בלדה לחובש 2006

בצה"ל החקירות בעיצומן ועוד מעט יונחו הדו"חות על שולחנם של המזמינים. המסקנות היותר כואבות הן אלו הנוגעות בטיפול הרפואי בחיילים שנפצעו בשדה הקרב בלבנון. המלחמה הזו העלתה סוגיות ומצבים לא מוכרים ולכן היה צורך בחשיבה מהירה ושינוי תפיסה בארגון המהיר בטיפול בפצועים בשדה הקרב שם. נכון, היו במלחמה סיפורי גבורה מסמרי שיער הראויים לציונים לשבח, אך היו גם 'פאשלות' שאת צלקותיהם יישאו החיילים שנפצעו וגם אלו שטיפלו בהם שנים רבות.

זאת ועוד, מסתבר שלהיפצע בעורף במלחמת לבנון 2006 היה לעיתים בטוח יותר בכל הנוגע למהירות הפינוי, הטיפול והסיכוי להישרדות בחיים. אין זה סוד צבאי, שמצבם של עשרות חיילים שנפצעו אי שם בין הרים וסלעים בתחומי לבנון במהלך הקרבות הוחמר, בשל טיפול ראשוני לקוי ועיכובים בפינוי. ההתארגנות לטיפול בפצועים לא הייתה זרה לחיל הרפואה, מכיוון שעוד במלחמת לבנון הראשונה הוצבו כוחות החילוץ השונים, כולל יחידת 669 המוטסת, בפני אתגרים חדשים ושונים מאלו שהורגלו בהם. האתגרים מתמקדים באופי הפינוי שמהווה פועל יוצא של המאפיינים הגיאוגרפיים בשטח הלחימה כמו גם של אופי הלחימה – מול כוחות גרילה מיומנים ומאורגנים שחיכו גם לכוחות החילוץ בכל צעד ושעל על מנת להחריף את הפגיעות ולגזור את קופון ההצלחה מכל פגיעה גם במסוק חילוץ.

מכאן שהיה צורך בחילוץ נפגעים משטח הררי סבוך, כמו גם משטח בנוי שהיה זרוע באנשי חיזבאללה פעילים. הטיפול, רובו ככולו, היה טיפול בנפגעים במצב קשה וקשה ביותר והכל בשל סוג הפגיעות כמו גם זירת הלחימה.

כל חייל בצה"ל יודע כי פינוי פצועים משדה הקרב הינו ערך מקודש והערך הזה, שכמעט נשבר אחרי מקרה מדחת יוסוף בקבר יוסף – שוקם אט אט במהלך הלחימה בשטחים. בכל מלחמות ישראל, חיילים ומפקדים הקריבו את חייהם כדי לעמוד במורשת של "לא משאירים פצוע בשדה הקרב" ואין כמו השיר של דן אלמגור (לחן: אפי נצר) ששר יהורם גאון בפתוס מצמרר: "בלדה לחובש", להעיד על עצמת הערך המקודש.

במלחמה הזו נשבר שוב משהו מהאתוס הזה וכמעט חזרנו למצב של הימים שלאחר אירועי קבר יוסף. המלחמה השנה הציבה אתגרים כבדי משקל בפני המפקדים, בכל הקשור לפינוי נפגעים במהלך קרב ואחריו, כמו גם דילמות.

הדילמה הגדולה מכולן נוגעת להחלטה האם סיכון צוותי החילוץ, הרגליים והמוטסים, עומד ביחס ישר לסיכון שבהשהיית פצועים בשטח. מדיניות פינוי פצועים משדה הקרב נשענת על יכולות ואמצעים שפותחו במיוחד למנוע עיכוב מיותר. אמצעי מרכזי לכך היא יחידת החילוץ והפינוי האווירי המוטס של חיל האוויר. במלחמת לבנון השניה, הצליחו לוחמי יחידות החילוץ המוטס במילוי מאות משימות חילוץ פצועים – כך מדיווחים רשמיים. חיל האוויר חילץ מעל ל-300 חיילי צה"ל שפונו דרך האוויר והועברו לטיפול רפואי בבית חולים מתאים. מסיכום ראשוני עולה שלא חלה הידרדרות במצב הנפגעים במהלך הטיסה. אך אף מילה לא נאמרה בכל הנוגע למתרחש בטרם העלייה למסוק ומשך השהות עד ביצוע הפינוי והנחיתה על מיטת חדר המיון.

לעניין זה ראוי להוסיף ולציין את העובדה שבחיל הרפואה מודים כיום כי בכמה מקרים חיילים הניחו חסמי עורקים באופן שגוי, לפרקיזמן ארוכים מהמותר. התוצאה: במקום שיפור, מצב הפצועים הוחמר. אין להאשים חיילים וחובשים חסרי אונים ולעיתים חסרי ניסיון, בסיטואציה אליה נקלעו. את העובדות והתוצאות פוגשים כיום במחלקות השיקום בבתי החולים.

צה"ל חייב היום לעשות רענון מקיף בכל הנוגע לטיפול בפצועים בשטח, הן על ידי אנשי מקצוע, כוחות החילוץ והן על ידי החיילים עצמם. יציאה לשטח האויב למלחמה מחייבת גם עשיית חושבים בכל הנוגע לשביל בריחה ומילוט של פצועים וחיילים עצמם. זו לא עוד בלדה רק לחובש זו בלדה גם לפצוע; ומישהו חייב לעשות חושבים ולפתור את מה שלא חשבו עליו - לאלתר ולפני המלחמה הבאה.