וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תשכחו מריח האורנים

גלעד מור

4.10.2006 / 9:38

גלעד מור מבכה את העובדה שתוכנית ספדי, שתקבע את עתיד ההרים שסביב בירתנו, תנוון את העיר ונופיה ותשאיר לילדינו נופי בטון ומלט

הנופים, עטויי האורנים, סביב ירושלים, הם לה תבנית אישיותה של העיר, אך לא זה היה המצב עד לפני כ-50 שנה. מארק טווין, בכישרונו הציני, היטיב לתאר זאת עת שעשה דרכו לירושלים: "ככל שהרחקנו, כן גבר החום והארץ נעשתה מסולעת וחשופה, מעכירת רוח ושוממה. לא יתכן שיהיו נתזי אבן כה רבים יותר מאשר אלו הזרועים בחבל עולם זה, אפילו היו כל ד' אמות תפוסות על ידי בקתת סתתים למשך דור שלם. אף עץ או שיח לא נראו במקום. אין נוף משעמם יותר לעין מזה הגובל במבואות ירושלים." (מארק טווין 1867, "מסע תענוגות לארץ הקודש").

אבותינו חזו בנוף שתיאר טווין ועשו מעשה. כמה עמל וזיעה השקיעו אבותינו בשתילת היערות זוכרים רק סלעיה הלבנים והקשים של הארץ. רק איש שניסה לנטוע עץ בטרשי ירושלים יכול להעריך את יערותיה.

אורנים, כידוע, אינם מציאה גדולה, אך אלו שעוד איתנו הם המעטים ששרדו את אינספור השרבים של כמעט 50 שנים. את רוחות הפרצים, שרק מי שעומד בראש הר קירח יודע. ואת השריפות הנוראות.

להכל העצים הללו יכלו. אלו הם השורדים והמחושלים שבכל העצים.

עץ לא גדל בשנה וודאי שאינו מתבגר בשנה (אף לא בעשור). נדרשו לנו 2 דורות, רק כדי לזכות בדבר המתקרב ליער אמיתי.

האם הפרוזדור הצר בואכה ירושלים דינו להיהפך לשובל נוסף בשמלת הבטון והמלט? האם הכרח הוא שהמעיינות, סביב ירושלים, יהפכו לגנים מגודרים של שכונות?!

האם קצרי רואי אנו עד כדי כך שאין אנו חושבים על מצבה של המדינה בעוד 50, 100 ואף 200 שנה, כשנהיה בגילה של ארה"ב? האם לא רחוק היום שבו על מנת לראות יער יאלצו נכדינו לקנות כרטיסי טיסה לטורקיה?

ב-17 באוקטובר תתכנס המועצה הארצית לתכנון ובנייה לדון בתוכנית שתקבע את עתיד ההרים שסביב בירת ישראל. תכנית מערב ירושלים היא תכנית לבנייה עירונית מסיבית בשטח כולל של כ – 24,000 דונם בהם מתוכננת הקמתן של כ- 20,000 יחידות דיור, יותר מ-500 אלף מ"ר לתעסוקה וכביש טבעת מהיר, עתיר מחלפים, סביב העיר, כפתרון לבעיית התחבורה שתיווצר.

התוכנית עברה את כל שלבי התכנון הרשמיים וכעת היא עשויה להתקבל, חלילה, בישיבה הבאה (והאחרונה לתוכנית זו) של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שבמשרד הפנים.

בידי אותם חברים במועצה מונחת הסמכות לנשל, את העיר ואותנו, מהנוף שעושה את ירושלים למה שהיא. וכי תיתכן ירושלים ללא "ריח אורנים" וללא "המערות אשר בסלע"?

בירת ישראל נפלה בשבי של עירייה קצרת רואי, הדוגלת ב-"מדיניות לפי פרוייקטים" – POLICY BY PROJECT. מטרתה העיקרית של העירייה היא להכשיר ולקדם פרוייקטים גדולים של נדל"ן ופיתוח. כאלו שנדחו עד כה בגופי התכנון, בהיותם מנוגדים למדיניות ולתכניות המתאר.

גישה זאת נוצרה במענה לאינטרסים של חוכרי קרקע, מתווכי נדל"ן ופקידים המבקשים להצדיק את קיומם. אך היכן טובת הציבור?

כיצד יתכן שהתוכנית המדוברת לא כוללת תסקיר השפעה על הסביבה, הכולל את ההיבט הבריאותי?

