ללא שהוא מודע כלל לכך שהשינוי נעשה. דבר זה מונע ניסיון התנגדות לשינוי.
תגובות אידיו-דינמיות: דומה לשיטות הפנוט במבוגרים בהן נעשה שימוש בתופעה היפנוטית שבה בעת ריכוז במחשבה על תנועה, תחושה תמונה וכו', המוח גורם לגוף לבצע את המחשבה בפועל (למשל מחשבה על בלון הקשור ליד, גורם קלילות ביד עד שהיא מתרוממת באוויר במציאות).
הרפיה פרוגרסיבית: ביצוע כיווץ והרפיה הדרגתית של קבוצות שרירים שונות בגוף, תוך הדגשת תחושת הרוגע והשלווה שהתהליך גורם והמשך העמקת המצב ההיפנוטי מנקודה זו.
מטרת ההפנוט היא לשפר תחושת תקווה ושליטה בבעיה. המטופל לומד להיות משתתף פעיל בפתרון הבעיה ומציאת פתרון לה, במקום להיות סביל שסובל מהבעיה, לומדים כוחות פנימיים לשליטה עצמית בבעיה. חשוב להגדיר מראש מהי התוצאה הטיפולית שאליה רוצים להגיע, דבר המשפר את המוטיבציה להצלחת הטיפול.
חשוב שההורה לא יכפה טיפול על הילד ולא יכריח אותו לבצע תרגול של הפנוט עצמי בבית. הדבר צריך לבוא מהילד, כשהוא חש שהוא מוכן להקדיש את הדקות הללו על מנת לעזור לעצמו לחוש טוב יותר. הורה שלוחץ על הילד לבצע הפנוט עלול לגרום ל"אנטי" ולפגיעה בטיפול.
מי מתאים לטיפול בהיפנוזה
ילד מתאים לטיפול בהיפנוזה אם:
1. הוא מגיב לשיטות אינדוקציה היפנוטיות.
2. ניתן לטפל בבעיה ע"י היפנוזה.
3. הילד מגיב בחיוב למטפל.
4. יש לילד מוטיבציה לפתרון הבעיה.
5. ההורים מסכימים לתוכנית הטיפולית.
ד"ר עמיר לאור עובד כרופא ילדים ורופא מטפל בקופת חולים, ומטפל בבעיות רפואיות בעזרת היפנוזה בילדים, בני נוער ומבוגרים. טלפון 054-4324271
