חודש הרמדאן הגיע, והאזרחים הפלסטינים מקופלים בתוך עצמם מתוך רעב ואמונה, כמקובל. אבל הצום לא גרם להם לשכוח את הסגר והמצור שמונע מהם לקבל את משכורותיהם ולחיות כמו בני אדם. האירועים המצערים של הימים האחרונים נוספו לסבלו של האזרח הפשוט והשפיעו עליו רבות. כל בית בעזה נפגע באופן זה או אחר מהירי וחילופי האש שהיו בשבוע האחרון בין אזרחים המוחים על מצבם, פקידים ואנשי כוחות הביטחון, לבין הכוח הביצועי החמוש, השייך לשר הפנים סעיד סיאם.
האזרח הפשוט לא בהכרח נפצע מירי פזיז או מכוון. עצם העובדה שהמהומות פרצו ברחובות ראשיים, מתחת לבתי מגורים או בסמוך לבתי ספר גרמו לרבים מהאנשים להשבית את הלימודים או לא להגיע למקומות העבודה. האנשים פשוט נבהלו מכוחנות היתר שמפגינים אנשי הכוח הביצועי. האירועים האלה יצרו פילוג ברחוב העזתי הן בין האזרחים לבין עצמם, והן בינם לבין המימסד הממשלתי.
האינתיפאדה של הילדים
בימים האחרונים אנחנו עדים לתופעה חדשה: תלמידי בתי הספר הממשלתיים שבסמוך למקום מגורי יצאו לשביתת מחאה. הם התחילו לצעוד ברחובות כשליקוטיהם על גבם וקראו קריאות דומות לאלה ששמעו בהפגנות המבוגרים. אתמול התלמידים התקבצו בהמוניהם ליד בית הספר והחלו לידות אבנים לעבר החלונות, כשהמנהל והמורים יוצאים ומבקשים מהם לחזור ללמוד. אלו היו מראות קשים שמשקפים עד כמה המצב ברצועה הידרדר מבחינה מוסרית וביטחונית. הסיפור לא הסתיים עד להתערבותה של קבוצה קטנה של אנשי ביטחון במדים שאספו מקלות מהדרך ונהרו לכיוון התלמידים כדי לפזר אותם הביתה.
מי שמנסה לחשוב למה תלמידים כה צעירים שמחים לצאת מבית הספר ואפילו לידות לעברו אבנים, במקום ללמוד ולהצליח, הוא מבין שאף אחד בעזה לא חושב על הסקטור הזה של התלמידים ומייחס לו חשיבות. הם הפכו למיוסרים ולמעונים בדיוק כמו הוריהם, משפחותיהם וכלל האזרחים בעזה. על מצב כזה לא ניתן אלא לומר את הביטוי הערבי "אלבלד ח'ארבת", כלומר "המדינה נחרבת".
אישה אחת סיפרה לי שבנה בכיתה ה' לא מעיז כבר לצאת למסגד הסמוך ולהתפלל, דבר שמרבית הילדים עושים, במיוחד ברמדאן. זאת, לאחר שהוא ראה במו עיניו את הכוח הביצועי יורה לעבר בית ספר סמוך לשלו והורג אחד התלמידים, שהציץ מהחלון באותו יום של האירועים. הילדים שלי לא ביצעו את הבחינה החודשית ביום שני, עקב היעדרות רוב התלמידים שהוריהם פחדו לשלוח אותם לבית הספר. המון משפחות שבניהן היו בקרבת האירועים מספרים שילדיהם סובלים משלשולים והקאות ומתלוננים מכאבי בטן כל בוקר כשהם צריכים ללכת לבית ספר.
אתמול, בדיוק באותם בתי ספר שבסמוך לביתי הילדים יצאו מהבניין בשעה שמונה ורבע, בכוונה להשבית את הלימודים. בעוד הם נאספים ברחוב, הובהלו לעברם רכבים עם אנשי הכוח הביצועי. הם כבר מוכרים ברחוב לכל אזרח, כולל הילדים הקטנים. ואז התלמידים התקבצו ביחד והתחילו לקרוא לעברם "בשמרג'א" (רמז לכוח הבשמרג'א הנמצא בעיראק ולוחם לצד הכיבוש האמריקני נגד העירקאים).
המטרה - קנדה
האמת היא שהמצב ברצועה כה גרוע עד שאתמול סיפרו לי ששגרירות קנדה כאן פועלת בלי הרף בשעות שאחרי שבירת הצום. הם מקבלים המוני עזתים שמבקשים להגר מעזה ולקבל ויזת הגירה. אלא שהצליחו מחכים לפתיחת מעבר רפיח. בכל אופן, ימים נוראים עוברים על עזה. חייבים להתמודד ולראות אם הפלסטינים יתעוררו וינהגו בשפיות בינם לבין עצמם.