לפני שאתחיל בכתבה, אני רוצה למסור ד"ש לדרדר המדברי שלנו, ולתקן אותו במשהו קטן, אבל חשוב. כה אמר הקקטוס: "לא כיף לצחוק על הריידרס אם הם כל הזמן מפסידים". אז זהו - שתמיד, אבל תמיד כיף לצחוק על הריידרס. במיוחד כשהם כל כך מצחיקים.
זה הרבה מעבר לאיך שהם נראים בתור קבוצת פוטבול על המגרש (רמז, הם נראים כמו חבורה של תיכוניסטים, ולא מוצלחת במיוחד). כל דבר שקשור להם נראה כל כך חובבני, כל כך לא מקצועי, שזה ממשיך להצחיק כל פעם מחדש. זה התחיל בפיאסקו של ג'רי פורטר, תופס בינוני ביותר שבאוקלנד הוא הרסיבר מספר 2. הם הצליחו להסתכסך איתו (האימונים היו קשים מדי למסכן), וזה הגיע לרמה שהוא לא פעיל באף אחד מהשבועות עד עכשיו. זה לא הפריע לו להמשיך להיות סרטן רציני בחדר ההלבשה, או על הקווים בזמן המשחק.
אבל מה שקורה עם רנדי מוס, שהוא להזכירכם הכוכב שלהם בה"א הידיעה וקפטן ההתקפה, הוא ביזארי באמת. לזכותו, חייבים להודות, שהוא יודע איפה הוא נמצא ולכן הוא משתמש במשפטים מורכבים, מתוך אמונה שאף אחד לא יבין אותו.
"זה לא נראה כאילו אף אחד אחר מודאג מהמצב", אמר אחרי ההפסד האחרון. לי זה נראה כאילו אל דיוויס וארט של בטוח לא מבינים על מה הוא מדבר. אחר-כך הוא הרחיב ואמר: "אני לא באמת יודע מה ההרגשה הכללית פה. אבל אני יודע שהיא רעה". אני מניח שזה אומר שהוא יודע אבל לא רוצה לגלות לעצמו, כדי שלא יתבלבל.
שוב, אנחנו מדברים על הכוכב של הקבוצה, הקפטן של ההתקפה, הרסיבר עם הנתונים הטבעיים הכי טובים בשטח (אם כי כמובן רחוק מלממש אותם). למי שתוהה, לא עשו לו כלום. אני מצטער אריאל, אבל הריידרס עדיין מצחיקים.
מצד שני, השבוע הם הולכים לפתוח מול הניינרס. אותה קבוצה שהמאמן שלה, אחרי ההשפלה לקנזס אמר: "זה לא יהיה הוגן להאשים חלק אחד בקבוצה, או מאמן זה או אחר. הפסדנו כקבוצה". א-הא. את החלק הראשון של המשפט אני מבין, לגבי החלק השני אולי כדאי שנביא את רנדי מוס שיפרש אותו.
טומנים מלכודת לוינס ולמאט
3 רוקים הולכים לפתוח השבוע בתפקיד התובעני והקשה של קוורטרבק, כבר בשבוע החמישי של העונה, כשאחד מהם פתח כבר בשבוע שעבר. זה המון, זה בלתי נתפס, וזה אידיוטי ברמות. לטמפה אין הרבה ברירות, אבל גם מדובר על רוקי מהסיבוב השישי, וזה בגלל פציעה. זאת גם טמפה, אז נמשיך הלאה.
וינס יאנג נבחר על ידי טנסי בבחירה השלישית של הדראפט, מתוך כוונה שהוא יוביל את הקבוצה הזאת לעוד הרבה שנים. אגב, רצוי לציין שהיחידי שתמך בהחלטה לקחת אותו היה הבעלים ובעל המאה, שרצה את הגיבור הטקסאני המקומי. המאמן הראשי ומאמן ההתקפה דווקא לא רצו אותו, אבל זה כבר סיפור אחר, כי הוא שם והוא שם כדי להישאר. מאט ליינארט נבחר על ידי אריזונה המאושרת בבחירה ה-10, והמטרה הברורה היא שהוא יוביל את ההתקפה שלהם שנים רבות קדימה.
במלים אחרות, שני השחקנים האלה מייצגים את העתיד של שני הארגונים הללו, והרבה מאד תלוי בהצלחה שלהם. אז למה לעזאזל שמים אותם בסיטואציה שבה הם לא יכולים להצליח? בואו נתחיל מהעובדה הפשוטה שבודדים ספורים הם הקוורטרבקים שהצליחו מהרגע הראשון. הדוגמא האחרונה היא של ביג בן, והוא עשה את זה בעזרת משחק קרקעי יעיל מאד והגנה מצויינת. לאט לאט הוא למד את המשחק, נרגע, הבין מה קורה, ועשה את הדברים הנכונים. זה לא המצב לא בטנסי ולא באריזונה.
נתחיל מהדוגמא הקלה של וינס יאנג. זאת דוגמא קלה כי הוא לא מוכן לליגה. זה לא רק איך שהוא נראה מול דאלאס, זאת כל צורת המשחק שלו. בשביל לשחק ככה אתה צריך להתרגל למהירות של הליינבקרים שמולך, לדעת לזהות את ההגנה ממול ולפי זה להחליט לאיזה כיוון לרוץ, ואולי אפילו למסור. הרבה מאד אחריות מוטלת על הכתפיים שלו, והוא נמצא בקבוצה עם מעט כשרון כך שהוא יצטרך לאלתר הרבה בעצמו וללמוד לא לסמוך על החברים שלו.
זאת לא הדרך ללמוד הרגלים נכונים, ואם העונה הזאת של טנסי במילא אבודה, חבל שהם לא מקדישים אותה להמשיך להכין את יאנג לליגה בהדרגה. אגב, לדעתי האישית הוא לעולם לא יהיה יותר מדי טוב, אבל זאת כבר בעיה שבא יצטרך לטפל המאמן שיחליף בסוף העונה את ג'ף פישר, שיוכל להגיד תודה רבה, שלום ולא להתראות.
המצב של ליינארט הוא שונה, כי יש לו מסביבו ים של כשרון מוכח, ולכאורה הוא רק צריך לבחור מה לעשות, וכמעט כל מהלך יהיה נכון. זה כמובן רק לכאורה, כי הקו הקדמי שלפניו הוא כל כך גרוע שלא יהיה לו זמן לעשות עם הכדור כלום. בשבוע שעבר, כבר במהלך הראשון, הוא הופל בזמן שהוא בסך הכל ניסה להעביר את הכדור לאדג'. אפילו לזה לא היה לו זמן.
עכשיו, דניס גרין הוא מאמן שמעדיף את המסירה, אבל גם הוא אמר שישלב את אדג' יותר במשחק. אבל כמה זמן אתה יכול לרוץ כשאתה בפיגור גדול? זה הרי יהיה המצב כתוצאה מההגנה של הקרדינלס, וזה בלי להזכיר את העובדה שגם האדג' סובל קשות מקו ההתקפה. מעבר לזה, כשיש לך נשק קטלני בדמות פיצ'גרלד ובולדין, אתה לא מייבש אותם רק כי הקוורטרבק שלך הוא רוקי, אלא אתה מקווה שהם יעזרו לו. והם יעזרו, כי אכן מדובר בצמד מצויין, שיתפוס מסירות שיהיו לא מספיק מדוייקות, וישתחררו מכיסוי של מגינים יותר טוב מהרבה מאד רסיברים אחרים, כולל מאותו רסיבר שהוזכר בתחילת הכתבה. הבעיה היא שהמסירות של ליינארט יהיו בלחץ בגלל קו ההתקפה העלוב שלו. הוא ייחטף יותר, הוא יחטוף יותר מכות, ואלה לא דברים שעוזרים לבטחון העצמי.
אני יודע שיש את האסכולה שמדברת על זה שזאת הדרך ללמוד, אבל כשאפילו קרסון פאלמר לא יכול לעשות הרבה כשהקו שמגן עליו נפרץ כל כך בקלות, אז מאט ליינארט הולך לשלם שכר לימוד מאד כואב. וזה בקבוצה שכבר שנים לא מצליחה לממש את הפוטנציאל שלה. אלו לא התנאים שבהם אתה רוצה לשים את העתיד שלך, ולקוות שהוא יהיה מהבודדים אי פעם שהצליחו בסיטואציה הזאת.
דרך אגב, אם כבר מדברים על אריזונה, אני הייתי מאד מעוניין לדעת למה הם לא ניסו לחקות את ניו אורלינס ולנסות לעצור את משחק הריצה של אטלנטה. נכון שהאיום האווירי של מייקל ויק מוסר לאשלי ללי הוא מאד מפחיד (בעיקר יש סכנה של התקפת צחוק מהביצוע הכושל), אבל רק שבוע קודם, בשידור ישיר לכל האומה, הראו הסיינטס איך עושים את זה. מה אריזונה עשו עם הידע הזה? לא הרבה.
