איתן הבר, מי שהיה עוזרו ודוברו של ראש הממשלה המנוח [[יצחק רבין]], אמר הערב בראיון לקול ישראל, כי זמן קצר לאחר חטיפתו של [[רון ארד]] דרש ארגון [[אמל]] מישראל להעביר אליו - ללבנון - מאות טילי נ"ט בתמורה לשחרור הנווט השבוי, אולם רבין, שר הביטחון דאז, סרב לבקשה.
בראיון לתכנית "הערכת מצב" ברשת ב' אמר הבר כי למיטב ידיעתו וזכרונו, לא העלה הארגון כל דרישה לשחרור אסירים בתמורה לשחרור הנווט השבוי ארד.
בדיוק לפני 20 שנה ארד טס כנווט מטוס פאנטום לגיחה לתקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית שגרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס, הביאה לנפילתו של ארד בשבי ארגון אמל השיעי.
רקע: הדרישות, העסקה והחטיפה השניה
שוביו של ארד העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עימו נותק. הנסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה נמכר על ידי בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו נעלמו במאי 1988. ארד הוחזק בידי הארגון שנתיים, במהלכן טענו באמל שמתנהל משא ומתן לחילופי שבויים. ישראל טענה כי לא קיבלה רשימת דרישות מפורטת.
בספר "רון ארד - התעלומה" טען המחבר העיתונאי רן אדליסט, כי על פי התחקיר שעשה, מספר חודשים לאחר החטיפה מינו שר הביטחון רבין וראש הממשלה יצחק שמיר את אורי לובראני לאחראי על מבצע האיתור והחילוץ שלו. רבין ושמיר הורו לו לנהל מו"מ עם [[נביה ברי]], שהיה ראש מפלגת אמל השיעית, לאחר שזה הודיע רשמית שהוא מוכן לנהל מו"מ לשיחרור ארד תמורת שיחרורם של 400 אסירים שיעים ויציאת צה"ל מדרום לבנון.
לאחר מספר שיחות בין הצדדים, התברר ללובראני כי רשימת הדרישות כללה גם מיליון דולרים במזומן, שיחרור כ-1,000 אסירים פלסטינים ושיעים, יציאת צה"ל מכל שטח לבנון וכן קבלה של כלי נשק - בעיקר מרגמות וקטיושות שנתפסו בידי צה"ל במלחמת לבנון. אדליסט טוען, כי בזמן שלובארני המתין להוראות, [[מוסטפא דיראני]] השתלט על משרדי אמל ולקח את רון ארד לשליטתו.
בהמשך, על פי אדליסט, ארד הועבר לחזקת איראן או לסיעה קיצונית בתנועת חיזבאללה. על פי פרסומים זרים קיבל דיראני תמורת ארד 300 אלף דולר מהמודיעין האיראני.