כיצד יתכן שתכנית כה גדולה והרת משמעות לתושבי המדינה כולה, קודמה מראשית שנות ה-90 ללא כל דיון ציבורי וללא שיתוף הציבור?

כיצד יתכן שתכנית שהוכנסה כהנחת יסוד בכל תכניות המתאר הרלבנטיות האחרות (תמ"א 35, תמ"מ 1/30.),נעשתה מבלי לבחון באופן מעמיק את החלופה של ציפוף ועיבוי עירוני כמטרת על, כפרויקט לאומי.

גם בהליך "שיתוף הציבור" שנוהל על ידי העירייה בנושא תכנית המתאר החדשה לירושלים, הופיעה התכנית בכל אחת מן החלופות לגביה נשאלו התושבים.

16,000 התנגדויות הוגשו למועצה הארצית. מספר ההתנגדויות הרב ביותר שהוגשו אי-פעם. בין התושבים המתנגדים גם אנשי אקדמיה מתחומי הכלכלה, מדעי החיים והסביבה, התכנון ועוד. לא פחות מ- 25 חברי כנסת הגישו התנגדות לתכנית, ביניהם שר הפנים דהיום בר-און.

ועל אף האמור, החוקר שמונה להאזין להתנגדויות וחברי המועצה הארצית כלל לא נתנו דעתם להתנגדות הציבורית הנרחבת, על משמעויותיה.

היכן נמצאים אבירי איכות החיים שלנו? היכן ראש הממשלה אולמרט ושר הפנים בר-און?

בראיון לפני הבחירות, לעיתון ידיעות אחרונות, הצהיר אולמרט שהוא יקדם באופן בלתי מתפשר את התוכנית זו. הדבר אינו מפתיע, שכן מוחו הקודח הוא שהגה מרגלית זו כשהיה ראש עיר (ולא נשכח כמובן את רעיו, יזמי הנדל"ן, שהקדימו וקנו חלקות במושבים כגון אורה ועמינדב).

מפתיעה הייתה הצהרתו, 3 שורות לאחר מכן, שיש לעצור את קו הרכבת המהיר לירושלים, בשל העלויות הכרוכות בו. למעשה הצהיר הוא בריש גלי, שהוא מתכוון להגדיל את מספר התושבים, אך להקטין את יכולתם להשתמש בתחבורה ציבורית.

על העלויות הצפויות של כביש הטבעת המתוכנן ומחלפיו (כביש בסגנון ערי ארה"ב) לא טרח אולמרט לדבר. על הפגיעה ברווחי הרכבת הקלה ודאי אין טעם לחשוב. לא נתפלא, אפוא, כאשר יחליטו המשקיעים להימנע מסלילת קווי רכבת קלה נוספים.

אמנם חווינו שרי פנים "ירוקים", כגון פורז ופינס שהתנגדו לתוכנית אך לא נקפו אצבע, אך השר בר-און עלה על כולם.

לפני מינויו, בר-און הגיש התנגדות באופן אישי (!!!) בפני הועדה המחוזית. כעת התמוגגה התנגדותו כלא הייתה. אחריותו המיניסטריאלית דורשת ראיה מערכתית כוללת, ודאי יאמר. אניני הפלפולים המשפטיים יוסיפו שהשר מנוע משפטית מלעסוק בנושא בשל העובדה שהגיש התנגדות בפני הוועדה.

אשרינו, אזרחי ישראל שזכינו למנהיגים עם אחריות מיניסטריאלית שכזו. איש לא יודע את תעצומות הנפש אליהם נדרש השר לפני שגזר על עצמו חוסר עשייה. כזו יושרה וכזו רמה אתית לא נראו עוד במחוזותינו. ודאי לא עולה על הדעת שהסיבה לשתיקתו מינויו על ידי ראש הממשלה, שהרי מנהיגינו מונעים תמיד משיקולים עניינים בלבד.

רצה הגורל וישיבת המועצה נקבעה בסמיכות לימי חשבון הנפש של עם ישראל. ייטיבו חברי המועצה לעשות אם ייגשו בדחילו ורחימו בכל תוכנית מגלומנית הנוגעת לציפור נפשו של עם ישראל, ירושלים.

העיר יכלה לכל מהרסיה, אך עשויה להתנוון דווקא בידיהם של מנהיגים רופסים כגון השר בר-און. מוטב יעשה השר בר-און אם את

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully