הוא מ-פ-ח-ד

40 מנדטים היו לליכוד בטרם החליט שרון שנמאס לו מהפונקציונרים, הג'ובים והתלות בגחמות "מורדים" מהספסלים האחוריים וח"כים שמגלים את ה"מצפון" הלאומי שלהם ברגעים שנוח להם. לליכוד של נתניהו ישנם 12 מנדטים, פחות משליש; אבל מה? נתניהו מריח דם בסקרים, וכסא ראש הממשלה נדמה קרוב מתמיד; למעט בעיה אחת, מישהו נושף בעורפו, ובניגוד אליו, המישהו הזה עושה את זה בלי להתאמץ- ליברמן. אז מה עושה נתניהו? פונה לאיש העסקים ארקדי גאידמאק, על מנת שינגוס מ"ישראל ביתנו" מנדטים.

אבל מה יש לנתניהו לפחד מליברמן עד כדי הקמת מפלגה מתחרה? אמנם ליברמן מסוגל לפעול בקור רוח,לא נלחץ כמו אקורדיון מכל סקר, ולא ממצמץ כשהוא אומר את דעתו- אבל הוא ממוקם בימין הקיצוני, וגם מדבר במין מבטא שכזה. טעות. "ישראל ביתנו" וליברמן מסתמנים כדבר הכי פרגמטי שקיים במערכת הפוליטית. בניגוד ל"ליכוד" הסובל מפיצול אישיות בין "שתי גדות לירדן" לבין הסכם עזה ויריחו; ליברמן יודע בדיוק מה הוא רוצה. כשבמפלגות אחרות עדיין ממלמלים סיסמאות חסרות אחיזה במציאות, ומחפשים את האיחוד הבין מפלגתי, הפילוג ואת ה"בית הפוליטי" הבא, ל"ישראל ביתנו" יש אג'נדה ותוכניות אופרטיביות של מה לעשות וכיצד. חלקן מעוררות מחלוקת, אך בעידן מפלגתי בו אג'נדה מתרגמת לכמה שרים בלי תיק יהיו למפלגה, איך נדבקים לכסא הכי הרבה זמן ומהו הספין הבא - אידיאולוגיה, מצע, ותוכניות פעולה הינן שינוי מרענן.

מקריאת המצע הביטחוני-מדיני של "ישראל ביתנו" ניתן להתרשם שמבחינה מדינית ליברמן אינו יותר ימני מהעבודה; הוא מדבר על מדינה פלסטינית, חילופי שטחים על בסיס דמוגרפי ללא טרנספר וכן, שלום עם "פלסטין" ומדינות ערב. הצעדים האופרטיבים המוצעים אינם גרנדיוזיים או קשים לביצוע יותר מההתנתקות, מ"מזרח תיכון חדש" או מ"ההתכנסות" הי"ד.

אם כך מה שהופך את ליברמן לסכנה מבחינת נתניהו היא העובדה שבניגוד למרזל ואיתם הנמצאים מימינו ואינם מסכנים גוש קואליציוני עתידי בהנהגתו, ליברמן לעומתם נמצא שמאלה ממנו ויכול להיות רלוונטי להקמת גוש מרכז שמאל, מרכז, ומרכז ימין. אמנם יש לנתניהו 12 מנדטים של מצביעים שעבורם הוא עגל זהב לעבוד אותו, או כאלו שיצביעו "מחל" גם אם נסראללה יעמוד בראש הליכוד; אך בשמאל ובמרכז הוא מוקצה מחמת מיאוס , ואף בקרב מצביעיי ליכוד מסורתיים זכורה לו לרע מדיניותו כשר האוצר (שלא בצדק,כיוון שמדיניות נתניהו הייתה התוצאה של שפל כלכלי, ולא ההפך).

כרגע, "ישראל ביתנו" נוגסת מכוחן של שתי מפלגות עיקריות, ה"ליכוד" (לא מבחינת קומץ הקולות הקיימים אלא מבחינת חזרה של מצביעים "הביתה" בסקרים) ו"קדימה". ככל שעובר הזמן מתפוגג הדימוי הקיצוני והחרצופי המוטעה של ליברמן. קור הרוח, ההצהרות שאינן כפופות לשבשבת של דעת הקהל, וההתנהלות השקולה עלולים לקרוץ למספר לא מבוטל של מצביעים. למעשה, לא ירחק היום שגם קומץ מצביעיי ה"עבודה" יתחילו לשים ליבם לדבר הכי מפא"יניקי במפה הפוליטית; זה קרה עם שרון "המוקצה" וזה יכול לקרות גם עם ליברמן.

ומה על גאידמאק? על אף פנייתו של נתניהו, גאידמאק יכול רק להפסיד מכניסה לפוליטיקה ולקנות לו אויבים שיתעמקו במקור עושרו הלוט בערפל עד כדי חקירות, כתבי אישום והסגרות למדינות דוברות צרפתית. כרגע עמישראל אוהב את גאידמאק כי הוא פילנתרופ המפזר כספים ביד רחבה, אבל אף אחד לא ממש אוהב פוליטיקאים. מה גם, ומדובר בתקווה יותר מאשר עובדה, כסף, לא משנה מאיזו עדה, לא יכול להיות תחליף לאידיאולוגיה. ובכל הנוגע לנתניהו, כדאי שהוא יזכור שיותר ממה שגאידמאק פופולרי בקרב העולים מרוסיה, הוא פופולארי בקרב אוכלוסיות שבאופן מסורתי היו מצביעי ליכוד (ואף בקרב מצביעי ש"ס, אבל הקמיעות תמיד ינצחו) ונהנו מעזרתו הכספית של גיאדמק. לפיכך, הכנסתו של גאידמק למארג הפוליטי עלולה לגרום לאפקט בומרנג מבחינתו של נתניהו; מצד אחד הוא נתפש כשר האוצר ש"לקח" מהעניים כסף בעוד שגאידמק נתן ביד רחבה, ומצד שני בקרב האוכלוסיות היותר חזקות הכנסת גורם "רוסי" נוסף המדבר במבטא ובעילגות מסוימת ובעל עבר מפוקפק רק יגרום לליברמן להיראות יותר ישראלי, יותר "שלטון תקין", ויותר לגטימי; ואז היכן יימצא את עצמו ה"ליכוד" של נתניהו? התנהלותו של נתניהו בעבר מצביעה על כך שכשהוא נלחץ הוא עושה טעויות, כשעשה זאת בתור ראש ממשלה כולנו שילמנו על כך, כשהוא עושה זאת בתור מנהיג מפלגה בינונית בכנסת- החשבון יוגש בעיקר ל"ליכוד"; גם הפעם.