טי או איז בק אין טאון
בשבוע שעבר שני חברים חזרו למקום שבו עשו הרבה מאד, רק כדי להיזרק ממנו החוצה בבעיטה. לא, הכוונה לא למקנייר, הוא יגיע לטנסי רק בשבוע 12. הכוונה למייק מארץ ולמארק ברונל. הראשון עשה פלאים עם התקפת דטרויט בסנט לואיס, אבל לצערו המקביל ההגנתי שלו בינתיים מוכיח שהג'טס החליטו את ההחלטה הנכונה כשהלכו על מאנג'יני ולא עליו. סנט לואיס הצליחה להשיג קצת יותר נקודות, ולנצח.
ברונל עשה אפילו יותר מזה. מול ג'קסונוויל, שם הוא מחזיק בכל שיאי המסירה, הוא שוב נראה צעיר, והצליח להוביל את ההתקפה שנחשבה לאנמית במיוחד להתפוצצות על הגנה שנחשבה אחת החזקות בליגה.
אבל עם על הכבוד לשני המפגשים האלה, מפגש הקאמבק האמיתי והגדול יתקיים כאשר רסיבר מסויים יגיע לעיר האחווה השבוע. כשהוא על המגרש, טרל אואנס הוא הרסיבר הכי טוב בליגה. מחוץ למגרש, אלוהים ישמור. בעיקר על הקוורטרבקים שמשחקים איתו, כמו שמקנאב למד היטב על בשרו.
המפגש הקרוב צפוי להיות אחד הדברים הכי חמים שיש בשוק, ואני מצפה מ-TO לסיים את המשחק לפחות עם טצ'דאון אחד. אמנם ליטו שפרד כנראה יחזור, אבל מומלץ לאיגלס לא לשכוח שאואנס, למרות הכל, הוא רק אחת המאופציות של דאלאס. אני מצפה מהם להשתמש בו בהתחלה בעיקר כהטעיה שתמשוך את ההגנה, אבל בהמשך הוא יקבל כמה הזדמנויות, ולפחות אחת הוא ינצל, בדרך לניצחון של דאלאס. נכון לעכשיו המשחק הזה לא משודר בארץ, אפילו לא באינטרנט (אם כי המשחק המרתק בין סן פרנסיסקו לאוקלנד ישודר באינטרנט וכולי דרוך), אבל יש לשער שברגע האמת נוכל לראות את המשחק באחת מהתחנות. הוא יותר מדי נוצץ מכדי לא להיות משודר.
מפגש אחר שכן יהיה משודר יהיה של טרבור פרייס הבריא בדנבר. אחד השרידים האחרונים מהשושלת של אלוויי וטרל דיוויס, פרייס, שוחרר בתום העונה האחרונה בדנבר. בניגוד לאואנס, לטרבור יש הרבה חברים בקבוצה שעזב, אבל זה לא ימנע ממנו לעשות הכל כדי להזכיר לכולם את הכשרון הגדול שלו, שעזר לו להשיג 64 סאקים במדי הברונקוס. המשחק הזה גם יהיה האחרון של בולטימור כקבוצה לא מנוצחת העונה. עם כל הכבוד למקנייר, אם בדרייב האחרון הכדור יהיה אצלו והוא יוכל לנצח, יש מקום להיות מודאג. אבל עד אז יהיה מספיק זמן לדנבר לפתוח פער מספיק גדול. ההתקפה של בולטימור פשוט לא מספיק טובה, וההגנה שלה היא לא ברמה של ההגנה של שנת האליפות. הם טובים, אבל הם ניצחו את קליבלנד כי צ'רלי פריי עשה טעות של רוקי בסיום המשחק, וכי מרטי שוטנהיימר לא סמך על הקוורטרבק החצי רוקי שלו בכלל.
אז נכון שהנחש יכול גם הוא לעשות טעויות של רוקי, ואתם כולכם מוזמנים לראות איך הניחוס העצמי שלי משאיר את בולטימור ללא הפסד במאנדיי נייט הקרוב. יהיה קרב הגנתי משובח, את זה אני מבטיח לכם (הערת עורך - מה אתה אומר, כפרי, שנשים את המשכנתא על המשחק הזה?)